שלושה צעדים לתקשורת פתוחה במשפחה

איך אפשר לבנות תקשורת קרובה כל כך בין כל בני המשפחה ואיך מגיעים יחד להרמוניה הזו ? 



מאת: ענבר קירשינבוים, יועצת זוגית ומשפחתית המתמחה בטיפול ואימון להורים עם ילד ראשון ומתבגרים 
 

שלושה צעדים לתקשורת פתוחה במשפחה
 
יוצא לכם לפעמים להגניב מבט אל משפחות של חברים או שכנים, וללחוש ללב הנצבט שלכם 'איך הם עושים את זה'? איך אפשר לבנות תקשורת קרובה כל כך בין כל בני המשפחה ואיך מגיעים יחד להרמוניה הזו ? 
 
זה לא סוד גדול ושמור כל כך, זו רק הפנמה של שלושה כללים ברורים , שאם בני הזוג יודעים עד כמה עמוקה המשמעות שלהם לטווח הרחוק , אז הכל באמת יכול להיראות אחרת. ענבר קירשינבוים, יועצת זוגית ומשפחתית, מתמחה בטיפול ואימון להורים עם ילד ראשון ומתבגרים, מספרת על שלושת הכללים לבניית תקשורת פתוחה במשפחה: 
 

כלל ראשון: אומרים הכל

הילדים שלכם יכולים להגיד לכם הכל! בדיוק כך. כאשר הבית פועל על-פי כללי וטו לנושאים ש"לא מדברים עליהם" או מילים ש"אצלנו לא אומרים" אז חלק גדול מערוצי התקשורת במשפחה נסגרים לנצח, וההורים עלולים להפסיד מידע חשוב על ילדיהם. למשל, אם הילד שומע בגן קללות או מנסה לומר אותן בבית, אין צורך להיבהל או לכעוס על הילדים. חשוב להסביר לילד שהמילים האלו אינן מקובלות בבית אך הן קיימות מחוצה לו, וכי בבית אנו בוחרים שלא להשתמש במילים אלו כיוון שהן פוגעות ושליליות. 
 

כלל שני: מעניקים בטחון ותחושת שותפות

ילדים שחווים תקשורת פתוחה בבית מרגישים בטוחים יותר לשתף את ההורים בחייהם. בדרך זו, כאשר הילד ירגיש בטוח לספר או להתייעץ, וההורים מצידם יספרו לו מה הם חושבים באופן פתוח ובגובה העיניים, הוא יוכל להבין בדרך טובה הרבה יותר את המסר החינוכי שהם שרוצים להעביר לו. לדוגמא, כדי שהילדים ישתפו את ההורים בחייהם, חשוב שההורים ישמשו דוגמא לתקשורת פתוחה ומכילה, ניתן לעשות זאת בזמן ארוחת הערב כשההורים מספרים על היום שעבר עליהם בעבודה, והילדים הופכים שותפים לנעשה מסביבם. דוגמא נוספת היא בקרב האימהות שלעיתים עייפות או מרגישות לא טוב, ובמקום לספר לילדים שלהן שהן צריכות קצת מנוחה הן כועסות או צועקות על כל דבר שקורה בבית. אם האמא תדע לספר לילדיה שעבר עליה יום קצת קשה, ושהיא ממש רוצה שהוא יסתיים כדי שהיא תוכל ללכת לנוח, לא יאמן כמה מהר הילדים יבינו ואף יעשו הכל כדי לסייע לה.  
 

כלל שלישי: אל תשכחו את הילד שבכם

בכל מבוגר פועם עדיין ליבו של ילד או נער צעיר, והורים נוטים לעיתים לשכוח את המאבקים שהיו להם כילדים עם הוריהם. כך לדוגמא, ילד שרוצה לצאת עם חברים בשעה שאינה מקובלת על הוריו, ברוב המקרים מקבל "לא" החלטי, ולכן נשאר עם תחושת תסכול שלא סומכים עליו מספיק. לעומת זאת, הורה שלא נרתע להגיד לילדיו מה הוא מרגיש ומדוע הוא מתלבט או חושש, ועושה זאת בדרך נכונה המלווה בהסברים, יצליח להעצים את מידת ההזדהות של הילד וישיג בדרך זו הבנה הדדית וכן פתיחות ותקשורת בריאה. 
 
לדוגמא, ישנו גיל בו הילדים (ובעיקר הילדות) רוצים לבחור לעצמם את הבגדים לגן. נכון, זה לא תמיד "מתאים" או "יפה" אז מה? הורים ש"יזרמו" עם הילד יעניקו לו מתנה חשובה לחיים: חופש הבחירה. ילד שיבחר בעצמו את הבגד ירגיש בטחון, ירגיש שווה וירגיש שייך, ממש כמו כל שאר בני המשפחה, כמובן בגבולות ברורים כגון: אי אפשר ללבוש בגדים קצרים בחורף , אבל מבין בגדי החורף הקיימים בארון הילד יוכל לבחור כאוות נפשו במה שהוא אוהב, בדיוק כפי שההורים רצו כשהיו בעצמם ילדים. 
 
שלושת הכללים הללו הם מפתח הזהב איתו ניתן להיכנס לעולמם של הילדים והמתבגרים בבית. ככל שהפתיחות תהיה גדולה יותר, כך ניתן יהיה להשיג שיתוף פעולה גדול יותר ותחושה אמיתית של משפחה תומכת ומכילה.