אומרים שזה האושר הכי גדול שיכול להיות. אבל כשהבן שלי נולד לא הבנתי על מה כולם מדברים. אם "לא לישון כל הלילה ולנענע תינוק קטן מייבב" זה אושר, אז אני לא יודעת מה ההגדרה של מצוקה. הורות היא אוסף של הורמונים גועשים מלווים בצרחות רעב, חיתולים מלוכלכים וערימות כביסה בלתי נגמרות.

מאת: לילך המבורגר

 

אומרים שזה האושר הכי גדול שיכול להיות. אבל כשהבן שלי נולד לא הבנתי על מה כולם מדברים. אם "לא לישון כל הלילה ולנענע תינוק קטן מייבב" זה אושר, אז אני לא יודעת מה ההגדרה של מצוקה. הורות היא אוסף של הורמונים גועשים מלווים בצרחות רעב, חיתולים מלוכלכים וערימות כביסה בלתי נגמרות. כדי להוסיף זיגוג שוקולד לעוגה הטעימה הזו, אנחנו גם מוקפות אנשים "שיודעים מה הם אומרים" ולא מפסיקים לייעץ לך כל היום מה לעשות למרות שבכלל  לא ביקשת את עצתם.

בשנייה שאת יולדת את פתאום מוצאת עצמך מוקפת במומחים בתינוקות, אפילו אלו שילדו דקה לפנייך מרגישים בטוחים מספיק להשיא לך עצות ובמקרים חריגים, גם אלו שילדו אחרייך.

את חוזרת מבית החולים עם יצור שקטן מכדי להיקרא בן אדם ואומרת לעצמך סבבה, אז ילדתי, עברתי שלושים שעות צירים, שעתיים של דחיפות ויש לי יותר תפרים ממפעל דלתא אבל מה עכשיו לעזאזל?!, מה אני עושה עם היצור המייבב הזה שהדבר היחיד שהוא עושה בצורה עקבית זה למלא את החיתול ביציאות ריחניות בעלות טקסטורה משונה ביותר.

בהתחלה ישבתי והסתכלתי עליו, ישן לו מכווץ בסלקל שמונח על המיטה שלי, מבועתת מן הרגע שיפקח את עיניו וכל זה בזמן שבעלי היקר, שהמומחיות העיקרית שלו היא להשאיר דברים לרגע האחרון, מנסה להרכיב את העריסה הסוררת.

לבסוף זה קרה, הוא התעורר, וכמובן שזה היה בתרועות רמות. "הוא בטח רעב כי אחרת איזו סיבה יש לו לבכות" חשבתי לעצמי. אבל בבית חולים אמרו שקודם כל צריך להחליף חיתול. הנחתי אותו על שידת ההחתלה שרכשנו במיטב כספינו. הוא לא הפסיק לצרוח. ניסיתי לעשות הכול לפי הסדר. להוריד חיתול לנקות עם מגבון לשים משחה להתחמק מסילון שתן ממוקד מטרה לנקות את הטבור עם אלכוהול 70% לשים חיתול לסגור אותו, לפתוח צד ימין לסגור שוב לפתוח צד שמאל לסגור שוב, לפתוח לגמרי ליישר, לסגור שוב, להסתכל ולהחליט שזה כנראה הכי טוב שיצא לי. וכל הזמן הזה, הוא ממשיך לצרוח. להלביש לו את 10 שכבות הבגדים שאמרו להלביש אותו אפילו שאמצע אוגוסט וחום אימים בבית והוא בשלו ממשיך לצרוח.

