הכניסה להורות היא אחד הרגעים המורכבים בחיי האם: מחד- אושר גדול, ומאידך- פחד, אי וודאות, ודאגה. הפסיכולוגיה המודרנית ניתצה אתהמיתוס הרואה בהורות דחף טיבעי שמבשיל יחד עם הלידה. החברה לא מכינה נשים לתפקידהאימהי, אלא  מטפחת אשליה שזהו תפקיד שכולוסיפוק ומימוש עצמי.

מאת: יעל סנדלר

איך עוברים בצורה המוצלחת ביותר את המעבר להורות, איך יוצרים קשר טוב עם התינוק, ועם השינוי הגדול בחיים, ומשמרים את הזוגיות?

הכניסה להורות, היא תהליך לא פשוט. דר' עדנה כצנלסון פסיכולוגית קלינית, חינוכית, התפתחותית. מסבירה כיצד תוכלו למנוע משברים בתחילת הדרך, ולקבל את ההורות באהבה.

הכניסה להורות היא אחד הרגעים המורכבים בחיי האם: מחד- אושר גדול, ומאידך- פחד, אי וודאות, ודאגה. הפסיכולוגיה המודרנית ניתצה את המיתוס הרואה בהורות דחף טיבעי שמבשיל יחד עם הלידה. החברה לא מכינה נשים לתפקיד האימהי, אלא  מטפחת אשליה שזהו תפקיד שכולו סיפוק ומימוש עצמי.

  אולם, ההתקשרות אל התינוק לא תמיד נולדת עם בואו לאויר העולם, ולעיתים מתהווה בהדרגה. גם הציפיות המוקדמות לא תמיד מתגשמות: הן הציפיות לגבי מראהו והתנהגותו של הילד, והן לגבי התיפקוד כהורה. לוקח זמן ומשאבים לחבר  בין החלום לבין המציאות התובענית. אימהות מרגישות לא רק אהבה לילוד, אלא גם כעס, אכזבה יחד עם עיפות. כל אלו הם רגשות נורמלים, ואינם מעידים על ליקוי אימהי.

 

קבלת עזרה בטיפול בתינוק היא דרך טובה למנוע משברים בראשית הדרך.  ד"ר עדנה כצנלסון ממליצה לקבל עזרה מאבי התינוק, מהסבים ומחברים- עזרה כזאת יכולה להיות גלגל הצלה שתאפשר לאם העייפה, שצריכה מנוחה, ופסק זמן מהעול והאחריות הכבדים. לאימהות שאינן סומכות על הקרובים- קשה מאד להתמודד עם השבועות והחודשים הראשונים. יחד עם זאת, חשוב לשים גבולות לאנשים שרוצים לעזור מעבר למתבקש. סבים וחברים נקראים לסייע על- פי הצורך של ההורים, ולא על- פי הצרכים שלהם. עזרה כפויה מעיקה יותר מאשר מיטיבה. שימת גבולות בראשית הדרך היא איתות ברור לגבי ההמשך- ההורים קובעים עד כמה הם רוצים לשתף משפחה וחברים בטיפול בילוד.

רופאים ומחנכים מטיפים לאימהות להניק את ילדיהן. ההנקה היא , כנראה, המזון הטוב ביותר לתינוק, והאופן המתאים ביותר להתקשרות אליו. אולם, ד"ר עדנה כצנלסון מזכירה, כי  לא תמיד מצליחות אימהות למלא את התפקיד, ולעיתים  הן חוות תקופה לא קצרה של תסכול ואכזבה. במצבים אלו היא מציעה לבקש עזרה והדרכה עד כמה  שניתן לגייס, ולא להרים ידיים גם אם הדרך מתישה. אולם, גם על אימהות שלא רוצות להניק מופעל לחץ חברתי ורפואי לחלוץ שד. מי שמסיבותיה לא רוצה או לא יכולה  להניק, לא צריכה להכנע ללחצים. אם שמניקה מתוך התנגדות, לא מיטיבה עם התינוק, ופוגעת בקשר המתהווה ביניהם.

ההורות לילד הבכור מפגישה את האם עם תפקיד קשה שעליה ללמוד תוך כדי תנועה. אין נוסחה להורות טובה, ורק הניסיון מעניק  כלים להורות אפקטיבית. אם זהו  אינו ילד בכור, מפתיע עד כמה אי אפשר להעתיק את הידוע על הבכור באופן אטומטי: ילדים שונים זה מזה במזג המולד גם אם הם נולדים לאותם הורים.

