תרומת הטיפול באמנויות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז
שלח לחברadd ו-adhd הינן הפרעות שנולדים איתן ועל כן צריך ללמד את הילדים ואת סביבתם לחיות איתן על מנת שתיגרמנה מינימום פגיעות. כתבה זו תעסוק בדרך טיפולית - תרפיה באומנות.
מאת: ענבל בן דור, תרפיסטית בתנועה ובשילוב אמנויות m.a, ותואר ראשון בחינוך bed
ההתמודדות עם ההפרעה בחיי היומיום בבית, בחברה ובבית הספר
add ו-adhd הינן הפרעות שנולדים איתן ועל כן צריך ללמד את הילדים ואת סביבתם לחיות איתן על מנת שתיגרמנה מינימום פגיעות. ישנם ההיבטים המולדים כגון: טמפרמנט הילד, טווח קשב, טונוס שרירי, הסחות דעת, ויסות תגובות/דחפים/רצונות, קשיי ארגון ותכנון (פעולות, זמנים ועוד), ולצידם מצויים ההיבטים ההתפתחותיים כגון: איחורים מוטוריים ובעיות בהתפתחות השפה.
מאפיינים חשובים להפרעה זו הנם:
שעון ביולוגי: לשעון הביולוגי תפקיד משמעותי בהתפתחות הנפשית שלנו, למשל בארגון ובקביעות בחיים הרגשיים, בהתמודדות עם שינויים ובתהליכי למידה שונים.
דימוי גופני-עצמי: לילדים אלה בעיות רגשיות שמקורן מצוי בביצוע התנועות הראשוניות כמו זחילה ועמידה. אנו מעצבים את דימוי הגוף על בסיס ההתפתחות הראשונית ודימוי גוף הנו גורם משפיע מרכזי בהתפתחות הדימוי העצמי וההכרה ביכולות/מסוגלויות.
מקום בעולם: ילדים אלו לעיתים חושבים שלא רואים אותם, שלא מתייחסים אליהם בהתאם. הם מרגישים תלושים ולא שייכים. חווית כישלון וביטויי אלימות הנם פצצת זמן מתקתקת. ילדים אלו לא יודעים מה עוד נדרש מהם על מנת שלא להיות אלימים/לא להיכשל/לא להרע לעצמם ולסביבתם. יש להם קושי גדול לשלוט בכך, מה שמעורר פעמים רבות גם דחייה חברתית.
תרפיה באמנויות לילדים אלה היא ברכה, "גלגל הצלה" ולעיתים, לפי טענתם, הדבר הטוב ביותר שקרה להם בחייהם. מדוע?
לילדים אלה יש צורך גדול ללמוד בצורה מובנית ולדבר את עולמם הפנימי. מאפיין חשוב שמופיע אצל ילדים אלה הנו חרדה מאוד גדולה, מוצפות רגשית ותסכול ואלה נחבאים מאחורי שדרים כגון: הימנעות, אלימות, התפזרות ועוד.
הטיפול מאפשר לילד מפגש, הן עם עולמו הפנימי והן עם המציאות המתבטאת בקשר שלו עם המטפל/ת. חדר הטיפולים הנו סביבה מאפשרת ולא מאיימת לעומת ה"בחוץ" שהינו לעיתים מציף ותובעני. העיסוק באמנויות השונות מאפשר למטופל לבטא את רגשותיו וחוויותיו מהעולם בצורה ספונטאנית. תפקידו של המטפל לברר עם המטופל את רגשותיו במילים. כוחו של הטיפול הלא מילולי באמנויות השונות הוא בסיוע למטופל לחיות בעולם החיצוני עם יכולת לוויסות ומסוגלות.
פעמים רבות ההורים עומדים חסרי אונים מול מערכת החינוך שממנה באות האשמות ודרישה להסברים לנושאים שאף הם אינם מסוגלים להסביר ולהבין.
