לידת המיים של מיקה באמצע הסלון - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • לוח אירועים mamy
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

לידת המיים של מיקה באמצע הסלון

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 19.06.2007
ביום שישי בבוקר התעוררתי בארבע וחצי והלכתי לעשות פיפי. כשחזרתי למיטהוניסיתי לחזור לישון, הרגשתי שהצירונים שהיו לי בימים האחרונים נעשו חזקים יותרותכופים, בערך כל חמש דקות. התרגשתי, וגם צחקתי לעצמי, כי לפני כמה שבועות חלמתישאני כותבת על פיסת נייר את תאריך הלידה של התינוק שלי, וכתבתי שם חמישה עשרביוני... ואכן הלידה התחילה ביום הנכון!


לידת המיים של מיקה באמצע הסלון

ביום שישי בבוקר התעוררתי בארבע וחצי והלכתי לעשות פיפי. כשחזרתי למיטהוניסיתי לחזור לישון, הרגשתי שהצירונים שהיו לי בימים האחרונים נעשו חזקים יותרותכופים, בערך כל חמש דקות. התרגשתי, וגם צחקתי לעצמי, כי לפני כמה שבועות חלמתישאני כותבת על פיסת נייר את תאריך הלידה של התינוק שלי, וכתבתי שם חמישה עשרביוני... ואכן הלידה התחילה ביום הנכון!
קמתי ובערך בשש, צלצלתי לאלינור, הדולהשלי, שהיא גם חברה קרובה שלי (אנחנו עובדות ביחד כדולות כבר כחמש שנים). ידעתישהצירים עדיין די חלשים אבל היא היתה צריכה להתארגן עם הטיפול בילדים שלה, ורציתישהיא תוכל לעשות את זה מראש.
הצירים היו לא מאד חזקים, אבל היה ברור שהם לאהולכים להפסיק פתאום, הם היו מאד סדירים, כל חמש דקות, וארוכים, בערך חמישים וחמששניות.
הבוקר עבר בנעימים, היינו כאן בבית עם הילדים (תום בן תשע וליבי בתארבע) אמא שלי נמצאת איתנו כרגע ללידה, ובעלי בחופש והיה נעים. התארגנו עם סידוריםאחרונים לקראת הלידה, משום שתכננו לידת בית ויש הרבה הכנות פיזיות כמו למשל שיהיהמספיק אוכל בבית למרתון ושיהיה כל מה שצריך כדי לשעשע את הילדים...
הייתי קצתמתוחה משום שבבוקר התעוררתי עם גרון מאד כואב וליחה בחזה, ממש לא יכולתי לנשום עמוקבלי להשתעל, ודאגתי שזה יפריע ללידה להתקדם. ככה שכדרכי בקודש כאשר משהו מתחיללאיים על הבריאות. התחלתי לשתות כוס מים עם כפית חומץ תפוחים כל שעה, וזה עזרקצת.
בצהריים פיטר בעלי לקחת את הילדים לפארק, ואני הצלחתי לישון בין הצירים,שהיו כבר ממש חזקים, עדיין כל חמש דקות, סדירים מאד.
כשקמתי הם התחילו להיות כלארבע דקות, ככה שבסביבות שש וחצי אלינור הגיעה אלינו.
נתנו לילדים ארוחת ערב,והצירים אחרי מעט אי סדירות, התייצבו מחדש על כל שבע דקות ציר. הם היו ארוכיםוחזקים, והרגשתי מאד טוב.
הצלחתי בסביבות שמונה וחצי בערב אפילו להשכיב את ליביכרגיל, פשוט כל פעם שהיה לי ציר נשמתי והיא חיכתה בסבלנות שהציר יעבור ואוכל להמשיךלקרוא את הסיפור!!
אלינור היתה איתי בזמן הצירים ופיטר ארגן כאן דברים כמו אתבריכת הלידה (צריך לנפח אותה, למלא אותה)... והוא גם השכיב את תום לישון.
היהנעים, קיבלתי מסג' בכפות הרגליים בין הצירים ובגב בזמן הצירים והיינו במצב רוחטוב.
אלינור עזרה לי לחבר את מכשיר הtens שהוא מכשיר חשמלי ששולח מסרים חשמלייםלארבעה מקומות בגב על ידי אלקטרודות קטנות והמסרים האלה מערבלים את מסרי הכאב, וזהמאד חוזר בצירים.
