לכל אחד מאיתנו פגמים, זה אולי מכה בכם בהלם מוחלט אך זוהי האמת. חלקם פנימיים חלקם חיצוניים. כך גם בקרב ילדנו, אני יודעת שגם מזה אתם בשוק אך זוהי גם האמת. ושוב...חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים. החוכמה היא שאתם ההורים תעזרו לילדיכם להפוך את הפגם, את המכשלה לעוצמה.

ביום שלישי האחרון היה יום סופר-פארם, במילים אחרות יום משוגע בו ישראלי הארץ מתקבצים למה שמכונה בפיהם, או נכון יותר במוחם – מכירת שוק. גם אני ביניהם אני מתוודה. אך לא בכך עסקינן, אותו יום שוק הוכיח לי שוב את מה שאני מגלה מזה שנתיים בקירוב - החיים אכן מספקים לי את הנושאים לטורים שלי.

נעמדתי בתור (שארך 45 דקות אך לא נתקטנן), כאשר שני אנשים אחרי עמדה אישה מבוגרת עם ביתה שניכר עליה כי היא לוקה בפיגור שכלי.  האם לא הסתירה אותה, לא התביישה בה, לא תיקנה את עמידתה ולא אחזה בידה כשהיא ניגשה לאנשים ודברה עימם. ילדה נחמדה, אמא חכמה.

לעומת אותה אם, אנשים שאני מכירה, שילדם חלילה וחס אינו לוקה בפיגור או לקות אחרת, מסתירים חדשות לבקרים את ילדיהם, או חלקים מהם אשר לא מוצאים חן בעיניהם. כדי לא לכנות הסתרה זו בושה, הם משכנעים עצמם שזו הגנה – "אני מגן עליה, שלא יפגעו בה בחוץ". ותשובתי לאותם הורים היא – "תמיד יהיה מי שיפגע בה בחוץ, אתם לא מגנים עליהם אתם מגינים על עצמכם, על חלקי ילדות לא פתורים שלכם. אל תגנו, אל תסתירו, למדו אותם להתמודד. השאר כבר יגיע מאליו".

 

חיצוני כפנימי

לכל אחד מאיתנו פגמים, זה אולי מכה בכם בהלם מוחלט אך זוהי האמת. חלקם פנימיים חלקם חיצוניים. כך גם בקרב ילדנו, אני יודעת שגם מזה אתם בשוק אך זוהי גם האמת. ושוב...חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים.

יש לי זוג חברים, למשל, שהבת שלהם בת השש, מאוד, אבל באמת מאודדדדד (כמו שכותבים בפייסבוק כדי להדגיש משהו) שעירה. כך יצא. השעירות מביאה עימה דברים טובים, וגם כאלו שפחות טובים. מחד, יש לה שיער גלי מדהים שניתן רק להתקנא בו. מאידך, לילדה גב שעיר. לא נעים, אך בהחלט פתיר עוד כמה שנים. בינתיים החום עולה, והילדה רוצה – קוקו. תמים, נאיבי לגיטימי בהחלט בחום המדברי האופף אותנו.

ניתן להגיד לה לא, כדי לא לחשוף, רחמנא ליצלן את הבושה, וניתן פשוט לאסוף את שערה ולא לעורר בה בושה שעדיין לא נחווית אצלה. היא שלמה עם עצמה כפי שהיא, בתמימות הילדותית היופי עדיין לא מוגדר במונחי שעירות לעומת חלקות הגוף, וטוב שכך. כך זה אמור להיות. אם נחליט עבורה על ההסתרה הבוגרת, הרי שהתחלנו לכונן אצלה את הבושה העצמית ואת התחושה כי היא לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק מוערכת אלא במונחים חיצוניים.

כשתגדל והדבר יפריע לה, כשהבושה החברתית 'תדבר' כבר מתוכה, אך לא לפני כן, ניתן לעשות משהו בנידון. אנו נוטים להגדרות היופי החברתיות ופחדי הילדות שלנו להשפיע על האופן בו אנו מלמדים את ילדנו בושה ואשמה עצמית מהם. חבל שכך.

