תקופת ההריון ולאחרי הלידה הינה תקופה נהדרת, משמימה, לבבית. עד כדי כך נהדרת שתוצריה נשארים איתך גם לאחריה- הק"ג המיותרים, הילדים שלא ישנים, הנימים שהתפוצצות ברגליים, וכמובן בל נשכח את התוצר התורכי – הטחורים! (נא לקרוא זאת ביראת כבוד, וקול תרועה חצוצרתי).

תקופת ההריון ולאחרי הלידה הינה תקופה נהדרת, משמימה, לבבית. עד כדי כך נהדרת שתוצריה נשארים איתך גם לאחריה- הק"ג המיותרים, הילדים שלא ישנים, הנימים שהתפוצצות ברגליים, וכמובן בל נשכח את התוצר התורכי – הטחורים! (נא לקרוא זאת ביראת כבוד, וקול תרועה חצוצרתי).

לא משנה לי כמה תגידו שכל אישה עוברת את זה, לא משנה לי שיספרו לי שגם לסבתא שלי, דודה שלי והשכנה מלמעלה היה את זה, זה פשוט לא מעניין לי את החור של התחת (תרתי משמע), כרגע לי יש את זה and im pissed off!!!.

אז הנה להנאתכם, פרוקטולוגים יקרים שלי וסתם סוטים טור חצוף במיוחד – שיכול להקרא גם בקלות סיפור מהתחת.

 

סיפור מהתחת

ביום בהיר אחד התקשרה אלי חברתי לספר לי כי דווקא יום לפני היציאה לשייט אל חופי תורכיה המהממים יצא לה טחור. מציק, כואב  מדמם. "מה עכשיו אני צריכה את הסיפור הזה? זה לא חלק מהתוכנית שלי " היא רטנה. אני כמובן לא יכולתי להמנע מלצחוק על החיבור הסימבולי בין טחורים לתורכיה אבל נשאיר את זה לטור אחר, הבנתם באופן כללי את הרעיון.

כנראה שצחקתי כל כך חזק עד שעיני יצאו מחוריהם וטחור אחד יצא מ...ושוב...הבנתם את הרעיון.

מאוחר יותר הזמין הטחור חבר, כרגע הם שניים, עדיין לא מסיבות הקיץ של קוקה-קולה אבל מסיבה.

כפי שכבר כתבתי בתחילתו של טור זה, לכולם יש...לדודה שלי, לאבא שלי לשכנה מלמעלה – כוללללם. זה והאוברדראפט, מי יודע אולי גם על זה נעשה יום אחד מהפיכה וצעדת ענק בתל-אביב – "יוחזר הטחור לאחור!!!". וברצינות....

במשפחתי מספר סיפורי סרטן לא נעימים, חברה שלי נפטרה בגיל 28 מסרטן המעי הגס. החרדות שלי בנושא, לצד ההומור השחור כמובן, מרקיעות שחקים.

דימומים אינם דבר של מה בכך עבורי. אך טרם החרדות, התהיות וראיית השחורות (תרתי משמע) אני רוצה להעלות תהייה מרכזית בכל הסיפור הזה שאינה נוגעת אלי בעצם, אלא לרופאים - ולא למחאה (עם כל הכבוד אליה).

6 שנים בן אדם לומד- 6!!! שנים!!!! אחר כך התמחות עוד x שנים!!!! משמרות, תורנויות ומה לא? וכששואלים אותו אחרי כל הסבבים מה אתה רוצה לעשות? במה אתה רוצה להתמחות? כל מה שעולה לו בראש זה החור של התחת? סליחה, אבל זה משהו שאני באמת לא מבינה- מכל גוף האדם , מכל המכונה הנפלאה הזו, המרתקת הזו – הרקטום?????

אם יום אחד יבוא אלי נבו וישאל אותי –אמא מה את רוצה שאהיה כשאהיה גדול? אני אענה לו משפט אחד- מה שתרצה בתנאי! שלא תהיה פרוקטולוג!

וחזרה אלי....

אז הגעתי אל מר פרוקטו, אל המומחה כמו שאומרים בגשש. לא הסתפק הנ"ל בהמלצה השגרתית הגדיל ועשה- שלח אותי גם לקולונוסקופיה וגם לגאסטרוסקופיה (או איך שמאייתים את זה). בקיצור על הפרק- חדירה כפולה. ועם כל הפנטזיות המיניות שלי, שלא אפרט אותן כאן כמובן כי יש גבול לחדירה לפרטיות שלי (מה שנשמע קצת מצחיק בהתחשב בנושא הטור הנוכחי), לא חשבתי שאהנה מחדירה כפולה תוך כדי הרדמה. אחרי שהוא הבהיר לי שאין מה לדאוג מהבדיקה ומדובר בהליך שגרתי שכוללללם עוברים – כן כן, הדודה שלי, בעלה והשכנה מלמעלה, הבהרתי לו שאצל פולנים אין הליכים שגרתיים יש הליכים סופניים.

כל משפט שהוא אמר הבהרתי לו איך הוא נשמע בראשי –

-           פרוקטו: את תהיי תחת הרדמה.

-           ריקי: אוי ויי! המרדים בטח יהיה אחרי כמה משמרות, גם ככה אין מספיק מרדימים בארץ , זהו! ירדימו אותי למוות!

-           פרוקטו – אין לך מה לדאוג את במשמרת הבוקר שלנו.

-           - ריקי- יופי הם עוד לא התעוררו ולא הספיקו לשתות קפה, ירדימו אותי למוות!

מצטערת ככה זה אצל פולנים, אם יש תרחיש הכי גרוע אנחנו נהיה בו, אם אין כבר נמציא אחד כדי להרגיש בבית. השחור הולם אותנו.

אחרי חמישה ניתוחים (בהם 3 לידות קיסרי) אני באמת יכולה להודות שמה שהכי מלחיץ אותי בהליכים פולשנים זה ההרדמה. מצטערת לא בא לי טוב, שינה עריבה ולא טרודה לא הולמת אותי. אני רגילה לשינה קלה ומוטרדת, נוח לי ככה – מוכר!

 המצחיק בכל הסיפור הוא שמה שמדאיג את הרופאים זה  בכלל לא הטחור, או החור או כל חלק מהאזור ההוא – זו העובדה שרזיתי 6 ק"ג בלי שעשיתי דבר בעניין. אני שהתגאיתי כל כך בירידה הגדולה, בחיטוב הגוף, אני שייחסתי זאת לאורח החיים מלא הקצב שלי הכולל גידול 3 ילדים ובעל מגלה שיתכן שהירידה מקורה בבעיה. כמה נפלא, אמרתי לבעלי – לפחות אני אמות כוסית. או כמו שידיד שלי מכנה אותי תמיד- "כוסית על בפוטנציה".

אז הכוסית על בפוטנציה מודיעה בזאת על סגירת האחוריים לרגל שיפוצים. בדיקת הפיגומים יתקיימו בחודש הבא, עד אז החדירה הכפולה תשאר בגדר המלצה.

ולכל הרופאים באשר הם – יש מחלקת עיניים, יש כליות, יש לב. באמת תבררו , חבל!

ובאשר לטחור של החור מאחור אל תדאגו הוא עוד יחזור!