לכל ילד שלנו אנו מתחברים באופן אחר. כמו במראה גם בתכונות האופי, ילדנו נולדים שונים זה מזה. גם אנחנו כהורים נפגשים איתם בתקופות אחרות בחיינו, הם נולדים כשאנחנו נמצאים בגילאים שונים, במקומות שונים בקריירה, בזוגיות ועוד. כך קורה שעם כל ילד יש לנו קשר קצת אחר. 

 

ללא מעט הורים יש ילד שלמרות שהם אוהבים אותו מאוד, קשה להם איתו יותר. הוא מעצבן אותם יותר, הוא נוגע להם בנקודות רגישות וההתנהגות שלו לא מתאימה לאיך שהם חושבים שצריך להתנהג. לפעמים זה החל כבר בינקות (ואפילו בלידה לא פשוטה). הוא היה בוכה הרבה, לא יורד מהידיים, לא ישן, ״ילד קשה״. לפעמים יש תחושה שמשהו השתנה במהלך החיים, משבר מסוים שממנו הפך להיות מהילד המקסים שלהם לילד אהוב עדיין, אבל ילד אחר. הסיבות לכך יכולות להיות רבות. כך למשל קורה לעיתים שהילד נולד עם טמפרמנט שונה מזה של הוריו, הוא יכול להיות קופצני ועליז והם שקטים ורגועים יותר, או שהוא שלו ולוקח את הזמן והם זריזים ונוהגים לרוץ מדבר אחד לשני. במקרים כאלה, נדרשים ההורים להשקיע מאמץ רב על מנת להתאים את עצמם לצרכיו של הילד ועל מנת להבין אותו.

 

אבל לא פחות מכך, הורים מתקשים עם ילדים שמזכירים להם את עצמם.

 

למרות המרחק הרב בשנים, שנות הילדות וההורות שאנחנו חווינו כילדים הטביעו בנו את חותמם. רובינו כהורים הופכים לדומים מאוד להורים שלנו בסגנון ההורות או הפוכים מהם, אבל לרוב יש קשר בין השניים. אנו יכולים לתת לילדים שלנו רק מתוך המאגר שבנינו לעצמנו והרבה מההורות שלנו בנויה על מה שקיבלנו או לא קיבלנו מההורים. יותר מכך, מה שקיבלנו מההורים שלנו מוטבע בנו כל כך שלפעמים אנו רואים זאת כחלק מעצמנו ולא תמיד אנחנו מודעים לכך שהאופן שבו אנו חושבים קשור בכלל להורים שלנו.

 

פעמים רבות חלקים בילדנו שקשה לנו איתם קשורים לחלקים ששמענו מההורים שלנו שבהם אנחנו היינו קשים. כך למשל, ילד ששמע כל הזמן שהוא ילד בכיין, יגדל להיות הורה שקשה לו עם רגשנות, שמתקשה לסבול בכי של ילדיו. ילדה שגדלה בתחושה שהיא פרועה וסוערת יכולה כאם להתקשות להכיל ילד תזזיתי ומפוזר. מכאן שבאופן לא מודע, לפעמים חלקים שלמדנו לסלוד מהם בעצמנו הופכים להיות חלקים שאנו מתקשים לקבל בילדינו.

 

נכון, שהילד שלכם הוא הילד שלכם ולכן סביר להניח שלפחות חלק מהמטען הגנטי שלכם עבר גם אליו, אבל זה לא אומר שהוא מתנהג כפי שהוא מתנהג רק בגלל שהוא דומה לכם. אמירה שאין מה לעשות עם הילד (משום שזה הרי עניין גנטי) משאירה גם אתכם וגם את הילד מתוסכלים.

 

בהתנהגות שלו הילד שלכם מנסה לומר לכם משהו שהוא לא יכול לומר במילים, אולי בשל גילו הצעיר, או בגלל שאינו תמיד מבין בעצמו איך הוא מרגיש ומה הוא צריך מכם. זה אומנם קשה ברגעים של כעס או תסכול, אבל נסו להבין מה הוא מנסה לומר, מה הצורך שלו מאחורי הדברים. למשל, למה הוא לא מפסיק לדבר? אולי הוא זקוק לתשומת לב, למה היא מרביצה לאחיה הקטן? אולי היא מרגישה שהוא אהוב יותר ומקנאה בו על כך, למה הוא לא מפסיק לדרוש? אולי זו הדרך שלו לבקש שיראו אותו, שיקשיבו לו. הבנה של הצורך של הילד תאפשר לכם לכעוס עליו פחות, להתקרב אליו יותר ואולי גם לתת מענה אמיתי למה שהוא זקוק מכם. 

 

לא פשוט להיות הורה, והילדים שלנו, דווקא בגלל שהם שלנו, יכולים להפגיש אותנו עם מקומות לא פשוטים. עלינו לנסות ולעזור להם לגדול בדרך הטובה ביותר ולשם כך נצטרך להסתכל לפעמים קצת פנימה.