עוד חוויה מיוחדת מעולם האמהות– טיפת חלב, אין דבר יותר מדכא ומוריד ביטחון כמו האחיות של טיפת חלב, גם כשאת בטוחה שהתינוק שלך מתפתח נהדר כשאת מגיעה אליהן את מבינה שכלום הוא לא טוב כמו שחשבת שהוא.

מאת: לילך המבורגר

אז כמו כל דבר בחיים, גם זה עבר ועכשיו הכל נראה הרבה יותר טוב. התינוקי כבר הולך לפעוטון, הוא ילד מקסים ונוח ואמא חזרה להיות בנאדם בזכות עצמה. לטוב ולרע – מצד אחד היו לי כמה שעות לחשוב על עצמי ולעשות דברים שלא קשורים בפיפי וקקי ומצד שני, כבר לא היה לי תירוץ ללבוש חולצות מלאות פליטות. החזרה לעבודה היתה די חלקה, כולם היו נחמדים ואפילו קיבלתי כמה בלונים וברכה נחמדה. אחרי יום, כולם כמובן שכחו שרק אתמול חזרתי והכל חזר לשגרה.

אז בעבודה הכל אולי חזר לשגרה, אבל אחרי העבודה עדיין יש ילד קטן לטפל בו רק עכשיו זה קצת יותר קשה כי אני כבר לא יכולה לקום מתי שהוא קם, אני צריכה לקום מוקדם ועוד במקרים נדירים להעיר אותו, רחמנא לצלן. זה מגיע לרמה כזו של עומס שלפעמים אין לי זמן לנשום, גם היום כשהילד כבר הרבה יותר גדול, אני מוצאת את עצמי כותבת את הבלוג עם חולצה עם כתם ענקי של פיפי (לא שלי כמובן) שעוד לא הספקתי להחליף.

נהוג ואף מומלץ לקחת את התינוק הקטן לכל מיני חוגי העשרה אחרי שעות הגן. את הילד הזה שעוד לא יודע אפילו לחייך מרצון, אני צריכה לקחת לחוג ריתמיקה, התעמלות ופילוסופיה מדינית. למה? כי ככה כולם עושים ואם אני לא אעשה את זה, אז אמהות אחרות תסתכלנה עליי ותצקצקנה בלשונן, זה מאוד חשוב להתפתחות שלו, את יודעת.... לא האמת שאני לא יודעת. אני מאמינה שהרבה יותר חשוב להתפתחות שלו, שאמא ואבא יחבקו אותו, ישירו לו שירים, יחייכו ויצחקו לידו.

עוד חוויה מיוחדת מעולם האמהות שאולי התאימה קצת לבלוג קודם, אבל חשוב מאוד להזכיר אותה – טיפת חלב, אין דבר יותר מדכא ומוריד ביטחון כמו האחיות של טיפת חלב, גם כשאת בטוחה שהתינוק שלך מתפתח נהדר כשאת מגיעה אליהן את מבינה שכלום הוא לא טוב כמו שחשבת שהוא. התינוק ירד באחוזונים, לא צוחק כמו שצריך וגם הפלוצים שלו לא מריחים כמו שהם אמורים להריח. את מגיעה שמחה וטובת לב אל האחות האנטיפטית. שמתעקשת לשקול את התינוק בלי חיתול, שלא תתלונן אחר כך שהוא משתין ומחרבן על כל המזרן, אחר כך היא דורשת בתוקף שתזרקי את הפסולת הגרעינית מחוץ לחדר כי זה עושה לה ריח לא טוב (די, באמת???). היא שוקלת את הגוף הזעיר ואז מנסה להצמיד אותו בכוח למזרן כדי למדוד את גובהו, התוצאה מוטלת בספק כי הוא לא היה באמת ישר כשהוא שכב שם. אחרי זה היא מודדת את היקף הראש, בעוד היצור הקטן בוהה בה בתדהמה. יש לו ראש קצת גדול, היא מודיעה לך. יופי, זה אומר שיש לו הרבה שכל, אותך זה מצחיק אותה – פחות. אחר כך היא מסתכלת עליך – גם לך יש ראש גדול אז זה בסדר, היא פוסקת. מעולה, העיקר שהתינוק בסדר, אז מה אם את תצאי מהיום רק עם מטפחות על הראש. טוב, אפשר להלביש אותו, תוך כדי היא שואלת אותך אלף שאלות ואת שרק אתמול למדת איך מלבישים תינוק, עונה לא לעניין בעודך מנסה להשחיל ראש קטן (אבל גדול) ולא יציב לתוך צינור ארוך של בגד גוף. הוא אוכל טוב – לא. ישן טוב – מה פתאום. הוא עושה קקי – חס וחלילה. בלי שתדעי תקבלי ביקור פתע בעוד כמה ימים ממשרד הרווחה ומהאגודה לשלום הילד.

אחרי כל המדידות, הרגע שכולנו ציפינו לו, החיסון – את מחזיקה את בנך בכורך בידיים ויודעת שהולך לכאוב לו עכשיו מאוד, אבל מה את יכולה לעשות. זה לטובתו. טוב, החיסון עבר בקלות, מעט מאוד דמעות, שלך, הוא לא בכה בכלל. האחות מגישה לך טישו בעודה מסתכלת עליך בשאט נפש.

אחרי החיסון, היא מסבירה לך עוד אלף אלפי דברים שאת לא ממש מבינה וגם לא ממש פנויה נפשית לשמוע. מה הוא אמור לאכול, לשתות, לנשום. מציגה נתונים, מנתחת גרפים ועוד דברים שנהוג לעשות רק בחוג למתמטיקה שימושית. יצאתי משם מבולבלת ומדוכאת. זה כמובן עבר לי אחרי כמה שעות ושיחות עם חברות שגם הן עברו דברים דומים עם הילד הראשון.

עכשיו כשהתינוק בגן, אני הרבה יותר רגועה מבחינות האלה, גם הגננת עוזרת לי לראות דברים באור שונה וגם האמהות האחרות והלחץ יורד, אני מרגישה כבר כמו אמא ותיקה ולא אמא של הפעם הראשונה ואפילו מרשה לעצמי להשיא עצות לאחרות פעם ב... עכשיו כשאני אמא עובדת, זה כבר אחרת, אני אמא ותיקה. ולא תאמינו, אבל יש כאלו שכבר שואלים אותי על התינוק הבא. כן, אלו אותם אנשים ששאלו אותנו מתי אנחנו מתחתנים ומתי נעשה כבר ילד, מאוד לחוץ להן, לנשמות הטובות, שנקים משפחה גדולה בישראל. אז עוד ילד כנראה לא יהיה בקרוב, אני עדיין מתאוששת מהלידה הראשונה. אבל הנאה מהילד הראשון כבר יש.