האם לכתוב על העובדה שטוב לי בעבודה החדשה כמו שמזמן לא היה טוב? אז אכתוב- "טוב לי!!!" טוב לי שאני רוצה לצעוק את זה לשמיים, לחברות. טוב לי שהוא לא רק טוב התחלתי כי ברור לי שעוד יגיעו משברים, ואני כבר רואה את כרסומי הכעס אצל עובדים אחרים...

 

מאת: ריקי לוי דינר, מאמנת אישית וזוגית מנחת סדנאות לאחר לידה

 

העורכת שלי, שאמונה על הטור הזה ופרסומו, שולחת לי מסרון לפני כחצי שעה ושואלת אותי (כמנהגה מדי שבת) נו...יהיה טור היום. כמנהגי גם כן אני עונה לה – עוד כשעה. השעה תתארך.

יהיה טור זה ברור, משך השבוע עולים לי אלפי רעיונות הגזורים מחוויוית היום יום והחיים לפרסום טורי. והנה...מגיע השבת, מוחי וכוחותיי מתרוקנים ואני צריכה לחשוב מחדש על מה לכתוב.

 

האם לכתוב על העובדה שטוב לי בעבודה החדשה כמו שמזמן לא היה טוב? אז אכתוב- "טוב לי!!!" טוב לי שאני רוצה לצעוק את זה לשמיים, לחברות. טוב לי שהוא לא רק טוב התחלתי כי ברור לי שעוד יגיעו משברים, ואני כבר רואה את כרסומי הכעס אצל עובדים אחרים, מבינה את המערכת ורואה גם את סדקיה. טוב לי כי אני מרגישה בבית, מרגישה שהגעתי למקום הנכון. טוב לי מעל הכל כי קולי שהושתק במקום הקודם חוזר אלי במלוא גרון ואני שרה ומזמרת את מקצועיותי באסרטיביות ריקיית ומרגישה צעירה וחיה שוב, ולא כבויה ורפויה.

 

האם לכתוב שכל אימת שרציתי לספר זאת לאנשים קרובים, חברים, חברות לא יצא לי...לא הצלחתי לתאר עד כמה אני מאושרת, משהו היה תקוע, לא פתור. מעבר לזה שכל מי שבאתי לספר לו מצאתי עצמי מכילה אותו ואת סיפוריו/יה וזה בסדר, כי זו מהותה של החברות. מצד אחד רציתי לצעוק! רגע! עכשיו אני! גם לי יש סיפור. מצד שני ההשלמה הפנימית הבינה כי זה לא משנה. אני יודעת מהו סיפורי והפצתו עוד תגיע.

 

האם לכתוב כי המשהו הלא פתור הזה הוא הוצאת הרעל מהעבר החוצה אל עבר האנשים האמונים על שתילתו בי? כיצד לאמר להם כי השתחררתי מהם והם אינם יודעים כי נטעו בי? כי כבלו אותי? מנסה עוד לברר לעצמי האם רוצה לעורר אותם על מנת שלא יעשו כך לאחרים, או שמא רוצה לנקום? מקווה להגיע מהמקום הנכון ולא מהנקמה. מקווה ליצור לעצמי closer כמו שהוא צריך להיות.

 

האם לכתוב שההשלמה היא כה גדולה כי ברור לי שעוד יגיעו מהמורות וכי ידוע לי שכוחי יעמוד בהם. האם לאמר שלמרות החששות וההבנה כי בעבודה החדשה לא אהיה אני זו שאוציא את ילדיי מהגן כבר אינה משנה לי? האם לכתוב כי אכן כאשר אתה שלם ומרוצה הסביבה נהנית מזה? כי למרות השעות הארוכות, למרות חוסר הגמישות בזמן אני הרבה יותר פנויה לילדיי משהייתי בעבר? אני מגיעה אחרת מהעבודה, מקבלת אותם כמו שאם צריכה לקבל את ילדיה. מלאה ופנויה עבורם כמו שלא הייתי מזמן. למרות העייפות, למרות התשישות.

ובוא נודה על האמת...הם כולה, שעה לבד. כולה. כמו שכבר אמרתי  בעבר: לא על זה הם יילכו לפסיכולוג.

 

אז יהיה טור היום שברוח השבועיים האחרונים מרוכז בעצמו- בי. מתבונן בתהליכים שעברתי ומנסה להאט את קצב הדברים. לנוח, להנות מהם. נהנה כבר אך רץ ורץ לא נח לרגע. רוצה ללכת לא רק לעבור בנוף אלא לחוות את הנוף. יש הבדל.

 

לא יודעת כל כך מה הטור הזה רצה להגיד, אולי שיש תובנות המגיעות בגיל 37 לאחר כל כך הרבה שינויים המאפשרים רק בנקודת הזמן הזו להבין אותם, להבין את התהליכים שהם אפשרו, מספקים לך את היכולת לראות אותם כהזדמנות ולא כמכשלה. אולי סוף סוף הגעתי לתובנה, כי שינויים אינם בהכרח חוסר יציבות כי אם הזדמנויות הנקרות בדרכך.

אולי פשוט אני רוצה להגיד שטוב לי וכרגיל חופרת יותר מדי.

אז זהו, טוב לי והנה הטור של השבוע.

שיהיה שבוע נפלא.

 

ריקי