בסביבות שתיים בלילה הגעתי למקסימום שהמכשיר מגיע אליו,והרגשתי שבקרוב אצטרך להכנס לבריכה. בערך בשלוש צלצלתי למיילדת ועד שהיא הגיעהבארבע, כבר הייתי במיים.
המיים היו כמו חלום!!! פיטר כל הזמן דאג שהם יישארובחום המתאים (שלושים ושש פסיק משהו, לא פחות) הצירים המשיכו להיות כל שבע דקותוחזקים. היתה אווירה טובה וממקומי במיים ראיתי שאמא שלי מארגנת לכולם ארוחת בוקרחבל על הזמן... קפה, עניינים...
בצורה די פתאומית, בסביבות שבע בבוקר, התחלתילהרגיש עייפות עצומה וממש להרדם בין המירים. הם ירדו לבערך כל עשר דקות, אחרי שבמשךשעתיים הם היו כבר כל שלוש דקות, וחשבתי שאני בקרוב כבר בסוף הלידה...
אלינורוסטפי, המיילדת שלי, הציעו לי לצאת מהמיים. האמת היא שממש התבאסתי, כי בלידה שלליבי הייתי צריכה לצאת מהמיים ובסוף לא ילדתי אותה במיים. השבעתי את אלינור שלא תתןלזה לקרות הפעם... היא הבטיחה לי, אז יצאתי מהמיים.
בינתיים ליבי התעוררה,(תוםהיה ער כבר מסביבות ארבע וחצי בבוקר). פיטר טיפל בילדים ואני יצאתי עם אמא שליואלינור לחצר. היה בוקר מקסים, אור יפה וצהוב בחוץ, עם גשם דק כמו שמאד קלאסילאנגליה. הדשא הריח כל כך טוב והתחלתי טיפה להתאושש. הצירים היו רק כל עשר דקות,והם הגיעו בלי שום אזהרה, כמו ישר לתוך  השיא שלהם, וידעתי שאני מרגישה אותם ככהמרוב עייפות. אלינור אמרה לי שהכל בסדר, שהגוף שלי יודע בדיוק מה לעשות, ושאחרי שנילילות כמעט בלי שינה (כי גם בין חמישי לשישי ישנתי רק ארבע שעות) הגוף זקוק למנוחהולכן הוא מפסיק הכל כדי שאוכל לנוח... המיילדת שלי הזכירה לי שבבית חולים הייתיעכשיו מקבלת זירוז, ורק המחשבה על זה החזירה אותי למציאות, ולזיכרון למה אני בוחרתבלידה ביתית.
הלכנו לישון.
הבית שקט, אמא שלי ישנה, סטפי המיילדת ישנה, פיטרמטפל בילדים בנחת למטה, ואלינור ואני ישנות במיטה בחדר השינה. ישנו בערך שעתייםוחצי, שבמהלכן היו לי אולי חמישה או שישה צירים. חזקים מאד!!! אבל הצלחתי לישון ממשטוב בינהם.
בערך בעשר וחצי קמנו, ירדנו למטה, הכנו קפה, שמתי מוזיקה (שיריםשהכנתי מראש ללידה, מוזיקה שאני אוהבת ושאפשר לרקוד איתה) . רקדנו, שרנו, (הילדיםרוקדים ושרים איתנו)אכלתי קצת ארוחת בוקר... הצירים היו מאד חזקים, ובאו בערך כלארבע דקות.
כל פעם שהיה לי ציר לקחתי את הרגע לנשום, לפעמים בעמידה, לפעמים בזמןריקוד... בזמן הנשימה התרכזתי ב"מנטרה" שלמדתי מנשים מחב"ד, שלימדו אותי להתרכזבפסוקים שונים במהלך הנשימה בלידה:
שאיפה: "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבךלעשותו" (שמונה כלומר ח' מילים)
עצירה:"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (ארבע כלומר ד'מילים)
נשיפה:"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" (שש כלומר ו' מילים)
וסיוםהנשימה:"כל הנשמה תהלל יה הללויה" ( חמש כלומר ה' מילים -  סך הכל ח', ד', ו', ה'מילים - איות המילה חדוה).
המדיטציה הזו עזרה לי בצורה בלתי רגילה, ואני מאד מאדממליצה להתאמן בה במהלך ההריון).