באינטראקציה בין ההורים לילדיהם, בחיי היומיום, ישנם רגעים בהם נדמה שלא משנה כמה ההורה יתאמץ ומה יעשה כדי לספק את צרכי הילד, הילד ישאר לא מסופק ולא שבע רצון. ההורים מתוסכלים והתסכול נוכח בחייהם ובחיי ילדיהם, בין אם הם רוצים בכך ובין אם לא.
הטיפול באמנויות הינו כלי לעיבוד חוויתם הלא פשוטה של ההורים, הכולל הכוונה והדרכה.
דוגמא מחדר הטיפולים:
מטופל שהגיע לחדר לאחר הפנייתו לטיפול באמנויות בשל הפרעות התנהגות קלות: התחצפויות, טריקת דלת בעת כעס, חוסר שיתוף פעולה עם הצוות המלמד ופטפטנות שהפריעה במהלך השיעורים.
הוא הגיע לחדר ונראה כ"ילד מלאך", כזה שמרצה את כולם, כזה שמשתף פעולה, בעל שפה עשירה, חכם ושובה לב.
הוא הגיע כי הכריחו אותו אך היה נלהב, הקדים להגיע לפגישות ולא ויתר על אף פגישה.
במהלך העבודה באמנות ויצירת הקשר הטיפולי ביננו, הגיעו דיווחים מבית הספר על שינוי עצום בהתנהגות.
ניסינו להבין מה? מה הצורך שנענה? מה החסר שהתמלא אצלו, שגרר שינוי כזה עצום בהתנהגות שלו. ראוי להזכיר שיש לו הורים נפלאים, אוהבים ותומכים, בית חם ולכאורה כלום לא חסר.
הבנו יחד שלאחר כמה מקרי חוצפה והתנהגות לא הולמת שמו עליו תווית: "הילד הזה מפריע וצריך להעמידו במקום בכל פעם שפוצה את פיו".
בהדרגה תוך כדי עבודה באמנויות שאלתי אותו, האם אתה יודע להבחין: "איך זה שאיתי אתה משתף פעולה, יוצר קשר, מדבר על רגשותייך ובבית הספר יש קשיים כה רבים?"
הוא ענה: "כשאני נכנס לכאן, את אומרת שלום, מה שלומך?" בבית הספר אומרים לי עוד לפני שנכנסתי לכיתה: "שב מיד, ואני מקווה שהיום תהיה מרוכז ושקט".
הוא הבחין בזה לאחר כ5-6 פגישות.
הוא החל להגיע לבית הספר ולהבחין שגם לאחר שמחליט:"היום אהיה בסדר ולא אפריע", הוא מפריע ולא מתאפק.
הוא החל לעבד תכנים שעלו באמצעות העבודה אצלי דרך האמנויות (דרמה וסיפור, משחק ותנועה, אמנות - עבודה
בחומרים שונים). הוא שיחזר סיטואציות של קשרים עם אחרים בחייו.
הוא קלט לפתע שהיחס שהוא מקבל מהצוות בבית הספר הוא עוין וזה גורר אצלו תגובתיות של מתגונן.
להיות בעמדת מתגנונן , הבהרנו, התפרש אצלו כמי שחייב להילחם על כבודו.
הוא קלט שכאשר זה קורה הוא מפתח תחושות גופניות כמו חום ומתעורר בו רגש-כעס.
הוא למד באמצעות התרגום שלי לתחושותיו דרך העבודה ההתנסותית והחוויתית שהנחתי אותו אליה ,לתרגם למילים את החוויה הגופנית וממנה את הרגש.
הוא למד לשמוע אותי מדברת אותו. אני נתתי את המילים לחוויה הלא מילולית, כמו האם בתחילת חייו של התינוק-כמתרגמת מציאות.
בהדרגה הוא יכל היה לומר "אני כועס" והפסיק לטרוק את הדלת בשעה שכעס.
בשלב הבא הוא למד לזהות שיכול להכיל את הכעס בתוכו כפי שאני יכולתי להכיל אותו כועס ולא קרה לי כלום, זה היה בסדר לכעוס.
כך הוא הצליח לעיתים לחכות יותר ויותר שהוא כועס ובתום השיעור לגשת לשיחה עם המורה.
