אני חושבת שאני היחידה שלא חווה את משבר יום ראשון בבוקר.

לא, זה לא בגלל שאין לי עבודה, דווקא יש לי, והיא גם מתחילה עוד לפני שהשחר עולה….

 

אני חושבת שאני היחידה שלא חווה את משבר יום ראשון בבוקר.

לא, זה לא בגלל שאין לי עבודה, דווקא יש לי, והיא גם מתחילה עוד לפני שהשחר עולה….

ביום ראשון בבוקר הולכים לשיעור התפתחות. סיבה מצויינת להתלבש, להתאפר, להתבשם ואז להזיע על המזרנים המצחינים בשיעור.

תכל’ס, כל השיעורים האלו הן לאמהות, הרי לרוב, התינוקות נרדמים בדיוק ברגע שמתחיל השיעור…

או אז האמהות המבושמות מתחילות לקטר ולהתאונן עד אשר כל הלבוש, האיפור והרעננות נוזל מהן.

הנסיכה היא היחידה בקבוצה שלא מחזיקה את הראש. כל שבוע המנחה מתבייתת על הנסיכה הקטנה שלי ואומרת "היא לא מחזיקה את הראש… כבר שלושה חודשים…כולם בקבוצה כבר מרימים…"

פלאשבק לגיל 14….

מנהלת בית הספר מזמנת את אבא שלי (שוב) לשיחה על הבת שלו. הילדה לא לומדת… חמישה שליליים בתעודה, כולם מצליחים והיא לא…. אבא שלי יוצא אדום מכעס וייאוש.."מה אני אעשה איתך? מה ייצא ממך?"

ועכשיו אני, אמא צעירה, שכבר מתכוננת לגיל 14 של הקטנה שלי, חוטפת את שיחת המנהלת בגיל 3 חודשים!!!!!!

"מה יצא ממנה???" אני שואלת את החצי… הוא המום…

המנחה הטילה עלינו שיעורי בית.. לעבוד איתה בבית.

 ואני באמת משתדלת אבל  מה אני יכולה לעשות שיש לה קוצים בתחת כמו לאמא שלה?? אין לה סבלנות.. איך שאני מסובבת אותה על הבטן היא מתחילה לבכות!!!! אז אני מוותרת…

אבל לי לא ויתרו, לי ישבו על הראש…. ושנאתי את זה, ומרדתי…והאמת, לא יצאתי עבריינית, בניגוד למה שאבא שלי חשב שייצא ממני…

אז להתעקש? או פשוט לתת לה את הזמן שלה?

יום ראשון הגענו מבושמות לשיעור. המנחה הסתכלה על הראש של הנסיכה וחזרה על המנטרה "היא לא…" באותו רגע עצרתי אותה.

"היא תרים כשיתחשק לה, אז מה אם כולם הרימו והיא לא.. לה לוקח קצת יותר זמן, היא טובה מאחרים בהרבה דברים… כמו… כמו… לא משנה אני כבר אחשוב על משהו… "

היום הנסיכה הרימה את הראש..לבד