מאז שנולדה הנסיכה אני מזדקרת לכל קול של בכי תינוקות. רוצה להציע עזרה, לנחם, להרגיע.. אני לא מסוגלת לראות הורים המתעלמים מבכי תינוקם בטענה ש"תינוקות בוכים".תינוקות בוכים כשמשהו מציק להם, כשלא טוב להם. ומי שטוען שהבכי טוב להם לריאות מדבר שטויות.

לאחרונה אני שומעת סביבי יותר מידי צעקות של הורים על ילדיהם. אם מהשכנים, אם מרכב סמוך ובעיקר בגן השעשועים. מריבות בין בני זוג ובין בני משפחה הם דבר שבשגרה, אך צעקות רמות עושות לי רע. אני מצטמררת מהם. על אחת כמה וכמה שמדובר בהורים וילדיהם הקטנים. אני נתקלת לא פעם באימא שצורחת על הבת שלה, אבא שגוער בבנו ולבי נחמץ למראה פניהם של הקטנטנים האלה שבסה"כ רוצים להיות ילדים. אולי אני תמימה וגם יומי יגיע כשהנסיכה תגדל וכאשר יצטרף למשפחה יורש עצר נוסף או יותר, אבל כרגע, אני ממש נחרדת מהמחשבה שאולי פשוט יימאס לי ממנה? אולי היא תרגיז אותי על דבר כה פעוט ואני אצעק אליה כמו האימא שצרחה על הבת שלה בגן? האם גם הבת שלי תצעק אימא אימא כל הלילה כמו הבת של השכנה ואני אתעלם כמו שעושה אימה כי היא "סתם מנג'סת" לטענתה? 

מאז שנולדה הנסיכה אני מזדקרת לכל קול של בכי תינוקות. רוצה להציע עזרה, לנחם, להרגיע.. אני לא מסוגלת לראות הורים המתעלמים מבכי תינוקם בטענה ש"תינוקות בוכים". תינוקות בוכים כשמשהו מציק להם, כשלא טוב להם, כשהם צריכים משהו. הם לא בוכים סתם. ומי שטוען שהבכי טוב להם לריאות מדבר שטויות. תחשבו שהייתם רוצים דבר מה ואף אחד בסביבתכם לא היה מתייחס. הייתם חוזרים על אותה בקשה כמה וכמה פעמים ואנשים היו מתעלמים. איך הייתם מרגישים? והכי נורא היא אותה אימא שהבת שלה צורחת עד כדי מחנק והיא צורחת עליה שתפסיק. אולי תבדקי מה היא רוצה ומה היא צריכה במקום לצרוח עליה?? אני רואה אמהות מתהלכות להן ברחוב בעוד שתינוקם צורח וצורח והן משוחחות בטלפון, עוצרות להביט בחלונות ראווה, מצחקקות עם חברות. ואני תוהה.. את לא שומעת??? זה יעבור מעצמו? וזה מרתיח אותי. ואז הן זורקות באוויר "עוד רגע מתוק", עוד שנייה אימא באה". למה לא עכשיו??? כי השיחה חשובה יותר? כי החברות יותר חשובות?

קשה לי, מודה. לא יכולה לשמוע בכי, צער, עצב ולהתעלם. רוצה מייד להושיט יד ולעזור. אבל אסור. אסור להתערב. כי אני לא באמת יודעת מה היה קודם ומה עומד להיות. ואולי זה בגלל שאני רגישה מידי וכל דבר מקפיץ אותי. אבל לעיתים אני חוששת שאם לא אושיט יד בזמן זה יהיה מאוחר מידי.

כי מה זה משנה מה היה קודם ומה עומד להיות?? אני רואה את מה שקורה כרגע והוא לא תקין. וגם אם אסתכן ואנזף בגלל התערבותי, האין זה שווה את תמרור האזהרה עבור האימא שפשוט לא שמה לב? או את העזרה המיידית שתושיט האם לתינוקה רק בשל אי הנעימות מההערה? או ההבנה שאולי באמת מה שהיא עושה בעייתי וכדאי שתפקח עיניים?? או אולי אהיה אחת מכמה שמעירות לה עד שתבין שהיא טועה בהתנהגותה. 

מה דעתכן?