גיל שנתיים הנורא? לא כל כך...

מכירות את זה כשהקטנטנים שלנו משתטחים באמצע הקניון בבכי? שהם מתעקשים לעשות "לבד" דווקא כשאנחנו כבר מאחרות לעבודה? הכתבה הזאת בדיוק בשבילנו...



מאת: בילי לסקר יועצת ומדריכת הורים בשיטת אדלר, בעלת תואר B.Ed בחינוך ו-B.A במנהל עסקים

 

גיל שנתיים הנורא? לא כל כך...
 
כולנו מכירים את משבר ההורות הראשון:
 
התינוק נולד ואנחנו חדשים במקצוע, לרוב התקופה הראשונה מתאפיינת בחששות, חוסר וודאות שאליהם מתלווים חוסר שינה, בכי ועבודה קשה...
 

אט אט אנחנו לומדים להכיר ובעיקר להתאהב בתינוק שלנו וגם הוא מהר מאוד לומד לזהות אותנו והתלות שלו בנו היא אנסופית, התינוק מזדהה הזדהות מוחלטת עמנו, הוריו, הדמות הראשית שמטפלת בו ומספקת לו את כל צרכיו הרגשיים והפיסיים.
 
אנו מרגישים כאילו מאז ומתמיד היינו שם! ההורות נולדה בשבילנו ואף אחד לא יכול יותר ללמדנו דבר שאנו לא יודעים בנוגע לתינוק האהוב שלנו, המאהב הקטן שלנו שרק מחכה שנחייך אליו, נדבר אליו, נשוויץ בו ונבקש ממנו להראות לכולם מה הוא כבר יודע לעשות והוא רק רוצה לרצות אותנו שנהיה הכי גאים בו.
 

ואז זה קורה!

בוקר אחד אנחנו מתעוררים ומישהו אחר, לא הילד המתוק, החייכן והמרצה שלנו מתעורר, אלא מישהו אחר נמצא שם בתוך הגוף הקטן והמתוק שלו.
 
הוא מזעיף פנים, מסרב לשתף פעולה כמקודם, מסרב לצחצח שיניים, לא רוצה ללבוש מה שבחרנו עבורו ואחרי דין ודברים נבחרו הבגדים לשביעות רצונו אבל אז הוא רוצה להתלבש לבד!
 
הגוף הזעיר שלו והיכולת המוטורית שלו עדיין לא משדרים בהלימה לרצונותיו ולמחשבות שלו. הכל בעצמו! הכל לבד!
 
וכך יום יום, אנו נתקלים במצבים שונים ומרובים בהם גם הילד יוצא מתוסכל אבל גם אנחנו עומדים בסיטואציות חדשות מולם אנו ניצבים, נבוכים וחסרי אונים.
 

אז מה קורה מבחינה פסיכולוגית?

  1. תהליך הספרציה
  2. תהליך המובחנות
חשוב שנבין, החל מגיל שנה מתחילים להתרחש שני תהליכים שנמשכים כל חיינו בהם הפעוט מנסה לייצר זהות אישית נפרדת

בעקבות אלה מתחיל ה"מרד"


מוטורית- התינוק, הילד שלנו מתחיל להבין ולהרגיש שיש דברים שביכולתו לעשות בעצמו, לבד בלי להיות תלוי במבוגרים.
 
ורבאלית- מבחינה ורבאלית, אוצר המילים שלו גדל מיום ליום וכך גם התקשורת שלו, הוא מסוגל להביע את מחשבותיו ורגשותיו. בעצם מבחינת הילד הוא מתחיל תקופה חדשה ומסעירה.
 

מדוע חשוב לסייע לילד לממש את עצמאותו?


איזה אדם בוגר היינו רוצים שהילד שלנו יהיה?  (בין היתר)
כל התהליך של יצירת המובחנות ובניית ה"אני" של הילד מתרחש בתוך החלל החברתי בו הילד גדל וככל שיחווה בשלב משמעותי זה חויות טובות, תמיכה, תגובות מכילות, אוהבות ויחד עם זאת ברורות - כך נקודת המוצא שלו במסע ארוך לעבר הזהות העצמית תהיה טובה יותר.
 
לא לשכוח, זהו שלב של עיצוב האישיות ועיצוב היחסים שלנו.
 

אז עם מה אנחנו בעצם מתמודדים?


שתי סיטואציות מרכזיות בהן עלינו לדעת כיצד לנהוג:
 

1. כשהילד נכנס להתקף זעם ובכי 

 
מדוע הילד מגיע להתקף זעם בכי היסטרי, שכיבה על הרצפה וכדומה?
 
פעמים רבות הילד מנסה את יכולותיו, הוא בטוח שהוא כבר יכול הכל בעצמו ולא רוצה עזרה, רוצה להתלבש בכוחות עצמו, לנעול את הנעליים ולשרוך שרוכים וכו' וכו', אבל אז הניסיונות הרבים כושלים (שלא לדבר על הסבלנות שלנו) והילד מתוסכל מאוד מחוסר היכולת שלו והדבר מביא להתפרצות של זעם, תסכול שמתבטא בדרכים שונות.

כך גם אם אינו מצליח לבטא במילים (כשאוצר המילים שלו עדיין מועט וגם יכולת הביטוי שלו) את רצונותיו ו/או רגשותיו.

גם זה עשוי להביא לתסכול רב שפעמים רבות מתבטא בהתפרצות של בכי, צעקות , נשיכות, יריקות וכו.
 
מה לעשות?

2. כשהילד לא משתף פעולה

ישנם מצבים רבים במשך היום, בהם היינו שמחים שהילדים ישתפו אתנו פעולה: צחצוח שיניים, התארגנות ביציאה מהבית, מקלחות, משחק עם חברים בצורה יפה, החלפת חיתולים, סידור צעצועים ועוד ועוד.
 
כשהילד מנסה את כוחו הוא בודק בעצם מה ישיג לו רווח והיכן הוא יכול לממש את רצונו. הילד לומד מה מצליח לו ומה לא בעיקר לפי תגובת ההורים.

רבים מאתנו מגיבים בעוצמה ובתקיפות להתנהגות שלילת וכך בעצם אנו משיגים בדיוק את התוצאה ההפוכה.

הילד שלומד שהצליח "ללחוץ" לנו על נקודה רגישה, הצליח למשוך את התיחסותינו ותשומת ליבנו.
 
אז מה כדאי לעשות כדי להשיג את שיתוף הפעולה של הילד?

למידע נוסף על גיל שנתיים: לחצי כאן

ו.. זה לא נגדכם, זה בעדו!
 

אהבת? רוצה לצפות בעוד כתבות מצולמות של הוידאו-בלוג: "ההורות ע"פ בילי?"  - לחצי כאן