רגעים של התבוננות היום אני פותחת בלוג חדש, איזה כיף איזו התרגשות. שנים אני כותבת את מחשבותי, רגשותי והתובנות שלי. ועכשיו אני גם מוכנה לשתף. עכשיו יש גם מרחב לשתף. למה עכשיו?

מתוך הבלוג רגעים של התבוננות

רגעים של התבוננות היום אני פותחת בלוג חדש, איזה כיף איזו התרגשות. שנים אני כותבת את מחשבותי, רגשותי והתובנות שלי. ועכשיו אני גם מוכנה לשתף. עכשיו יש גם מרחב לשתף. למה עכשיו? בגלל ההזדמנות וההתבשלות, שני דברים חשובים מאד בחיים. אני ארחיב על זה עוד. הבנתי שהדברים שאני כותבת נוגעים באנשים, בעיקר נשים... באופן עמוק, אופן שמעורר מחשבה. למה דווקא נשים.. אין מה לעשות אני כולי אישה. עם השנים יותר ויותר. אני חושבת אישה אני חיה אישה אני אישה בכל רמ"ח איברי. אני נותנת גם המון כבוד לגבר. עם הבנה שהוא שונה ממני ושהוא נחוץ מאד מאד וכל הדברים שהוא זקוק, גם על זה עוד ארחיב. הכתיבה שלי מגיעה מתוך התבוננות. התבוננות במה שקורה, התבוננות בעצמי פנימה והחוצה, התבוננות בסביבה. אני שואבת אל תוכי מגוון רחב של התנסויות, ידע, מפגשים, מצבים ... את כולם אני מעבדת טוב טוב בתוך עצמי עם הכלים שלי ומוציאה את זה דרך הכתיבה... אז אני מקווה שתהיה דרך צלחה , שאוכל להביע את עצמי כך שזה יגע בכן וכל מי שתרצה לשמוע עוד תוכל לבוא לפגוש אותי באופן אישי, מאחר שמקצועי , אהבת חיי הוא טיפול באנשים, בעיקר נשים, אמהות וילדים. אז קודם כל אציג את עצמי אני בת 43 (גיל מאד מעניין, גם על זה בטח ארחיב) אני נשואה 23 שנים , כך שיש לי קילומטרז' מאד מכובד בחיי נישואין. ואמא לארבעה ילדים. וואו זו גאוות חיי. לא חשבתי אף פעם שיהיו לי ארבעה ילדים, חלק מהם פשוט קרו מעצמם ואני בחרתי לקבל אותם באהבה גדולה. וזו המתנה הכי גדולה של החיים שלי, כי מפה הכל התגלגל דרכם, כל מה שאני היום קשור באיזשהו אופן אליהם. קשור באופן מסוים אל האמהות שלי. יש לי כבר בן חייל , שני ילדים בגיל ההתבגרות וילד שעוד מעט יעלה לכיתה א. כל שלב של הילדים שלי, הוא מרחב אחר של התמודדות ואני כאמא צריכה להשתנות בהתאם לגיל של הילדים והדינימיקה של הבית. להשתנות ולהתגמש זו תכונה נשית. אז כל יום מתוך החיים אני פוגשת נושא. אני פוגשת נושא שמעוניין שאתבונן עליו. איך אני יודעת על מה להתבונן... אני פשוט מרגישה. זה מתחיל מתחושה של מועקה.. כן כן אין מה לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהחיים. אני חשה אותה, אני מסתובבת איתה, יודעת שעוד מעט אני אצטרך לקחת איזשהו מרחב ולהתבונן על המועקה הזו. ואז זה קורה אני מסתובבת , מעבדת, חושבת מרגישה מביאה יודעת ואז מגיעה תובנה והבנה... המועקה משתחררת והנה , הבנתי עוד משהו, הנה גדלתי עוד באיזשהו אופן... . אז אני חושבת לעצמי, איזה נושא פגשתי בימים האחרונים שהתבוננתי עליו או הרגשתי אותו. והנה הוא כבר מגיע... נושא של אכילה של ילדים . אתמול ראיתי את שני המתבגרים שלי אוכלים... ראיתי אותם שנים אוכלים, אבל פתאום ורק עכשיו ראיתי שהם אוכלים בצורה נוראית . למתבונן מהצד זו ממש חוויה לא נעימה. כאילו הם לא ממש התפתחו מהשלבים הראשונים של האכילה. הבת שלי, בת 14 וחצי , כולה חושניות אוכלת עם הידיים, ביסים ענקיים, נופל מהצדדים. והבן , עוד מעט בן 16. לא מסתדר עם הסכין והמזלג.... באמת הזנחה שלי, נו נו נו לי. עכשיו אני מודעת לכך שאף פעם לא הקדשתי לנושא הזה מחשבה וגם באמת לא היה לי זמן ופנאי לראות את זה. אז לפני שאני כועסת עליהם. אני חושבת, איך אני אוכלת (גם לא משהו) איך והאם זה היה נושא פעם בבית. וכשהבנתי שלא, אז לא כעסתי... מה עושים עכשיו זו שאלה בפני עצמה. אכילה היא נושא גדול מאד והיא בעיקר נושא התפתחותי ונושא של קשר. תינוק מתחיל את האכילה שלו באמצעות יניקה (משד או בקבוק), לאט לאט הוא מתפתח אל סוגים נוספים של אוכל וצורה נוספת של אכילה. אנחנו מכירים את הקטנטנים שאוכלים בידיים, מכווצ'צים את האוכל, מורחים זורקים וכו. זהו צורך התפתחותי ומתאים לשלב מסוים. עם ההתפתחות המוטורית, מתחילים לתת לילד כלי אוכל, כפית, כוס, אחר כך מזלג ובשלב ממש מאוחר יותר כאשר השליטה המוטורית כבר חזקה והילד גדול נותנים גם סכין. במהלך שלבי ההתפתחות ודרך האכילה, ניתן גם לאתר קשיים מוטורים, עניינים בויסות חושי וכו. למשל אם הילד אוכל ביד אחת ויד אחת שמוטה (ייתכן וחגורת כתפיים חלשה), אם הילד דוחף הרבה אוכל לפה, מלכלך מאד, כשהוא כבר בן 4-5, אזי גם שווה לבדוק. בסגנון אכילה , ניתן לראות הרבה על התפתחותו של הילד .עכשיו אני מסתכלת על הבת שלי, היא עוד קצת בגיל שנתיים. אוכלת בידיים ולא מהעדר שליטה מוטורית והבן, קשיים בשליטה מוטורית של סכין ומזלג... מעצבן כמה פיספסתי שהם היו קטנים... אבל אין מה לעשות, מה שהיה היה... ואשמה לא מקדמת אותי לשום מקום... אז מה אני עושה עכשיו. זו השאלה... אני צריכה קצת זמן לחשוב ונתראה בפוסט הבא.