בסביבות שתיים עשרה בצהריים הצירים היו מאדחזקים והרגשתי שאני מוכרחה להכנס שוב לבריכת הלידה. פיטר הוסיף מים חמים, וקפצתילתוכה בשמחה רבה.
הילדים נהיו רעבים וקופצניים, אז החלטנו  שפיטר יקח אותםלפארק. הם ממש לא רצו ללכת, כי הרגישו מודאגים שיפספסו את הלידה... במיוחד תום דאגמאד, אבל סטפי הבטיחה לו שהיא תקרא להם בזמן, והם הלכו.
ממש כמה רגעים אחרי שהםהלכו התחלתי להרגיש שהצירים ממש משתנים, לא מצאתי לעצמי מקום בבריכה וידעתי שנכנסתילצירי מעבר.
עד אותו זמן המיילדת בדקה את קצב הלב של העובר בדופלר בערך כל חצישעה,  (חוץ ממתי שישנתי) אבל עכשיו היא התחילה לבדוק יותר בתכיפות, עד לרגע בו ממשלא יכולתי שמישהו יתקרב אליי).

הייתי קצת מתוחה, בגלל שלא עשיתי בדיקת נרתיק בכלל, ולא ידעתי אם יש פתיחהמלאה ואוכל ללחוץ... בלידה של ליבי היה לי דחף ללחוץ מוקדם מדי, וזה היה דיטראומתי, ודאגתי שמדובר באותו דבר... גם בגלל שהלידה היתה לא קשה ולא ממש האמנתישהיא מגיעה לסוף... חשבתי לבקש מסטפי לבדוק אותי, אבל החלטתי שבמקום זה אני ארגישבעצמי מה קורה בתוך הגוף שלי. הגיע עוד ציר ונשפתי במהלכו לתוך המיים. ראיתי אתהעיגול שהנשיפה שלי עשתה במיים, ואת האדוות מתפזרות מסביב, ופתאום ידעתי שהראש שלהתינוק מונח יפה על צוואר הרחם, ושעכשיו עוד מעט תהיה פתיחה מלאה, ועם הצירים הבאיםהתרכזתי במראה האדוות המתפזרות ונתתי לעצמי להפתח יחד איתן. זה עזר מאד!! ואזהחלטתי לבדוק את עצמי, ובדקתי לראות אם ארגיש עוד משהו מצוואר הרחם... לצערי הרבהרגשתי שעדין יש שפה קדמית, חלק מצוואר הרחם שעדיין לא נפתח בשלמותו בחלק הקדמי,לחצתי עליו ובציר הבא הוא פתאום נפתח והרגשתי את שק המיים נפקע. פק!!
הצירים היופתאום שונים לגמרי, והרגשתי שאני צריכה קקי. יופי! חשבתי לעצמי, כמו שאת יודעת,חמוטל, זה בטח הראש של התינוק ולא קקי!! ואם זה קקי, הראש של התינוק זה מה שדוחףאותו החוצה!!!
והתחלתי ללחוץ ממש לאט, וזה הרגיש ממש טוב.
שמעתי את סטפי ברקעמצלצלת לפיטר לחזור הביתה, ולנהוג לאט!

מעבר לזה שהיה לי חשוב שהם יגיעולפני התינוק, גם מאד לא רציתי ללחוץ חזק מדיי ולהתעייף מאד, אז לחצתי רק כמה שהייתימוכרחה, וזה לפעמים היה מעט מאד מהציר, ולפעמים אפילו שלוש או ארבע לחיצות בכלציר.
מאד מאד שמחתי כשהילדים הגיעו עם פיטר, וברקע מעבר לתחושת הצירים שמעתיאותם מתארגנים בישיבה מאחורי, ואת תום אומר: "זה כמו סרט, רק חסר לנו הפופקורן" מהשחשבתי שממש מצחיק.
המיילדת ישבה בצד, והילדים, פיטר ואמא שלי בצד השני שלהבריכה. אלינור ישבה לידי ויכולתי להחזיק אותה בצירים... הרגשתי את הראש מתקרבומתקרב עם כל ציר, ואז כמובן בערה רצינית, חיכיתי, נשימות מהירות, ולאט לאט ילדתיאת הראש אל המיים. הרגשתי שאני לא יכולה לחכות לציר הבא ללידה של הגוף, זה ממש בער,אז לחצתי עוד פעם אחת קצת, והוא היה בחוץ... בתוך המיים כמובן כמו דולפיןקטן.
הסתובבתי אליו והרמתי אותו אל מחוץ למיים, והחזקתי אותו, וראיתי שהוא בן!!הודעתי את המין לקהל הממתין... ישר ליבי אמרה "אוה! אני אוהבת בנים עכשיו!!"....הוא לא בכה, הוא היה כל כך רגוע... השארתי את הראש שלו מחוץ למיים אבל את הגוףכמובן במיים כדי שלא יהיה לו קר. פיטר אמר: "תקראי לו בשם שלו!" אז אמרתי "שלום לךמיקה!", והוא התחיל לבכות במתיקות רבה ביותר, ומה אומר לכם, זה היה פשוט תענוג.הרגשתי על הגובה!!!

היה קצת דימום, אז יצאתי מהמיים ונשכבתי על המיטה שהכנולפני כן על הרצפה, הטבור עוד היה מחובר, והשליה עדיין לא יצאה. המיילדת עשתה כמושביקשתי, ולא נגעה לא בי, לא בתינוק ולא בתינוק ולא בטבור... יכולתי לשכב בנחתולהניק אותו עד שהתחילו שוב צירים וילדתי את השלייה לתוך קערה מהמטבח!

בערךחצי שעה אחרי שהשלייה נולדה, אמא שלי חתכה את חבל הטבור, ועלינו למעלהלמיטה...

היה נהדר לחלוק את החוייה עם הילדים שהקיפו את מיקה שלנו באהבהמהרגע הראשון.
המיילדת שלי היתה אחלה, ואפשרה לי בדיוק את הדבר שמתאים לי לא רקבלידה, אלא בחיים בכלל: לעשות בעצמי בעזרת תמיכה מהסובבים, וזה עבורי משהואולטימטיבי.

הלידה של מיקה היא לידת הבית השלישית שלנו. הארוכה ביותר, אבלהקלה והכי פשוטה מכל השלוש.

קראנו לו מיקה על שם הקריסטל מיקה(נציץ).
הקריסטל הזה נחשב כמחבר את האדם לאני הגבוה שלו, הוא מסייע בהבנת העצמי,באיזון פנימי ובראייה ברורה של אדם את עצמו.

מי יתן והוא יביא איזון, הבנהגבוהה ואור נוצץ לעולמינו.




למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו