יחסי אחים - על אהבה, קנאה ומריבות

הנושא "קנאת אחים ויחסי אחים" מעסיק את כל ההורים, בין אם יש להם ילד אחד והם מתכננים את הרחבת המשפחה, ובין אם המשפחה הורחבה, ו"תגידי לו" ו"הוא לקח לי" הפכו לקולות שבשיגרה. ברגעים כאלה קשה לזכור את היתרונות שיש למשפחה עם מספר ילדים. בשורות שלפניכם נדון ביחסי אחים - על הרווחים והקשיים.

מאת: שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית אבחון, טיפול, יעוץ והדרכת הורים.
יחסי אחים - על אהבה, קנאה ומריבות

הנושא "קנאת אחים ויחסי אחים" מעסיק את כל ההורים, בין אם יש להם ילד אחד והם מתכננים את הרחבת המשפחה, ובין אם המשפחה הורחבה, ו"תגידי לו" ו"הוא לקח לי" הפכו לקולות שבשיגרה. ברגעים כאלה קשה לזכור את היתרונות שיש למשפחה עם מספר ילדים.
בשורות שלפניכם נדון ביחסי אחים - על הרווחים והקשיים.

מדוע ילדים מקנאים?
הקנאה היא רגש טבעי ואנושי. ילדים במשפחה נאלצים להתחרות ביניהם על אהבתם, הערכתם ותשומת לבם של ההורים, ולכן הקנאה היא בלתי נמנעת. יתכן שירגיש הילד הבכור, שאמו לא מסתפקת בו ו"בוגדת" בו עם אחיו הקטן. הילד הגדול מוכן לוותר על הכל לטובת אחיו הקטן, רק לא על אהבת ההורים. במוחו של הילד מתרוצצות מחשבות רבות: את מי הם אוהבים יותר, האם יאהבו אותי גם אם אהיה פחות מוכשר, יפה או מצליח; מדוע לבכור יש זכויות יתר, מדוע מפנקים יותר את הצעיר, את הבן או הבת; מדוע אחי יפה ממני, ספורטאי טוב ממני, מוכשר יותר בלימודים, ולא משנה כמה אתאמץ, סדר הלידה הוא קבוע. אהבת ההורים, התעניינותם והשקעתם הינם צורך קיומי, ולכן המאבק להבטחתם הוא מאבק הכרחי, וככזה גם לגיטימי.
קנאה אינה רגש פסול או נחות והסכנה אינה בעצם התחושה, אלא דווקא בניסיון לדכא אותה או לגרום לילד רגשות אשם על כך שהוא מקנא. קנאה היא חלק ממניע תחרותי טבעי, הדוחף את הילד להישגים, עוזר לו לעמוד על שלו ולשמור על זכויותיו. קנאת קטנים בגדולים דוחפת אותם ללמידה מתוך רצון לזכות בזכויות וביכולת שיש לגדולים, קנאת גדולים בקטנים מעודדת אותם לפתח מיומנויות בוגרות כמו: יוזמה, אחריות ויכולת התפשרות. קנאה שהופכת מוגזמת עלולה להיות גורם משתק המעכב את התפתחותם. ביטויי קנאה בין אחים - מתח, תחרות וכעס - הם חלק ממגוון הרגשות העולים בכל קשר אנושי. קשר שיש בו רק אהבה ופרגון חשוד במלאכותיות או בשטחיות רגשית.

מתי הקנאה חריגה?
קשה למתוח גבול מדויק בין קנאה נורמלית לחריגה, ובכל זאת ניתן להבחין ביניהם. במצב של קנאה נורמלית קיימים לצד גילויי קנאה גם גילויי חיבה ואכפתיות.

להלן כמה סימנים המעידים על מצב של קנאה חריגה:


האם הורים משפיעים עליחסי אחים?


מתי הילד מרגיש מקופח?

כל ילדינו חשובים ויקרים לנו מאוד. אולם, לכל ילד אנו מתקשרים באופן שונה בהתאם לייחודו. כאשר אחד מילדינו חש מקופח באופן עקבי, כדאי שנבדוק אם יש בו תכונות שקשה לנו איתן - האם הוא תחרותי מדי, כנוע מדי, תוקפני מדי או יהיר? סיבות לא מודעות עלולות לגרום לקיפוח. למשל, הוא דומה לחותנת השנואה, מאז הולדתו הורע המצב הכלכלי או שלידתו גרמה להפסקת לימודי האם.
אם אחד הילדים חש מקופח באופן קבוע, כדאי שנבדוק מה הוא מאותת. לעתים קרובות הורים נגררים לעמדת התגוננות שיש בה מרכיב שיפוטי - "הוא אינו צודק, הוא לא מקופח, מה לא עשינו בשבילו" - ומאבדים את ההזדמנות לעזור לילד.
כולנו נוטים לבלבל בין תפקוד של בוגר לאחריות של הורה, במיוחד במצבים בהם אנו טרודים ועייפים. חשוב לזכור, שילדים לא אוהבים כאשר ממנים אח גדול להיות "הורה" או משגיח שלהם, והאח הגדול היה שמח להשתחרר מעול המפקח. הגדולים יכולים לקבל על עצמם תפקידים מוגדרים כמו: לענות לטלפון, להוריד דברים ממדף גבוה, לעזור לאח במשחק, אך הם לא יכולים ואינם צריכים להיות ההורים. בהקשר זה בל נשכח, שכאשר האח הקטן מפר את החוקים, הוא אחראי לכך ולא אחיו הגדול.

