הריון ולידה אוהבים ומהנים - תובנות מהלידה הראשונה
שלח לחברהייתי מנותקת מכל מה שקשור למיניות שלי התייחסתי לכל האזור אחרי הבטן כלא קיים וככה ביקשתי בלידה להתנתק מכל האיזור ולקבל אפידורל ולא לשתף פעולה כי מבחינתי האיזור לא קיים. במהלך המסע פתאום הבנתי שזה חלק ממני ואני לא יכולה להמשיך ככה.
בוקר טוב לכולן ושבוע נהדר!
אני רוצה לספר לכם על המסע הראשון שלי עם יפה ואיך זה קשור ללידה הראשונה שעברתי.
הגעתי לבית חולים בסביבות 23:00 בלילה יחד עם חיה הדולה המדהימה שהיתה לי.הייתי בפתיחה 4 היו צירים כל 20 דקות בערך ולא כאב לי בכלל. בבית חולים הכניסו אותי לחדר לידה ונכנסתי למקלחת עם הכדור לאחר כשעתיים בדקו אותי ולא כ"כ התקדם הייתי בפתיחה 5
בשלב זה המיילדת ניסתה לשכנע אותי לקחת אפידורל כי הלידה בטח תהיה ארוכה וחבל על הכוחות שלי ובידיוק המרדים נמצא וכדאי לנצל את זה.
אני לא רציתי אפידורל אבל ברגע שהיא אמרה שהיא תפקע לי את המים נורא פחדתי ואמרתי בסדר תנו לי אפידורל.
קיבלתי אפידורל והלידה התקדמה לאט לאחר כ16 שעות הגעתי לפתיחה 10 אבל לא היו צירי לחץ בכלל אני לא הרגשתי כלום הייתי כולי משותקת מרב אפידורל ושכבתי על הגב כמו בול עץ.
מיילדת חדשה הגיעה (עברתי 3 משמרות) והיא אמרה מה קורה כאן אני צריכה שתהיי יותר פעילה היא ניתקה אותי מהאפידורל ונתנו לי פטידין ועוד כל מיני זירוזים שאינני זוכרת את שמם אני רק חיכיתי שהתינוק יצא סוף סוף ולא ממש עקבתי אחרי הדברים.
לאחר 3 שעות בפתיחה 10 ושום דבר לא מתקדם אני לוחצת התינוק נכנס לתעלת לידה ועולה שוב הרופא אמר עוד חצי שעה ועושים ואקום אני לא בידיוק הבנתי מה זה באותו שלב כבר לא היה אכפת לי מכלום תחתכו אותי תעשו מה שבא לכם אני רוצה שזה ייגמר כבר!!!
באותו שלב המיילדת שואלת אותי אם אני רוצה מראה לראות את הלידה אני כמעט התעלפתי מהרעיון...מה פתאום שאני אראה מה הולך שם תחסכו ממני את הזוועה הזו.
לאחר חצי שעה הרופא הגיע עם הוואקום פעם ראשונה לא הצליח פעם שניה הוא יצא סוף סוף התינוק המדהים שלי עם בומבה על הראש.
הניחו אותו עלי (אחרי הבדיקה השגרתית) וכבר לא היה אכפת לי מכלום איכשהו השיליה יצאה ואני רואה את הרופא מתחיל לתפור אותי
הוא תופר ותופר כל כך הרבה זמן ששאלתי אותו עם הוא תופר שמלת כלה...
אח"כ לקחו את התינוק ואמרו לי לנוח אחרי שעתיים שלוש המיילדת באה ואמרה שהיא תעלה אותי למחלקה ושאני אשב ברגע שישבתי התעלפתי מרב חולשה
לא אפרט מה עברתי בהמשך ...סיוט אחד גדול כשהביאו אותי למחלקה פתאום ראיתי את עצמי במראה ולא זיהיתי את עצמי הייתי שקופה מרב חולשה...ההמוגלובין המשיך לרדת וקיבלתי 2 מנות דם רק לאחר יומיים התקלחתי
התינוק לא היה איתי ואני עוד רציתי ביות מלא ...הכאבים מהתפרים היו בלתי נסבלים והתחננתי לקבל איברי מין חדשים ...
לקח לי חודש להתאושש ולהתחיל ללכת כמו בן אדם ולא ברווזון מכוער.
אז איך זה מתקשר עם המסע שעברתי עם יפה?
הייתי מנותקת מכל מה שקשור למיניות שלי התייחסתי לכל האזור אחרי הבטן כלא קיים וככה ביקשתי בלידה להתנתק מכל האיזור ולקבל אפידורל ולא לשתף פעולה כי מבחינתי האיזור לא קיים.
במהלך המסע פתאום הבנתי שזה חלק ממני ואני לא יכולה להמשיך ככה. כל פעם היו לי בעיות באיזור הזה אחרי הלידה התפתחו כלי דם בין התפרים הפנימיים ועד שלא חתכו לי אותם לא היה מצב לקיים יחסי מין. אח"כ היו כאבים של ויסיטבוליטיס שטיפלתי בעזרת פיזיוטרפיה של רצפת אגן במהלך ההריון הזה סבלתי מורידים וגינלים כל פעם כאב לי משהו שקשור לאיזור איברי המין.
גם כשלא היתה בעיה לא נתתי לעצמי להתמסר עד הסוף כשהייתי במצבים אינטימים עם בעלי פשוט חיכיתי שזה ייגמר והשתדלתי לא להראות את זה כל כך...
במהלך המסע התחברתי לחלק התחתון של הגוף שלי וניקיתי את כל הגוף שלי מכל הדעות הקדומות שהיו לי בנושא וראיתי שינוי מיד!
אני חושבת שכדי לעבור לידה אוהבת ומהנה בראש ובראשונה צריך להיות מחוברת למיניות ולשתף פעולה עם המיילדת כי אם נתנתק מהאיזור וניתן לרופאים להוציא את התינוק זו לא תהיה חויה טובה...
אני מאחלת לעצמי ולכולן לידות קלות ובריאות !
שבוע טוב :)
לפוסטים נוספים מהבלוג של אביבה לחצו כאן
