מאת: יונית טרנר, מאמנת אישית ומנחת קבוצות להורים מאמצים ולילדים מאומצים בכל הנוגע לאימוץ ילדים

 

למרות המצב הביטחוני המתוח, הראו לילדכם שאתם אנושיים ושתפו אותו ברגשותיכם – בפחד ובתסכול, לצד אהבה ושלווה. כי מי אם לא אתם ילמד אותו לעשות את זה הכי טוב?

 

לפני כמה ימים ניגשה אלי אמא חד הורית לילד וסיפרה לי את הסיפור הבא (אני כותבת את תוכן השיחה לאחר קבלת אישורה):

"כשנשמעת אזעקה אני מאוד נלחצת. אני קוראת לילד בקול כל כך חזק עד שהוא ממש נבהל, ורצה אתו בשיא המהירות במדרגות שלוש קומות למטה. אתמול הפריע לנו שכן לרדת למקלט ונוצר עימות קשה בינינו, מה שמנע מאתנו בסופו של דבר להיכנס פנימה. מה עלי לעשות כדי להירגע, יש לך פטנט? אני ממש חסרת אונים"…

אז ככה, המלחמה מביאה את כולנו לקצה. האחריות שלנו כהורים לילדים מאומצים וביולוגים היא עצומה. תודה לאל שאנו לא מנוסים בלחץ הזה כדי לדעת מראש איך עלינו להתנהג כשאנחנו בקצה.

 

לאותה אמא עניתי: "אני מכירה אותך כאשה חזקה בבית, אחת שנותנת את הטון, מאוד אסרטיבית ויחד עם זאת מאוד נימוסית. אבל האם את יודעת להכיל את עצמך במקומות הפגיעים יותר? האם אי פעם נתת לילדים להכיר את חולשותייך?".

"לא", היא ענתה לכל שאלותיי, "לא".

"אחרים לא יכילו אותך במקומות בהם אינך מכילה את עצמך, ולכן כיצד את רוצה שהילד יכיל, והשכנים יכילו אותך אם לך קשה להכיל את עצמך? את תמיד נורא חזקה, לא מזילה דמעה, לא נלחצת ומאוד מדויקת במילים ובמעשים, אז איך את רוצה שהם יקבלו את הצד הזה אם לא הראית אותו עד היום?".

כולנו חייבים להכיר את נקודות החולשה שלנו, ולהכיר בהן כחלק ממה שהן. בהמשך להיכרות העצמית, יכירו הילדים והסביבה ולא יחששו גם מהיבט זה באישיות (ואף ישמחו לסייע).

 

נקודה נוספת:  אל לנו להסתיר את החולשות מפני הילד. להיפך! הראו לו שאתם אנושיים, תנו לו לו להיות אנושי לידכם וצרו בבית תקשורת חופשית ומאפשרת באמצעותה לכל אחד לשתף ולספר על הדברים הטובים והפחות טובים שקרו לו, וגם ברגשות טובים ואחרים. אחרת, איך הילד ילמד לשתף ולחלוק ברגשות של פחד ותסכול לצד אהבה ושלווה, אם לא תלמדו אותו אתם לעשות את זה בצורה הטובה ביותר?

 

השיחה עם אותה אם הסתיימה בדברים אלו ובסופם היא אמרה: "לא חשבתי על זה כך. באמת קשה לו להתקרב אליי כשאני לא מכילה את החולשות שלי".

 

הרגעתי אותה שזה קורה במשפחות הכי טובות. פשוט עוברים את הגל וממשיכים הלאה.

לדעתי, עכשיו בתקופה מתוחה כזאת הדבר החשוב ביותר שיש לעשות הוא לדבר ולשחרר כמה שיותר. תנו לעצמכם לספק לילד מקום ואפשרות לדבר על המצב ועל הרגשות שיש בעקבותיו.

 

טיפ קטן: 

תנו לילדים הקטנים לצייר את הרגשות, ואילו לילדים הגדולים אפשרו לכתוב אותם. זה מאוד משחרר.