הסתכלתי עליהם מתרחקים באחת מתחרויות הריצה ואמרתי לבעלי- "תראה איזה יופי הם מסתדרים ביניהם. איזה חמודים. כמה אהבה". והוא עונה לי- "נקווה שזה יישאר גם עוד שלושים שנה". "למה לא?" אני עונה לו בלי לחשוב פעמיים.

מאת: ריקי לוי - דינר

אתמול יצאנו, כבכל יום שישי אצל משפחה נורמטיבית בישראל, לסידורים. נכון, הפנטזיה היא בתי קפה, יד ביד, זוגיות משמימה כשהילדים בגן וסוף סוף יש זמן לעצמנו. מי באמת מגיע לזה? וגם אם כן, כל יום שישי? אל תמכרו לי סיפורים....איפה הלבשל? לנקות? להכין את הבית לשבת? להיזכר ששכחת לקנות אבקת שום ולשלוח את הבעל להשלים קניות כי את חייבת את זה לדג! איפה הבעל שחוזר והזכירה ששכחת גם פלפל, שמרים וחלב? בקיצור....הום-מייד קופי איז גוד אינאפ פור מי.

 

אז יצאנו לסידורים,  כמובן אחרי שהקטנטנים כבר חזרו מהמסגרות.....כי לפני זה גם היינו בסידורים ולמי יש זמן לסידורים כשמסדרים?

התמונה הבאה הולכת ככה:

מרכז ביג, המון אנשים (כי כולם בסידורים), ושלושת זאטוטי מפלסים דרכם בינות לרגלי האדם ומשחקים תופסת, אחר כך תחרות ריצה, אחר כך הם משגיחים אחד על השני על השלישי של יאבד, שלא יירד לכביש וכהנה וכהנה. אנחנו היינו רק בתפקדי המבוגר האחראי המשגיח. כמה כיף.

הסתכלתי עליהם מתרחקים באחת מתחרויות הריצה ואמרתי לבעלי- "תראה איזה יופי הם מסתדרים ביניהם. איזה חמודים. כמה אהבה".

והוא עונה לי- "נקווה שזה יישאר גם עוד שלושים שנה".

"למה לא?" אני עונה לו בלי לחשוב פעמיים.

אחרי יום התחלתי לחשוב פעמיים והבנתי שהתשובה לא כל כך טריוויאלית.

בעוד שלושים שנה יהיה הגדול שלי בן 37, גילי וגיל בעלי כיום. האם אני באמת מסתדרת עם אחיותי טוב כל כך? האם בעלי מסתדר עם אחיו באופן המיטבי? מהו הדבק הזה בין האחים וכיצד משמרים אותו?

ההורים כבר אינם בתמונה בכל הנוגע לקשר הזה ואינם יכולים לחייב אותנו במשפטים נוסח- "תתחשב באחיך", "תיתן גם לו" וכיו"ב. מה שנשאר הוא השרידים של משפטים אלו. השאלה כמה השרידים חזקים?

 

תהיות שעלו במוחי נוכח התשובה של בעלי, למשל-

האם באמת אנחנו מכירים את אחינו אחיותינו? האם הם באמת מכירים אתכם? למשל- למי אתם יכולים לתת תיאור אופי טוב יותר? לחברה קרובה או לאחת מאחיך/יותיך? למי באמת תוכל להגיד את המשפט הבא-

אבל את תמיד כזאת, יש לך נטייה ל_, את לא זוכרת אז.....?

האם אתם יודעים מה קורה עם אח שלכם במקום העבודה? עם מי רב? את מי הוא אוהב? את מי שונא? או שהתשובה לכל אלו היא חיובית רק במקרה של חברים?

 

האם באמת כל הנ"ל מבסס הכרות טובה?

 התשובה היא כן!

כל הנ"ל מבססים הכרות טובה, כזו שבדרך כלל יש לנו עם חברים וחברות קרובים אך לא בהכרח עם האחים שאינם חלק ממשי מכל חיי היום יום שלנו. לעיתים הם גם גרים רחוק. החברים, שאגב הם המשפחה שאנו בוחרים, הם המלווים אותנו ביום-יום בכעסים הקטנים, בחיי העבודה והשגרה הם חברי הנפש האמיתיים.

אם כן מה הם האחים? בדיוק זה- אחים!

 

אני אסביר. ההכרות שלנו קרובה יותר ולעיתים אמיתית יותר עם החברים. מהאחים התרחקנו עם השנים, אנו גרים במקומות גיאוגרפים אחרים ולא תמיד מדברים כל יום ו/או מכירים אחד את השני לעומק. עם זאת כאן נכנס מונח נוסף- קשר. אין זה משנה מהי ההכרות שלנו עם האחים הקשר חזק מכל קשר אחר שיהיה לנו בחיים מעצם העובדה שהם האחים שלנו! לא צריך יותר מזה.

אני יכולה (לצורך הדוגמא לא באמת) לכעוס על אחותי, להתעצבן להגיד לבעלי שאני לא מבינה איך...ואיך ...ואיך...אבל הקשר תמיד יהיה חזק מאין כמוהו. תמיד שם. תמיד כשאצטרך או היא תצטרך נהיה שם אחת עבור השנייה.

זה קשר דם, אי אפשר להסביר את זה.

נכון אני מכירה גם פאן אחר של המטבע, של אחים שניתקו קשר מבחירה, של אחים שתבעו אחד את השני בבתי משפט, אך הרצון והכמיהה לקשר אחי מוכיח שוב ושוב את חשיבותו של מוסד זה ואת הקשר הכל כך חזק שלו, גם אם ההכרות שטחית.

 

השבת עומדת להגמר, הסידורים הושלמו וילדיי ממשיכים את התחרויות ביניהם פה במגרש הביתי.

אני רק מקווה שעוד שלושים שנה הם יישבו כך בסלון ביתם עם ילדיהם ואוכל לכתוב שגם הקשר שלהם וגם ההכרות שלהם טובים מאין כמוהם.

אז אדע שעשיתי עבודה טובה.