עשי ואל תעשי כשאת מגייסת את סבא וסבתא לעזרה עם הילדים בחופש הגדול
מאת: הילה אלפר
החופש הגדול, שהתחיל לא מזמן, מכריח אותנו ההורים ליכולת אלתור ותושייה רצינית: לרשום את הילדים לקייטנות בכמה מחזורי פעילות, לדאוג לחזור מוקדם יותר לאסוף אותם (כי בדרך הכלל הקייטנות מסתיימות בשעה מוקדמת יותר מהצהרונים שהתקיימו במהלך השנה) וכמובן, שתמיד יש שבועיים-שלושה בסוף אוגוסט שבהם צריך למצוא פתרון אלטרנטיבי לקייטנה. למה פתרון אלטרנטיבי? א. כי יש פחות היצע של קייטנות בתאריכים האלה, ב. כי כל מחזור בקייטנה (שנמשך שבוע וחצי-שבועיים) עולה כפול ממה שמשלמים לצהרון לחודש שלם. זה יקר כשלעצמו ואם צריך להכפיל את זה בכמה ילדים- מוטב להכריז על פשיטת רגל...
בדיוק בזמן הזה, חלק מאיתנו, מוציאות צו 8 לסבים והסבתות. חלקם כבר בפנסיה וגם אלה שעובדים, בדרך כלל יכולים לנצל כמה מימי החופשה שלהם בכיף. כמובן, שמדובר בהצלה גדולה ועזרה ענקית וגם הילדים יוצאים נשכרים מזמן איכות כיפי עם סבא וסבתא. כדי שאף צד לא יעלב יש כמה כללים שכדאי להקפיד עליהם:
לא להפיל על סבתא - לשאול ולהיות מוכנים לקבל תשובה שלילית
אז נכון, יש סבתות שישר מתנדבות, מפנות מקום ביומן ונערכות לתקופה מראש עם כרטיסים מוזלים לכל מיני אטרקציות מגניבות. יש גם סבתות שעם כל האהבה שלהן לנכדים, מעדיפות להמשיך בשיגרה שלהן ולא לשעשע חבורת ילדים או שיש להן קושי אמיתי לעזור. קיים קושי פיזי לטפל בילדים הקטנים בעיקר וכיודוע, עם הגיל, באות צרות בריאותיות שונות ומשונות. בכל מקרה, חשוב לקבל ולכבד כל תשובה והחלטה.
לא לשכוח להביע הערכה ותודה
בחרתי בכוונה לשים את זה בהתחלה. לא להזכר להודות בסוף התקופה. ההערכה האמיתית צריכה להיות לאורך כל התקופה. גם אם סבתא עוזרת במשך כל השנה, חשוב מאד להקפיד להראות לה שאנחנו מעריכים מאד את העזרה שלה. קל ליפול למלכודת "המובן מאליו" וזה עלול לפגוע מאד בכל אחד. לא צריך לקנות מתנות יקרות. חשוב לומר לעיתים קרובות תודה על העזרה, שהיא נפלאה עם הילדים והם מאד אוהבים אותה ואתם כמובן, מאד מעריכים את העזרה שלה. להכין עם הילדים יצירה או ברכה ולתת לה במתנה. שוב, לא צריך משהו יקר (הרי נגמר לנו התקציב מזמן כבר בתחילת החופש על הקייטנות...). אפשר להזמין את סבתא להצגה או לבית קפה בערב- בלי הילדים - לבילוי משותף ולהתעניינות אמיתית בשלומה.
עזרו לסבתא עם הפעלות ומשחקים
לא פשוט להפעיל ילדים משועממים במשך תקופה כל כך ארוכה. ילדים רגילים להרבה גירויים או פשוט לרבוץ מול הטלויזיה והמחשב. אם הילדים הולכים לבית של סבתא- שילחי איתם משחקים אהובים, עבודות יצירה קלות ולא מלכלכות (אפשר לקנות בחנויות הכל בשקל/דולר/יורו). אם סבתא שומרת עליהם אצלכם בבית- אפשר לשקול מדי פעם ביקור של חברים או אצל חברים (המטרה היא לא שסבתא תהיה בייביסיטר על עוד ילדים אלא שהילדים יוכלו לבלות במשחק מהנה ונחמד עם חברים וסבתא תוכל בינתיים לשתות קפה במרפסת..).