ילדים בעלי צרכים מיוחדים
ילדים התופסים מרחב גדול בטריטוריה המשפחתית עלולים להפוך מושא לקנאה. ביניהם ילדים בעלי צרכים מיוחדים (חולים, נכים וכדומה). הטיפול והדאגה לילד המתקשה גורמים לעתים למניעת תשומת לב מספיקה ואף להזנחת הילדים האחרים במשפחה. הקנאה תפחת ושיתוף הפעולה יגבר במשפחות שבהן יימסר לילדים האחרים מידע על הקושי ויוסבר הצורך הממשי של ההורים להקדיש זמן רב לטיפול בילד המתקשה. חשוב לשתף גם את הילדים האחרים בטיפול בילד המתקשה - עזרה בהכנת שיעורי בית, עזרה בסידור החדר וכדומה, כדי לתת להם הרגשה שהם מסייעים. הורים לילד מתקשה חייבים לזכור, שיש להקדיש תשומת לב בלעדית, ואפילו רק מספר דקות ביום, גם לילדיהם האחרים. ניתן ליצור "חלוקת תפקידים משתנה" בין ההורים בטיפול בילד המתקשה ובאחיו.

וכמה מילים בזכות:
יחסי אחים הם בית הספר הטוב ביותר להתמודדות בינאישית וסיטואציות חברתיות. אחים לומדים בתנאים של חיבה הדדית פתרון משברים, טכניקות של משא ומתן, פשרה, חברותא של צעירים ודומים מול עולם המבוגרים וכדומה. ילד שגדל עם אחים הוא בד"כ גמיש יותר ומסתגל טוב יותר לשינויים.

לסיכום, מספר כללים:

  1. כאשר הילד הקטן מקנא בגדול, אפשר לעודד אותו שגם הוא יהיה פעםגדול וחזק.
  2. במריבות, לא להיות שופטים. פשוט להפריד ולומר: "לא חשוב מיהתחיל, במשפחה שלנו לא מכים". לעתים דרושה הפרדה פיזית ו"פסק זמן" עד יעבורזעם.
  3. לא להדביק תוויות - "זה הילד החכם שלנו" "יש לו שתי ידייםשמאליות".
  4. לא לערוך השוואות בין הילדים.
  5. לכבד את חפציו האישיים של הילד, אך לעודד אותו לחלוק אותם עםאחיו, ע"פי רצונו. חשוב לזכור שזכות הילד לומר: "זה שלי".
  6. לכל ילד צרכים משלו. יש להבהיר שאין מדובר בהעדפות אלא בגיל,זמן, עיסוק וכו'.
  7. חשוב לשמור על הפרטיות של כל ילד כדי לעזור לפתח את זהותוהעצמית והייחודית.
  8. לא לענות על השאלה "את מי אתם אוהבים יותר?" בתשובה "אותך".אלא: "את שניכם", "שניכם ילדים שלי" וכדומה.
  9. לא ליצור קנוניות מאחורי גבם של ילדים.
  10. להקדיש תשומת לב בלעדית, ואפילו רק מספר דקות ביום, לכלילד.
  11. ככלל, אל תנסו להתחקות אחרי שורשי הסכסוך (פוליטיקאים מנוסיםיותר כשלו במשימות אלה), אלא הציעו דרכים לפתרונו בהווה. דעו מה חשוב:
    "    אמא, הואלקח לי" - "נסו להסתדר ביניכם/תסביר לו שזה לא נעים לך/תציע לו איך להתחלק"וכו'.
    "    אבא, תגיד לו" - "אני סומך עליכם שתסתדרו"...


    ספרים מומלצים לקריאה - לילדים:
    "אוף איזה אח מרגיז" מאת חוהבהרב ותמר אדר. הוצאת יסוד, 1980.
    "    לאורן נולד אח והוא לא שמח" מאת ריקה בן שחר.הוצאת מסדה, 1987.
    "    אני ברק" מאת עוזי בן כנען. הוצאת כתר, 1979.
    "    אחות קטנהלשרגא" מאת אמילי פרל קינגסלי, הוצאת כנרת 1986.
    "    אחותי הקטנה כל הזמן אוכלתוישנה" מאת סמדר שיר, הוצאת מעריב.
    "    ספר הפלפלים" מאת אלונהפרנקל.


    להורים:
    "קנאת אחים" מאתסיימור ו' רייט, הוצאת פועלים, 1988.
    "    הורים וילדים ומה שביניהם" מאת ד"ר עדנהכצנלסון, 1998.