אז לכבוד ה-1 בינואר ואולי בגלל נבואת הזעם שהעולם יבוא לקיצו מתישהו במהלך 2012 החלטתי לתעד את ההחלטות החדשות שלי לשנה חדשה:

אני מחליטה להיות יותר סבלנית כלפי הילדים. ארגזי החול שהם סוחבים בנעליים ונכנסים לחריצים בספה כשהם מטפסים עליה - זה לא סוף העולם.

ימי הולדת, ראש השנה, ה-1 בינואר וראש חודש הם תמיד ימים של חשבון נפש והחלטות חדשות. עניין חשבון הנפש הוא בינינו אצלי כמעט על בסיס יום יומי אבל ההחלטות לשינוי מתקבלות בדר"כ בתאריכים הנ"ל.

ממחר דיאטה, קריירה עצמאית מדהימה, הרבה יצירה וסבלנות אינסופית לבעל ולילדים. אולי בגלל ריבוי התאריכים ההחלטות לא באמת מתבצעות בסופו של דבר...

אז לכבוד ה-1 בינואר ואולי בגלל נבואת הזעם שהעולם יבוא לקיצו מתישהו במהלך 2012 החלטתי לתעד את ההחלטות החדשות שלי לשנה חדשה:

 

אז בגלל שבעיקר אימהות קוראות את זה כרגע ובגלל שהאימהות היא באמת מרכיב כ"כ משמעותי בחיים שלי ובי אני אתחיל מזה:

אני מחליטה להיות יותר סבלנית כלפי הילדים. ארגזי החול שהם סוחבים בנעליים ונכנסים לחריצים בספה כשהם מטפסים עליה - זה לא סוף העולם.

המריבות ביניהם בעצם מחשלות אותם להתמודדות חברתית בחוץ, הצרחות של הקטנה כשמחליפים לה חיתול בטוח נחשבות למוזיקה מקובלת בתרבויות אחרות, הקישקושים שלה על הקירות/ארונות/דלתות ברגע ששניה לא מסתכלים הם בעצם אומנות שיכולה להימכר בגלריות בסוהו בכסף רב והמשפט החדש של בן ה-5: "אמא אני שונא אתכם" - בא מרוב אהבה וזה מוכיח עד כמה הילד פיקח כי הוא מבין מה בדיוק מצליח לחרפן אותנו...

 

אני מחליטה להיות יותר סבלנית כלפי הבעל. שבתשע בערב, כשהילדים כבר צריכים להיות במיטה והוא עדיין משחק איתם כדורגל בסלון. בהמשך לכדורגל בסלון אני לא יכולה לכעוס שאחת הבעיטות מנפצת מנורה. העובדה שהקטנה קופצת על הספה כאילו היא בת שש ואין משהו רך שיגן על הנפילה שלה והוא עסוק בלשבור שיאים במשחק בפלאפון- אין מה להתעצבן כי הוא אדם בוגר ואחראי שאני סומכת עליו בעיניים עצומות (טוב, אני קצת מציצה).

 

אני מחליטה לאפשר לילדים לבטא את היצירתיות שלהם - נכון, היתה היום עוזרת אז מה?, להזמין הביתה את החברים הכי מעצבנים בגן - לא נפריע להם מהבחינה החברתית חלילה.

לא להיות אמא חרדתית - לנשום עמוק, לעצום עיניים (עם להציץ אבל) ולתת להם לטפס בגן שעשועים הכי גבוה שאפשר.

מחליטה לא להזדעזע מכמות הממתקים כי כשהגבלתי אותם הם התנפלו עליהם אצל החברים ובאירועים כאילו גילו אוצר יהלומים אבוד.

 

אני מחליטה לחייך הרבה יותר. לא הכל שחור או לבן בחיים. לא הכל עניין של חיים ומוות. אפשר להפוך להומור הרבה דברים מעצבנים שהם עושים ואז זה נגמר ברוח טובה הרבה יותר.

אני מחליטה לא לקחת ללב כל דבר. חברים, עבודה, הצלחות, כשלונות, אכזבות- קורה ואם אין משהו לעשות אחרת פשוט צריך מיד להמשיך הלאה.

 

החלטת הכושר - אני מקווה ללכת יותר לחדר הכושר (טוב על מי אני עובדת- מקווה ללכת נקודה) ולנסות להתמכר לזה. נשמע לי אחלה התמכרות.

 

והחלטות הדיאטה (כן, אני מקורית במיוחד) - אם כבר עוסקים בהתמכרויות-  ממש ממש מקווה להתמכר לאיזה פלפל צבעוני ומנחם.

 

 

מה יצא מכל ההחלטות האלה, נחיה ונראה ביום חשבון הנפש הבא. מתי זה יוצא? סביר להניח שממש בימים הקרובים:-)

 

שלכם,

האמא המחליטה  הסדרתית:-)