האם אנחנו יכולות לשחרר את הפחד לקראת הלידה?

לא פעם אני שומעת נשים לפני לידה או אחריה אומרות "הייתי רוצה לשחרר את הפחד מהלידה, אני מרגישה שזה מה שיכול לעזור לי להגיע לחוויית לידה טובה יותר" או אומרות "אני מרגישה שהעבודה שלי לקראת הלידה הבאה, זה ללמוד איך לשחרר את הפחד". האם אנחנו יכולות לבחור את מה שישתחרר מאיתנו ומתי?



מאת: לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהוּת.

 


האם אנחנו יכולות לשחרר את הפחד לקראת הלידה?

לא פעם אני שומעת נשים לפני לידה או אחריה אומרות "הייתי רוצה לשחרר את הפחד מהלידה, אני מרגישה שזה מה שיכול לעזור לי להגיע לחוויית לידה טובה יותר" או אומרות "אני מרגישה שהעבודה שלי לקראת הלידה הבאה, זה ללמוד איך לשחרר את הפחד".

אותן נשים מרגישות שהפחד מהלידה מהווה עבורם חסם, המונע מהן לחוות את הלידה בדרך שהיו רוצות, ומרגישות ששחרורו יכול לאפשר להן להיות בתהליך לידה שמתאים להן יותר.

האם אנחנו יכולות לבחור את מה שישתחרר מאיתנו ומתי? האם זו בחירה שאנחנו יכולות לעמוד מאחוריה, לשחרר את הפחד שלנו?

ההבנה שהפחד נמצא שם ואי אפשר להתעלם ממנו

אם הפחד מהלידה קיים בנו, כנראה שיש חלק בנו שמרגיש שהוא מפחד מהלידה ולא סתם הוא שם. החלק הזה הוא איתנו היום מפני שהוא רוצה להגיד לנו משהו, הוא מרגיש שיש לו תפקיד, אולי הוא רוצה להגן עלינו מפני משהו.

הדבר הזה, שאנחנו קוראות לו פחד וחוות אותו כפחד, נמצא שם כי יש לו סיבה. למה שלא נשאל אותו למה הוא שם ? ממה הוא מפחד ? מה הוא רוצה להגיד לנו לקראת הלידה ? ממה הוא מזהיר אותנו ? אולי לנסות להסתכל עליו כחבר טוב שבא לבקר ורוצה להגיד לנו משהו, אולי הוא רוצה בכלל להעניק לנו צידה לדרך ?

הרצון לשחרר את הפחד, מגיע ממחשבה רווחת שהפחד הוא רגש טעון שלילית, שלא צריך להיות כאן. מגיע מתפיסה שסוברת שהפחד הוא משהו שלילי שמפריע לחוויה מסוימת אחרת, שצריכה ואמורה להתרחש. יש בנו חלק שמרגיש שהוא יודע בדיוק איך דברים אמורים או צריכים לקרות ושהפחד הזה רק מפריע להם להתרחש. אולי נשים רגע סימן שאלה (?) על ההנחה הזו ?

 

בואי ננסה להסתכל על הפחד מהלידה ממבט קצת אחר.

בואי רק  נראה שאנחנו מרגישות שקיים בנו היום פחד מהלידה. בשלב הזה אנחנו עדיין לא יודעות מה הביא את הפחד הזה, אנחנו לא יודעות מה הסיבה שהוא קיים ובוחר להישאר כאן. בואי גם נשים לב שסביר שיש בנו איזה חלק אחר שמרגיש שזה נורא מעצבן שהפחד הזה קיים בנו עכשיו. שמרגיש שהלוואי והפחד הזה לא היה פה בכלל. גם את החלק הזה שמתעצבן אנחנו רואות ושמות אליו לב.

לארח את הפחד

בואי ננסה לרגע לבחור שלא להסתכל על הפחד כאויב או כאל משהו נורא שלילי וגרוע, אלא כעוד חלק שקיים בנו שאנחנו רוצות לשמוע ולהקשיב למה שיש לו להגיד. אולי ננסה להגיד לו משהו בסגנון: "היי פחד, שלום. אני רואה אותך. אני מבינה שאתה חלק ממני היום".

 

איך זה מרגיש להתייחס ככה אל החלק בנו שמרגיש שהוא פוחד? קצת מוזר, הא? להתייחס אל הפחד כידיד?

אפשר לנסות לרגע לשים את הפחד לצידנו או מולנו ולראות אותו. פשוט לראות שהוא שם, לידנו. לא לנסות להעלים אותו, לא לנסות להתגבר עליו, לא לנסות להתחמק או להכחיש אותו. רק להזמין אותו לשבת לידנו.

איך זה מרגיש לך לשבת ליד הפחד שלך מהלידה? יכול להיות שעולה בך עכשיו חלק אחר שפוחד לשבת ליד הפחד? זה בסדר, גם את החלק הזה אנחנו רואות. אנחנו רואות שיש בנו חלק שמפחד לשבת ליד הפחד.

ובמידה וזה מתחיל להרגיש קצת יותר בנוח לשבת ליד הפחד או מולו, לראות אותו ולהגיד לו שלום, אז אני מזמינה אותך להתחיל ולראיין את החלק של הפחד שקיים בך בעדינות ובסקרנות, כמו שמראיינים אורח לא מוכר, שאנחנו רוצות להתייחס אליו בכבוד שמגיע לו.

איזה שאלות את מרגישה שהיית רוצה לשאול את הפחד הזה ?

מה את מרגישה שמסקרן אותך לגביו ?

אולי אפשר לשאול אותו מה הביא אותו לכאן ? איך הוא מרגיש ? מה הוא רוצה להגיד ? מה הוא מרגיש שהוא צריך עכשיו ?

השאלות שתבחרי לשאול את הפחד, מתוך מקום מכבד וסקרן לגביו, תוכלנה להוביל אותך להבנה חדשה שלא היתה שם קודם לכן. הן תוכלנה לשחרר תקיעות מסוימת שהיתה במקום הזה.

יכול להיות שהפחד יבחר להיות שם עוד קצת וגם יכול להיות שההכרה הזאת והסקרנות לגביו הספיקה לו לעכשיו. אנחנו לא יכולות לקבוע בשבילו כמה זמן הוא יבחר להיות איתנו. אך במקום להיות האויבות של הפחד, אנחנו ויכולות לנסות ולהתיידד איתו.

בהצלחה