הצבת גבולות היא משימה לא פשוטה אולם חיונית בקשר בין הורים לילדם. המטרה היא שההורה לא יהיה דיקטטור אלא מדריך. אפשר לראות כל התנהגות לא תקינה לא כמתקפה אישית של הילד מול ההורה, אלא כהזדמנות לילדים ללמוד.

 

מאת: אביטל יעקבי – פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית, ייעוץ להורים, טיפול בילד, אבחונים רגשיים ולקויות למידה.

 

הצבת גבולות היא משימה לא פשוטה אולם חיונית בקשר בין הורים לילדם. המטרה היא שההורה לא יהיה דיקטטור אלא מדריך. אפשר לראות כל התנהגות לא תקינה לא כמתקפה אישית של הילד מול ההורה, אלא כהזדמנות לילדים ללמוד. אפשר לצפות כיצד הילד לומד מהתוצאות ההגיוניות שאנו מאפשרים לו להתנסות בהם. ההורה נמצא שם עבור הילד לא על מנת לשפוט את ביצועיו, אלא לאהוב ולתמוך בו לאורך כל הדרך.

 

חשוב לזכור שאין פתרונות קסם, אלא מדובר ביצירת אוירה חיובית תוך עבודה יום-יומית קשה.

 

להלן מספר דרכים על-מנת ליצור "העצמה" של הילד:  

 

א.       מתן תחושת עצמאות ככל שניתן: לאפשר לילד לעשות דברים לבד (למזוג מיץ לכוס גם אם שופך). זה מחזק את תחושת הבטחון שלו ומפחית את הצורך בכניסה לעימותים. 

 

ב.       מתן תחושה של שליטה לילד: לאפשר לילד לסיים פעילות בעצמו (כיבוי אור, סגירת הברז באמבטיה).

 

ג.        הגדלת מרחב הבחירה של הילד: חשוב לאפשר לו לבחור ולהביע את העדפותיו ככל שניתן (לבחור את הבגד שילבש מבין שתי אפשרויות, לבחור מה יאכל וכו'). ילדים חווים מעט מרחב תימרון ובחירה, והגדלת הבחירה תאפשר להם לחוש אחריות ועצמאות.

 

ד.       הכנה מראש לפני הפסקת פעילות: חשוב להכין את הילד מראש לכך שעליו לסיים. ניתן להשתמש בשעון (כשהמחוג יגיע לכאן, אתה תצטרך לסיים) או בספירה על מנת להמחיש את ההגבלה של הזמן.

 

ה.       מתן חיזוקים חיוביים על התנהגויות של שליטה עצמית, התאפקות, חוסר הפרעה.  חשוב שהילד ידע שההורה שם לב להתנהגויות אלו ומעריך אותם.

 

ו.          מתן הסבר לגבי סיבת האיסור: אם הילד תופס את האיסור כמשהו שרירותי ולא מובן, סביר שלא ירצה לציית. אולם, אם הוא מבין שההורה מגביל אותו מתוך דאגה ושמירה עליו, יהיה קל לו יותר לבצע ואף להפנים את האיסור.

 

ז.        מתן אלטרנטיבה חיובית: חשוב במקביל לאיסור – להגיד גם מה מותר. (אצלנו בבית אסור

            להרביץ  לילד או מבוגר. אולם, אפשר להרביץ לכרית ולספה משום שלהם זה לא כואב ופוגע).

 

ח.      לשקף לילד את הרגש שעומד מאחורי ההתנהגות שלו: במקום לנזוף בו אם דיבר לא יפה, אפשר 

לשקף לו מה הרגיש ומדוע הגיב כך (עכשיו דיברת לא יפה כי אתה כועס עלי מאד משום שלא נתתי לך מהעוגה. אתה יכול במקום לדבר לא יפה להגיד שאתה כועס עלי. זה מאד לא נעים לי לשמוע מילים כאלו).

 

ט.      להציג מטלות לא נעימות בטון חיובי. להפוך את המטלה למשהו נחמד ומשעשע  (נראה, נראה, נראה, מי אוסף יפה) – להפוך את הפעולה למשחקית (פעם אני ארים ופעם אתה).

 

י.         לאפשר לילדים להיכנס למו"מ ולחשוב על פשרה אפשרית. למשל,  הורה רוצה להזמין את הילד

             לארוחת הערב והילד עסוק במשחק, מסרב ומנסה למשוך זמן. אפשר להציע לו הצעת פשרה

             שירכיב עוד שלוש חתיכות ואז יפסיק. אפשר לשאול את הילד אם יש לו רעיון.

 

יא.     לאפשר תיקון: אם הילד עשה מעשה אסור – חשוב לאפשר לו לתקן את מה שעשה (הדבקת ספר שקרע וכו', לבקש סליחה לאחר שהרביץ).