עכשיו צריך להכין בקבוק (לא לשכוח להוריד את התינוק מהשידה – שימו לב חשוב מאוד, יש לקטנים הללו נטייה להתגלגל ולמצוא את עצמם על הרצפה מכל מקום שהוא טיפה גבוה יותר מהרצפה) לשים מים, להחליט שהם חמים מידי, לשפוך קצת, להוסיף קרים, לשפוך קצת, להוסיף חמים, לשפוך הכול, לשים מהתחלה חמים, לשים אבקה, לנער היטב, לנער עוד קצת, לנער מלא מלא מלא, לשים קצת על פרק היד, להוסיף מים קרים, להוסיף מים חמים, לסגור לנער, לבדוק שהפטמה מונחת היטב. לתת לו, לסדר לו את הסינר, לסדר שוב את הסינר ולנסות לסגור אותו מאחורה, להתייאש מהסינר ולזרוק אותו על השידה. לבדוק שאכל מספיק, לתת לו עוד קצת, להפסיק אותו באמצע כי זה כבר יותר מידי, להרים אותו לגרפס, להחזיק אותו 10 שעות על הכתף עד להרדמות מוחלטת של הכתף בציפייה דרוכה שהוא יעשה גרפס, ולקבל בהבנה את הגרפס הרטוב שיצא לו ולכלך בנוזל סמיך ולבן את כל החולצה החדשה שלבשתי, כי אומרים שזה לא טוב להזניח את עצמך אחרי הלידה.

ההיגיון (וכל הספרים שקראתי) אומר שאחרי האוכל הוא שבע ויבש ואמור ללכת לישון. פחחחח, אתם יודעים מה זה? איזה לישון ואיזה נעליים? ואחרי הכל, איך אפשר להאשים אותו? הרי הוא ישן כל היום כשישבתי לידו ובדקתי כל דקה שהוא נושם, למה שהוא ירצה לישון בלילה, כשאנשים נורמאליים רוצים לישון?

עוד לפני שילדתי אמרו לי שכל פעם שהתינוק ישן אני גם צריכה לנצל את זה לשינה. טוב זה לא כל כך פשוט, איך את יכולה לישון כשיש בקבוקים לשטוף, כביסה לכבס, רצפה לשטוף ועוד אלף ואחד דברים שקודם לא טרחת לעשות אבל עכשיו כשאת אימא אז יש ממך יותר ציפיות?!. חוץ מכל אלו, יש אורחים כל חמש דקות שבאים לראות את התינוק החדש ובמקום להתרשם מהיצור הקטן והמקומט בזמן הגיוני של חמש דקות מחליטים גם להישאר על הדרך לקפה כי "הרבה זמן לא דיברנו" ומי אתם חושבים שידבר איתכם עכשיו? הסחבה שיושבת מולכם שלא ישנה ולא אכלה ביומיים האחרונים? שלא לדבר על זה שיש איברים אינטימיים בגופי שעדיין זוכרים שחולץ מהם גוף בגודל אבטיח לפני זמן שעוד לא אפשר לי לשכוח.

כשכבר יכולתי לשים את הראש על הכרית זה לווה בתחושת חרדה שברגע בו אצלול לשינה יפקח העולל הקטן את עיניו ופיו ויעיר אותי משנתי. לזה יש פיתרון די פשוט, אחרי חודש ללא שינה כבר לא הייתה לי בעיה כזו והייתי נרדמת בכל הזדמנות אפשרית ופיתחתי מיומנויות שינה שונות.

למשל במקלחת בעמידה (קצת מסוכן עדיף לא לנסות בבית). בכל נסיעה הייתי ישנה (כזו שבה אני לא הנהגת) אפילו אם זו נסיעה של 10 דקות לקניות. בכל ביקור אצל ההורים הייתי ישנה, גם אצל ההורים שלי וגם של בן הזוג, איפה שהיו פורשים שמיכה לתינוק שם גם אני הייתי ישנה, בחודש הראשון לא יצרתי קשר עם בני אנוש מעל גיל ינקות כי ישנתי רוב זמן הערות שלהם.

עד כה זה נשמע ממש איום, אני יודעת. אבל זה משתפר. מתי?? אני עוד לא יודעת אבל מבטיחה לעדכן.