הוא בעצם תירגל בחדר הטיפולים אפשרויות שונות של התנהגות בתוך קשר.
הרי קשרים עם אחרים זו המיומנות החשובה ביותר בחיינו. הוא למד לזהות את "המעגל הזדוני" שלו, זה שגורר אצלו סוגים של התנהגויות.
הזיהוי הוא שלב אחד ואחריו בחן איך לפרק את המעגל ולמצוא דרך אחרת לפעולה (הכל מתוך הנחיה ועבודה באמנויות ומשם למילים ולעיבוד החוויות במילים) .
זוהי דוגמא לילד-כמעט מתבגר, שלמד בתוך החדר להכיל את רגשותיו, לסמוך על האחרים בסביבתו, למד לתקשר ולדבר את רגשותיו ולווסת התנהגויות שגררו כעסים מהסביבה.
הילד הזה מתאר שחייו השתנו. הוא לפתע מוערך יותר על ידי הסביבה, ומעריך את עצמו יותר באמצעות עבודה עמוקה על דימוי עצמי.
הוא יודע לדבר את עצמו ופתאום מזמינים את הוריו פחות ופחות וכבר בכלל לא.
הוא לא טורק דלת ומסתגר, הוא לא כועס ונעלם-נאלם, הוא יודע להבחין ברגשותיו, בצרכיו ורצונותיו ולתקשר אותם עם אדם אחר-סמכות/חבר שגם לו צרכים, רצונות ורגשות.
הוא מתאר חוויה של שלווה שחדרה אל חייו. הוא פנוי יותר ללמידה ויש לו מוטיבציה גבוהה להגיע לב"ס, ללמוד ולשמוח.
הוא כבר לא חיי בדאגה תמידית של הוויה קשה של "רואה ואינו נראה" או "הורס ומתוסכל".
הוא מזהה ומכיר ביכולות שלו , שהיו שם אך הוא לא ראה. היום הוא רואה אותם, אחרים רואים אותם והוא חווה את עצמו רואה ונראה וראוי.
כיצד העבודה באמנויות עשתה שינוי בחייו?
קודם כל קשר אמפטי, תומך, אישי ומכיל עושה הבדל בחיי אנשים.
הוא הבין שאני רואה את הצרכים שלו מתוך היכולת שלי לקלוט אותו דרך המשחק והסיפור הסימבולי, דרך העבודה בחומרים, דרך השותפות והיחד שנוצר בחדר והאינטימיות שהתפתחה. דבר נוסף שקרה הוא שחרור תכנים מהתת מודע- באמצעות ההתעסקות בחומרי אמנות מתאפשר שחרור של חומרים מודחקים.
ההנחייה והליווי, בתוך קשר משמעותי מאפשרים העלאת המודעות לתכנים הללו, נגיעה בהם בעדינות ומציאת אפשרויות חדשות לצמיחה ולשינוי.
התחום מאוד מופשט ובכל זאת התוצאות מדהימות וגלויות. העבודה בתחום הזה היא כקסם, אך התוצאות שלו נשמרות לאורך זמן ולא נסגרות לאחר הקסם בקופסת הקסמים של הקוסם.
כדי שהתהליך יהיה משמעותי חייבת להיות שם תמיכה מצד ההורים שמתבטאת: בהסכמה לטיפול, הסעה, תשלום שבדרך כלל מחייב שינוי בכלכלת הבית לזמן שנדרש לטיפול וכו'.
התמיכה מתבטאת בהגעתם של ההורים להדרכה אחת לחודש-חדש וחצי והדבר האחרון שאני תמיד ממליצה עליו והוא שהילד יילך למטפל/ת וההורה עצמו יקבל מענה רגשי לתכנים שלו ולתכנים שקשורים לקשר שלו/ה עם הילד, מה שמעצים את הטיפול.
הדבר החשוב ביותר לומר בסופו של דבר הוא - צריך סמוך על התהליך הטיפולי, על הילד ועל המטפל/ת שלו כי תהליך משמעותי יניב תוצאות מרגשות של ממש.
