בלוג של אבא - אחרי הקייטנה
שלח לחבראתמול נגמרה הקייטנה, בקייטנה אני מתכוון לשבוע ועוד יום וחצי של חופש שביליתי לבד עם הילד. אחרי החופשה המשפחתית המשותפת, אשתי חזרה לעבוד ואני נשארתי עם הילד.
מאת: ק. טוכולסקי, בעל הטור כלכלת בית באתר עבודה שחורה
אתמול נגמרה הקייטנה, בקייטנה אני מתכוון לשבוע ועוד יום וחצי של חופש שביליתי לבד עם הילד. אחרי החופשה המשפחתית המשותפת, אשתי חזרה לעבוד ואני נשארתי עם הילד. לי יש יותר ימי חופש מאשר לאשתי וזה די ברור לנו שכל עוד זה המצב, אין סיבה משמעותית שנחלק את האחריות לליווי ובידור של הילד בתקופה של העדר מסגרת, ביננו.
יש אנשים לא מעטים שזה נראה להם מוזר, גבר אמור להעדר מהעבודה כשהוא יוצא למילואים, בחופשות מרוכזות או בחופשה השנתית ובחגים, כשהוא בעצמו חולה אולי פה ושם לקחת יום מחלת ילד. למרות שמבחינה חוקית הטיפול בילד יכול להיות מחולק באופן שווה בין הגבר והאישה, התפיסה החברתית היא אחרת. במשפחה שלנו תפיסה חברתית לא משנה יותר מדי וכך זכינו ילדי השובב ואני לבלות גם השנה (כמו בשנה שעברה) קצת יותר משבוע את רוב היום שנינו לבד. הקייטנה כללה ביקור אצל סבתא, שני ביקורים בגן החיות, הרבה נסיעות בתחבורה ציבורית (הילד בשלב המוטורי, הוא מעריץ כלי רכב גדולים ונסיעה באוטובוס או רכבת נתפסת בעיניו כגן עדן), שתינו הרבה ברד, אכלנו הרבה פלאפל, שזיפים, וארטיקים, שוטטנו הרבה בשכונה, החלפנו לא מעט חיתולים על ספסלים, בקיצור די נהנינו. חוויה מומלצת לכל אב, אני יודע שאשתי קצת אוכלת את הלב, אבל מה לעשות כאמור לי יש יותר ימי חופש וזאת הזדמנות מצוינת לבלות ביחד, כי הילד שלי (כמו רוב הבנים בני גילו) מעדיף את אמא שלו בכל זמן נתון שכולנו נמצאים ביחד.
ועכשיו חוזרים לעבודה, אני אוהב את העבודה שלי ואני אוהב לעבוד, אני עובד לא מעט בזמני החופשי באמצעות המחשב והטלפון גם מהבית וגם בעודי דוחף עגלה או אופניים בטיול, אבל אני ממליץ לכל וורקוהוליק לא לוותר לרגע על הזכות להיות אב. למרות התפיסות הנורמטיביות של החברה הישראלית, והציפיות של מעסיקים ואפילו התפיסה העצמית של הגבר הישראלי הממוצע, כדאי לכל גבר הורה למצוא את הדרך להיות שותף שווה בגידול של הילד. כי זאת חוויה מדהימה ולא נטל וזה משהו שכדאי להיות שותף בו ולא להחמיץ.
אשתי ואני מתחלקים שווה בשווה בגידול הילד, מדי שבוע אני לוקח אותו יומיים מהגן ואשתי יומיים ועוד יום אחד אנחנו משתדלים לקחת אותו ביחד. כשהילד חולה או נזקק לביקור בטיפת חלב או קופת חולים אנחנו קובעים מי הולך איתו לפי מי שאין לו משהו מחייב בעבודה. אנחנו לא סופרים אחד לשני אבל בגדול שנינו יודעים שזה מתאזן, יכול להיות שבמשך כמה חודשים כל אחד מאיתנו יישא לבדו בנטל של ביקור בטיפת חלב או קופת חולים כי לשני יש בדיוק ישיבות דחופות או משהו דחוף בעבודה, אבל כל מקרה נבחן לגופו.
מעסיקים תמיד ירצו שנעבוד ואם אנחנו גברים אז גם החברה מצפה מאיתנו להיות מפרנסים עיקריים, נורמות חברתיות משתנות הרבה אחרי שחוקים נחקקים וכך בזמן שמבחינה חוקית אנחנו בהחלט בתחילת המאה ה-21 הנורמה החברתית מזכירה יותר פרק של מד-מן. זה פוגע בהתקדמות המקצועית של הנשים, תורם לניצולם בעבודה של גברים וגורם להורים רבים לפספס את ההשתתפות בגידול ילדיהם.
אז אני מציע לכם שוב לא לפספס, אף אחד מאתנו אינו בלתי ניתן להחלפה בעבודה ואולי ביום שנעבוד קצת פחות כמו חמורים ונתעקש יותר על עבודה בשעות סבירות שתאפשר לנו קצת חיי משפחה גם במהלך השבוע, גם מדיניות העבודה תשתנה. זה טוב למשפחה שלנו, לקשר עם הילד, לזוגיות שלנו וגם לנו כי ההורות היא חלק מההגדרה שלנו לא פחות מהעבודה.
