מחכה לראות מה ילד יום

בעוד כשבוע מהיום החיים שלי ישתנו ללא היכר. אני מרגישה כיום שילוב של התרגשות, חששות, ציפייה ותקווה, כי בעוד כשבוע אקבל את התפקיד המשמעותי ביותר בחיים שלי ואהפוך בפעם הראשונה לאמא לילדה קטנה (אם הכל יעבור בשלום, טפו טפו טפו...). 



מאת: מירב כהן – מקום 9 ברשימת "התנועה"


מחכה לראות מה ילד יום

בעוד כשבוע מהיום החיים שלי ישתנו ללא היכר. אני מרגישה כיום שילוב של התרגשות, חששות, ציפייה ותקווה, כי בעוד כשבוע אקבל את התפקיד המשמעותי ביותר בחיים שלי ואהפוך בפעם הראשונה לאמא לילדה קטנה (אם הכל יעבור בשלום, טפו טפו טפו...). 

יכול להיות שבדיוק באותו שבוע גם אקבל הזדמנות נדירה להשפיע על חייה של בתי הקטנה ושל דור העתיד של ישראל, כי אולי אבחר לכנסת. אולי אזכה להזדמנות לקדם את הנושאים שעליהם אני נלחמת כבר שנים, ובראש ובראשונה- דיור במחיר שפוי לזוגות עובדים, לצד עידוד השתלבות בשוק התעסוקה.

אולי, כי זה תלוי בכל אחת ואחת מכן. בעוד שמסע ההיריון התחיל לפני תשעה חודשים, את המירוץ לכנסת התחלתי ממש לא מזמן. יום אחד הטלפון צלצל ועל הקו היתה ציפי לבני. אישה שאני מאמינה בה בכל ליבי ואף מכירה כבר שנים מפעילותי בתנועת "התעוררות בירושלים". היא פנתה אלי בעקבות המאבקים שניהלנו בירושלים למען הצעירים בעיר ולמען הציבור העובד בכלל. היא הציעה לי להיות במקום ה-9 ברשימה החדשה שהיא הקימה- "התנועה". אני אמנם חברת מועצת עיר בירושלים כבר כמה שנים והזירה הפוליטית לא זרה לי, אבל עדיין החסרתי פעימה. הכנסת היא זירה חלומית להגשים את הדברים שאני מאמינה בהם ולמענם אני נאבקת. השבתי בחיוב ללא היסוס ויצאתי לאחת ההרפתקאות המרתקות בחיי.

ברשותכן אספר לכן קצת על עצמי. נולדתי בירושלים לפני 29 שנים. את דרכי התחלתי כעיתונאית כבר כשהייתי נערה, וכתיכוניסטית כתבתי במקומונים על מחדלים שקורים בבתי ספר ונחשפתי לכוחה האדיר של העיתונות. התגייסתי לגלי צה"ל ולאחר שחרורי עבדתי ככתבת כלכלית של ynet. את המעבר לחיים הציבוריים עשיתי בגיל 21, אז נבחרתי לתפקיד הדוברתהכלכלית-חברתיתשלמשרדראשהממשלה בתקופת כהונתו של אריאל שרון. זו הייתה תקופה מאתגרת בה נחשפתי לעבודת משרדי הממשלה השונים ולמדתי על בשרי על החולשות והחוזקות של המגזר הציבורי בישראל. לאחר מכן, במקביל להשלמת תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ותואר שני בתכנון ערים ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית, הקדשתי את חיי להקמת תנועה חברתית בשם "התעוררות בירושלים". את "התעוררות" הקמנו לפני חמש שנים קבוצה מדהימה של חברים במטרה להשאיר אוכלוסיה עובדת, צעירה ופלורליסטית בירושלים, וכיום בעקבות פעילות עיקשת שלנו רואים ניצנים של אופטימיות בעיר (למרות שהמלאכה עוד מרובה, ואני מקווה להמשיך אותה בכנסת). במסגרת העשייה למען ירושלים הייתי שותפה למאבקים ציבוריים חשובים כגון: המאבק למען פתיחתחניוןקרתאבשבת, מאבקים למען דיורברהשגה, המאבק נגד תופעתהבתיםהנטושים וכמו כן היה לנו חלק מכובד במחאה החברתית ששטפה את פני הארץ. בעידן שבו כולם רואים בפוליטקאים אנשים מושחתים ותאווי בצע אני מוצאת לנכון לומר שאת כל הפעילות הזו עשיתי בהתנדבות מלאה מתוך תחושה ששום דבר אחר לא יוכל לגרום לי את הסיפוק והאושר שאני מקבלת בעבודה היום יומית מול הציבור.

בימים אלה הבטן שלי ואני מסתובבות בכל הארץ כדי שהחלום הזה יתגשם. עכשיו, שבוע לפני הבחירות, אני רוצה לבקש שגם אתן תתמכו בי. אני רוצה להוכיח שאפשר- גם להיות אמא צעירה וגם להיות בעמדה שיכולה להשפיע על חייהן וזכויותיהן של אמהות צעירות כמוני. לדאוג לאוכלוסיה העובדת והיצרנית ברכישת דירה, בהנחות לארנונה ובאיכות ועלות החינוך לגיל הרך. אני רוצה להנגיש את שוק העבודה לאמהות צעירות, לפעול לקידום חופשת לידה משותפת לגבר ולאישה ולהתאים את שוק העבודה ללוח החופשות של מערכת החינוך.

בעוד כמה ימים אצא, בעזרת השם, ל"חופשת לידה" (אולי נפסיק לקרוא לזה ככה, הרי זו לא באמת "חופשה". בלא מעט מדינות בעולם כבר קוראים לזה "זמן הורות"), בתקווה שלצד הזמן שאקדיש לגידול בתי הבכורה, יהיה לי גם טיפה זמן לחשוב ולשמוע מכן איך אני יכולה לשפר את המציאות שלנו מעמדת השפעה. מה אפשר לעשות כדי להפוך את חייהן של אמהות צעירות לטובים יותר להן וילדיהם.

אין ספק שההריון הזה כבר הספיק לשנות את איך שאני חושבת ותופסת את העולם, וגם את תפקידי כשליחת ציבור. אני מרגישה חובה לדאוג לדור הבא, לדאוג שישראל בעוד ארבע שנים תהיה מקום טוב יותר לכולנו. ואני אשמח מאוד אם תראו לנכון לצאת איתי לדרך המשותפת הזו. אתן יכולות למצוא אותי בפייסבוק בשם meirav cohen.

תודה רבה ובהצלחה לכל המתמודדות האחרות.