ההתקשרות בין ההורה לילד מתרחשת בעוצמה ניכרת בראשית החיים. התקשרות בטוחה בין הילד להוריו, היא הנדוניה לאמון בבני- אדם ובעולם בהמשך הדרך. לכן חשובה נוכחות הורית עקבית ורצופה, שתספק את הצרכים הפיזיים של התינוק, יחד עם   התפעלות ממנו ומסר של  חיבה והכלה.  ההורה הטוב אינו בהכרח 'הורה מושלם' אלא 'הורה טוב דיו'. כפי שהילד אינו מושלם, גם ההורה לא צריך להיות מושלם, ולא לחוש אשמה אם אינו כזה. הורה צריך גם להנות מילדו, ולא רק לספק את צרכיו.

לארבעים אחוזים מהתינוקות יש מזג נוח: הם נוטים להיות רגועים, מסתגלים לשינויים, סדר האכילה והשינה שלהם קבועים, הם מתקשרים בקלות לאנשים. אך ישנם גם תינוקות שניחנו במזג קשה: הם בכיינים, נרתעים ממגע, אינם אוכלים או ישנים בסדר קבוע- והטיפול בהם תובעני יותר. אין זו אשמת האם אם לתינוקה מזג קשה, והיא צריכה יותר סבלנות ועזרה כדי לעמוד באתגר.

לאחר הלידה, אומרת ד"ר עדנה כצנלסון, אימהות עסוקות ללא גבול בתינוק, הן דואגות לכל רגע: מתי התינוק אכל, ישן, האם קר לו או חם, כמה גרם עלה במשקל, והאם הוא נינוח ומטופל כהלכה. כל עולמה מרוכז בו. יש אימהות המתקשות לפתח 'עיסוק- יתר אימהי ראשוני' והן ניזקקות לתקופת הסתגלות ארוכה יותר.

 אולם, בהדרגה, מרגיעה ד"ר כצנלסון, אימהות יכולות להשתחרר מ'עיסוק היתר האימהי' ולחזור להתעניין בעצמן, באחרים ובעולם. 'עיסוק- יתר אימהי' גם בהמשך, עלול למנוע מהאם לשוב לחיים רגילים,  ולגרום לגידול ילד תובעני שהמסר המועבר לו הוא שהוא היחיד בעולם.

הימים אחרי הלידה עלולים להיות ימים של טלטלה רגשית ומצבי- רוח משתנים. רוב הנשים חוזרות למצב- רוח   יציב לאחר ימים אחדים. אולם, ישנן אימהות שעלולות לסבול מדיכאון לאחר לידה. דיכאון זה עשוי להיות בדרגות חומרה שונות, ולהתפרס על טווחי זמן משתנים.  הוא נגרם כתוצאה משינויים הורמונלים, פיזיים, ונפשיים שקשורים לאישיות האם ולטיב הזוגיות. דיכאון לאחר לידה עלול לפגוע בתהליך ההתקשרות לתינוק, וכתוצאה מכך- בהתפתחותו. במקרים אלו מוצע לפנות לקבל עזרה רבה יותר מהאב, ההמשפחה מורחבת ומחברים. אין להסס לקבל טיפול מקצועי כדי למתן את תופעות העצב וכדי לחזור מהר ככל האפשר לתיפקוד אימהי טוב דיו.

גם הזוגיות עוברת שינוי דרמטי עם הולדת תינוק.ד"ר עדנה כצנלסון אומרת שנשים עלולות להתרכז בתינוק ולהתעלם מנוכחות האב, לא לסמוך עליו כמי שיכול להיות שותף בטיפול, או לכעוס על שאינו מתגייס לעזור. אבות עלולים למצוא עצמם כמי שנרתע מלחלוק את  נטל ההורות, או כמי שמתקשה לקבל את השינוי שחל בבת- זוגם. דיאלוג פתוח בין בני- הזוג   הוא הכלי המרכזי למניעת אכזבה וכעס.

ד"ר עדנה כצנלסון מזכירה כי השנה הראשונה להולדת תינוק היא שנה קריטית  להתפתחות הילד,  לכניסה לתפקיד ההורי ולשינויים הנדרשים בזוגיות עם  כניסת חבר חדש למשפחה.

הכתבה באדיבות אתר פעילויות לפסח