באיזה גיל??

השבוע, ליתר דיוק שלשום הכנסתי את בני לכיתה א'. ראיתי את התיק הגדול עליו בכמה מידות, ראיתי את כל הדרדקים עם חולצות ה"שלום כיתה א'", ראיתי אותו מסתכל בחשש מהול בהתרגשות מרובה על בני ובנות הכיתה החדשה, חברים חדשים. ראיתי והתרגשתי.



באיזה גיל??

השבוע, ליתר דיוק שלשום הכנסתי את בני לכיתה א'. ראיתי את התיק הגדול עליו בכמה מידות, ראיתי את כל הדרדקים עם חולצות ה"שלום כיתה א'", ראיתי אותו מסתכל בחשש מהול בהתרגשות מרובה על בני ובנות הכיתה החדשה, חברים חדשים. ראיתי והתרגשתי.

הוא נהיה לי גדול פתאום, הוא הרגיש גדול. לא הסכים שניתן לו יד, לא הסכים לקבל נשיקה שלא לדבר על להיכנס איתו לכיתה. לא רק זאת אלא שהוא ממש לא מבין למה אנחנו מסיעים אותו הלוך ושוב לבית הספר כשיש הסעה – רוצה כמו כולם.

ואז נזכרתי בפעם הראשונה שהרגשתי מבוכה מלהיות ליד ההורים שלי (גיל הרבה יותר מאוחר משש וחצי), בפעם הראשונה שהתרגשתי למראה בן חמוד בכיתה, התרגשות כזו שמבינה כי זה לא סתם עוד ילד חמוד (כיתה ב' או ג' אני חושבת), את הפעם הראשונה שהבנתי שיש אנשים שאני נעלבת מהם – עלבון חם, צורב בגרון...וגם עבור דרך גילאים בוגרים יותר- האהבה הראשונה, הפעם הראשונה שהבנתי שבאמת שום דבר אינו נצחי ועוד ועוד.

שעתיים בטקס של כיתות א' בי"ס אפק, ואני מפליגה על כנפי הדמיון.

כנראה באמת אני מתחילה להבין, בגיל 36, שלכל דבר יש גיל. באיזה גיל זה מתחיל?

 

באיזה גיל?

 

אתם מוזמנים להוסיף שאלות מניסיונכם ומהגילאים שלכם...