אני רוצה לזכות בלילה שלם של שינה, אני רוצה לאכול צהריים בשקט , לצפות בטלוויזיה בנחת, לצאת לקפה עם חברות- לבד, לגלוש באינטרנט במשך שעות ובעיקר אני רוצה להיות עם עצמי. כי אני מתגעגעת לעצמי.

7 חודשים הייתי עם הנסיכה בבית. 7 חודשים של שהייה בת 24 שעות, יומיום, היא ואני. את כל השלבים עברנו יחד, כל לילה קמתי להאכיל אותה 3 פעמים, לכל מקום הלכנו יחד, שעות קפצתי על הכדור כדי לזכות ברבע שעה שינה (שלה כמובן), היא דרשה ממני המון תשומת לב (בצדק).

 עייפתי.

אני מניחה שזה קורה כמעט לכולנו, האמהות, וגם האבות שנשארים בבית עם הצאצאים. אין לי כוח. אני צריכה ספייס. ואולי יהיו כאלו שיתרעמו, אבל ככה אני מרגישה!  אני רוצה שקט, זמן לעצמי, לבד.

אני רוצה לזכות בלילה שלם של שינה, אני רוצה לאכול צהריים בשקט , לצפות בטלוויזיה בנחת, לצאת לקפה עם חברות- לבד, לגלוש באינטרנט במשך שעות ובעיקר אני רוצה להיות עם עצמי. כי אני מתגעגעת לעצמי.

בתחילת החגים היו לי מעט חששות מההמצאות הרבה בבית עם הנסיכה. הרגשתי שאני חוזרת לתקופה בה לא זזנו אחת ללא השנייה. חששתי שלא אעמוד בזה. ממש כעסתי על הגננת איך היא מעזה לקחת חופש בערב חג, ולמה בחול המועד היא עובדת עד 12...

וכעת, עם סיומה של תקופת החגים אני שמחה להגיד שזכיתי ללא מעט לילות של שינה רצופה, זמן לעצמי, ארוחות צהריים בנחת ושנת צהריים יומיומית. לשמחתי החצי היה גם הוא בחופש, דבר אשר אפשר לי ליהנות מעצמי. לבד. החצי טיפל, שיחק, הרדים, טייל עם הנסיכה ואני הסתובבתי בבית ללא זנב. והיה כיף. כיף מאוד. נהניתי לי מזמן קצוב איתה, קצת בכל פעם..

ועכשיו אני מתגעגעת....זהו, החופש הזה הספיק לי..... 

 

אוהבת אותך נסיכה שלי, אבל גם אותי...