אל תתעלמו מהמצב הכלכלי של סבתא
לצערנו הרב, פנסיונרים רבים נמצאים במצב כלכלי לא קל. חלקם חיים על סכומים זעומים מביטוח לאומי. אירוח של ילדים כולל ארוחות בשריות בכל יום, יציאה לסרט או לג'ימבורי, קנייה של ארטיקים והפתעות אחרות, עלול להכביד מאד כלכלית. עזרו ככל האפשר בקניית מצרכים, בהכנת האוכל, ברכישת הכרטיסים (חפשו מבצעי 1+1 או הנחות אחרות) ואם הילדים מספיק גדולים, תנו להם "דמי כיס" יומיים כשהם אצל סבתא לרכישת ארטיקים וכדומה אם יש צורך.
תיאום ציפיות
אוכל
אנחנו מקפידות לתת להם בבית רק אוכל בריא, ללא סוכר או מזון מעובד וסבתא מלעיטה אותם בממתקים? ערכו תאום ציפיות בתחילת "קייטנת סבתא". אל תצפו שסבא וסבתא ישנו הרגלים של עשורים רבים וישנו את התזונה שלהם לאוכל בריא בלבד. בקשו להפחית למינימום את הממתקים שניתנים לילדים ואם צריך, הביאו אתכם ממתקים בריאים שהכנתן בבית. סביר להניח, שסבתות רבות ימשיכו לתת לילדים גם ממתקים מסוכרים כי בתפיסה שלהן זה פינוק לילדים. הגיעו לפשרה מוסכמת בעניין
חינוך
סבא וסבתא לא תמיד רוצים לחנך. הם כבר חינכו אתכן ועכשיו רוצים להיות הדמויות הכיפיות עם הנכדים. לגיטימי לחלוטין, אלא אם כן, הם נוגדים לגמרי עקרונות חינוכיים שאתם דוגלים בהם.
זה בסדר שיראו יותר טלויזיה או מחשב אצל סבא וסבתא אבל קללות או חוסר כבוד- לא באים בחשבון. זאת סתם דוגמה להגדרת קווים אדומים גמישים יותר ממה שאתם נוהגים בבית.
זמן איכות עם סבא וסבתא- חוויה לחיים
אם תעצמו עיניים ותנסו להזכר בזכרון ילדות רחוק, אני מקווה שחוץ מבילוי מיוחד עם ההורים, יעלו לכם גם חוויות הבילוי המיוחד עם סבא וסבתא. למרות שבאופן אישי, איבדתי את סבא וסבתא שלי לפני 8 שנים, אני עדיין זוכרת בגעגוע את הדברים הקטנים: האוכל המיוחד של סבתא, הטיולים לים וביפו העתיקה, הצחוקים והבדיחות שהיו מנת חלקי איתם בילדות. סבא וסבתא היו מקום מבטחים - המקום לברוח אליו כשרבים בגיל ההתבגרות עם אמא ואבא והמקום שבו הגבולות קצת יותר גמישים ופחות מחנכים.
וכמה מילים מסבתא לסבתא (או במקרה הזה- מה אמא שלי תמיד אומרת...)
אמא שלי היא סבתא מאד גאה לארבעה נכדים. היא תמיד מאיצה בנו, לצאת ולבלות, לטוס לחו"ל והיא תטפל בהם (בנוסף לעזרה שהיא מעניקה מכל הלב במהלך השנה). כשאנחנו אומרים לה שלא נעים וזה לא פשוט היא מתעצבנת:
"נכדים זה לא עבודה! נכדים זה שמחה ואנרגיות. עם הנכדים אני מרגישה צעירה והם מעין תיקון לטעויות שעשיתי כאמא. כולנו עושים טעויות בהורות. בדיעבד לפעמים היינו שקועים מדי בחינוך ובלימודים של הילדים שגידלנו. היינו שקועים יותר בטרדות היומיום, בלוגיסטיקה. עם הנכדים, נשאר לנו כל הכיף! לשחק, ליצור, לטייל, לחוות ולהנות!
אגב, אני לא עושה את זה מתוך שעמום או בדידות. יש לי חברות, אני הולכת יום יום לקאנטרי לחוגים ולהרצאות. יש לי חיי חברה מלאים והעזרה שאני מעניקה לבנות שלי עם הנכדים היא בנוסף לכל אלה
ועוד משהו חשוב מאד לא פחות: הבנות שלי לא מבקשות עזרה מתוך עצלות. הן עובדות שעות רבות בכל יום וימי החופשה המעטים שיש להן במילא הולכים על ימי החופשה שיש, הרבה יותר מדי, בגנים ובבתי הספר.. יש יותר חופשות לילדים מאשר ימי חופשה במקומות העבודה להורים. העזרה שאני נותנת עם הנכדים חוסכת להם כסף רב, שהיה הולך בלית ברירה על מטפלות או קייטנות או אפשרויות יקרות אחרות. ביוקר המחייה של היום, זה המעט שאני מרגישה שאני יכולה לעשות עבור הילדים והנכדים שלי "
גיוס נעים וחופש קל ומהנה!