חבר אחר שלי נולד ללא אוזן. בצד אחד אוזן יפה לתפארת המדינה, בצד השני דבלול עור מצומק. יכולת השמיעה לא נפגמה, תודה לאל הפגם היה חיצוני בלבד. עד כדי כך הודו הוריו לבורא עולם, שעד לגיל 16 גידלו אותו עם שיער ארוך. לא כי זה התאים לו במיוחד אלא משום שהשיער עזר להסתיר את הבושה. אפילו למדו אותו שלא לסרק שערו אחור, חלילה וחס שיגלו. הבושה בה גדל פשוט בלתי נתפסת בעיני. בגיל 16 הוא גילה את עצמו מחדש, כך הוא מספר תמיד. השכנה מבניין מגוריו, אמרה לו די. "במי אתה מתבייש, תגיד לי? במה?" מבלי לחשוב פעמיים או לבקש את רשות ההורים, לקחה זוג מספריים וגזרה את שערו. לתדהמת הוריו, לא רק שלא נפלו השמיים, אלא שידידי פיתח בטחון עצמי וכריזמה המלווים אותו עד היום. לא רק זאת, האמינו לי לוקח זמן להבחין בפגם, היות והאדם העומד מולך מסתיר כל פגם חיצוני אפשרי בפנימיותו המדהימה. חשבו רק מה זוג מספריים אחד וגילוי עצמי עושים. מנגד חשבו עד כמה הסתרה וכיסוי מבזים.

אני בעד שבמקום הבושה וההסתרה נספק להם הגנה גמדית כפי שניתנה לי בילדותי.

 

הגנה גמדית

את ה"פגם" שלי לא ניתן היה להסתיר, שום שיער ארוך לא יכל לו. הייתי ועודני – איך לאמר זאת מאותגרת אנכית. בגיל 14 הפסקתי לצמוח, וגם זאת רק עד לרום עולם של 1.48 מטרים סופרים. ביום טוב אפשר למדוד איתי בלטות. אך לפני כן, חזרה לילדות. בגיל 14 הגעתי לגובה הנ"ל, נחשו מה היה בגיל שש? חמש? ארבע? כל עקומות טיפת החלב נכנעו מראש והייתה לי עקומה משלי – או נכון יותר לאמר קו רגרסיה רציף. לא ניתן היה להסתיר – אז למדו אותי להתמודד. הסבירו לי כבר מגיל צעיר כי לכל אדם חולשה/פגם מסויים, ומיד הדגישו כי הגובה שלי לא פגם אלא נתון. אם מישהו יצחק עלייך, אמרו לי, החזירי לו במטבע שלו. לאחד קומה נמוכה, לשני אף גונזו, אזני פייפר ועוד ועוד...הבנתם את הנקודה.

אך גם ללא קשר לסביבה החיצונית, הסבירו לי כי כל אחד נולד עם מאפיינים חיצוניים כפנימיים, בדיוק כפי שלאחד עיניים כחולות ולשני חומות, כך גם נקבעים התכונות האחרות התורשתיות שלנו – ביניהם הגובה.

ההגנה הגמדית שלי, לא לוותה בטעמי תות-בננה, אלא בחכמת חיים שהוקנתה לי מגיל צעיר ולימדה אותי להתגאות במי שאני – כל כולי. לא רק זאת אלא להתגונן בעזרת מי שאני - להפוך את המכשלה, כביכול, לכוח לעוצמה. עוצמה גמדית!

אולי באמת הגיע הזמן שכל הורה יגלה את העוצמה הגמדית של ילדו, לכל אחד כזאת האמינו לי. גם אם במונחים חברתיים היא נחשבת חולשה הפכו אותה לעוצמה. גם בשביל ילדכם וגם בשביל הילד שהייתם אתם.