איזו אימא לא הייתה רוצה לשמוע את המשפט הבא רגע לפני שהממתק המקולח והמצוחצח שלה, שעטוף בשמיכת פיקה ריחנית, עוצם את עיניו: "אימא אני כל כך רוצה שיבוא כבר הבוקר, כי בבוקר אני הולך שוב לבית הספר". נשמע הזוי? מנותק מהמציאות? אוטופי? לא הייתי פוסלת על הסף את האפשרות שזה יקרה, אם רק נבין למה זה עוד לא קרה.

מאת: מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן בערוץ הקבלה – אפיק 66 בYES

איזו אימא לא הייתה רוצה לשמוע את המשפט הבא רגע לפני שהממתק המקולח והמצוחצח שלה, שעטוף בשמיכת פיקה ריחנית, עוצם את עיניו: "אימא אני כל כך רוצה שיבוא כבר הבוקר, כי בבוקר אני הולך שוב לבית הספר". נשמע הזוי? מנותק מהמציאות? אוטופי? לא הייתי פוסלת על הסף את האפשרות שזה יקרה, אם רק נבין למה זה עוד לא קרה.

 

בואו נעצום אנחנו לרגע את עינינו, לא כדי לישון אלא דווקא כדי להתעורר, וננער את האבק ממגירות מוחנו האחורי, או ליתר דיוק מדפנות ליבנו, ונשאל את עצמנו, מה הייתה ההרגשה העיקרית שליוותה אותנו בבית הספר היסודי: ייאוש? דיכאון? עצבות? המְתנה להפסקה? או אולי דווקא שמחה - כשהמורה לא הגיעה והייתה שעה חופשית, או ביום שלפני החופש הגדול?

 

למה אנחנו לא זוכרים את הכיף שבלימוד? את ההבנה החדשה שרכשנו? את המידע שיכולנו לקחת הביתה וליישם בפועל, מיד, עכשיו.

 

אולי בגלל שמעולם לא שאלו אותנו מה אנחנו רוצים ללמוד, או בגלל שלא הסבירו לנו בשביל מה אנחנו לומדים, ומה יצא לנו מזה, מה נרוויח מזה, ובעיקר - איך זה יכין אותנו לחיים האמיתיים שמחכים לנו אחרי בית הספר.

 

עכשיו תארו לעצמכם שהמחמד שלכם התעורר. הוא מכין את הילקוט ורץ לבית הספר עם חיוך גדול על הפנים. את הבוקר הוא פותח בארוחה קלה ומשותפת עם חבריו, שכוללת גם כמה שירים ומשחקים שהם אוהבים לשחק ביחד.

 

אחרי שהוא מפנה את הכלים מהשולחן, כפעולה משותפת למורים ולתלמידים ולכל מי שאכל, דרכה הוא חווה את ערך השוויון, משוחחים איתו על הסיבה ללימוד. כן, כל יום ולפני כל שיעור, מדברים שוב ושוב על הסיבה ללימוד, ומחדדים אותה יותר ויותר. נותנים לו הזדמנות לספר על עצמו, ולהקשיב לחברים שלו, להתייעץ ולהתלבט יחד איתם, ולברר מה בדיוק הם רוצים להשיג היום מהלימוד.

 

לאחר מכן, הוא לומד על מבנה האדם - לא רק על האנטומיה של גופו, אלא על המבנה הרגשי שלו, איך פועל הרצון, איך בני-אדם מתחברים זה לזה ולמה לפעמים הם רבים, איך מתגברים על האגו שמפריד בינינו, ואפילו איך משתמשים בו לתועלת החברה, ונהנים מהחיים. הנחת היסוד היא שהיצור שהילד הכי אוהב בעולם הוא "הוא עצמו", ועל עצמו הוא ישמח ללמוד בכל רגע.

 

תהליך הלימוד בבית הספר של ילדך האהוב מתובל בהמון משחקים, סיפורים והדגמות, וכולל בנוסף למקצועות הלימוד המקובלים, כמו עברית, אנגלית, חשבון וכו', גם הכשרה מקצועית מעשית, למשל: גרפיקה, צילום, מחשבים,מוזיקה, כתיבה יצירתית ועוד.

 

בהמשך היום הוא לומד איך להסתדר בחיי היומיום: איך להגיע עם אוטובוס למקום מסוים, כיצד ממלאים מסמכים בבנק, איפה שולחים מכתב רשום, איך מנהלים משא ומתן ועוד.

 

לקראת סיום היום, במקום שיעורי בית, הוא מקבל משימה - תחשוב ותספר לנו מחר, איך השתמשת במה שלמדת היום, ומה אתה הכי רוצה ללמוד מחר.

 

כדאי לנו לזכור שילדים מטבעם אוהבים ללמוד, הם משתוקקים ללמוד, הלימוד הוא החלק המהנה ביותר בחיים שלהם. ולכן אימא, אם הילד שלך עוד לא אמר לך את המשפט הקסום ההוא לפני שהוא עוצם את עיניו, אז אולי זה רק בגלל שאנחנו - המבוגרים - עוד לא למדנו מהו בית הספר האמיתי של החיים?