כן, זה קורה! אמא הולכת ללמוד. אמא? כן, אמא שלי.

הילדים מופתעים למה היא צריכה ללמוד הלא היא עושה כבר הכל: כביסות, כלים ומבשלת ועוזרת לנו בשיעורים ובמבחנים ועל כל שאלה יש לה תשובה. אמא יודעת הכל. מה היא צריכה כבר ללמוד?

 

אז במקרה שלי, אמנם למדתי טרם נישואיי והוצאתי תואר ראשון והוספתי עוד כמה קורסים במהלך השנים הקשורים לעבודתי דאז אבל החלטתי אחרי עשור של "התבייתות" לחזור לספסל הלימודים, להעשיר את ידיעותיי, להרחיב את אופקיי, ולנסות להגשים חלום ילדות.

 

לא משנה בין אם את האם או אתה האב מחליטים להתחיל ללמוד בגיל קצת יותר מאוחר (וכאן קופצים כל אותם חסידי הקלישאה "אף פעם לא מאוחר"), או רוצים לעשות הסבה מקצועית או סתם להעשיר את הידע ולהירשם לאיזה קורס או סדנא, אתם עומדים בפני התלבטות לא פשוטה.

 

להחליט לרצות ללמוד כאשר אנחנו נשואים עם ילדים, לצערי, לא רק הרצון עומד לנגד עינינו. 

נכנסים שיקולים כלכליים במידה ומדובר בלימודי ארוכי טווח, ההתלבטות האם "יצא לי משהו מזה", ואם אכן אמצא את עצמי באיזה יום כאחד חסר ניסיון.

בנוסף, הזמן שאף פעם אין לנו. איך לשלב לימודים, עבודה, בית, ילדים ועוד...למי יש כוח בכלל?

איך נסתדר עם הילדים? מי ישמור עליהם? מי ידאג לסידורי הבית השוטפים?

 

ההתלבטות לעיתים גוברת על הרצון ויש המוותרים על רצונם לשינוי מתוך החשש לשינוי ומקובעים בנוחות אשר כבר קיימת או הדאגה לעתיד לבוא כהורה מפרנס אשר משפחתו תלויה בו ושוכחים שלקבל ידע מקצועי לעיתים קרובות מקדם אותך למטרות אשר הצבת בתחילת הדרך בתחום התעסוקתי.

 

להעשיר את עצמנו בתחומים שונים בעצם זה להעשיר את הנפש שלנו ולספק אותה שיש משהו מעבר לרוטינה היומיומית, הדינמית, הלחוצה.

 

ללמוד זה לחזור לנקות את התאים האפורים, לאתגר את המוח בחשיבה אחרת, לתת דרור לרצון שלנו, לספק משהו אצלנו שם בפנים שנדחה שוב ושוב במהלך החיים בגלל מסלול חיים תובעני בו אנו נמצאים.

ההפרשות במוח פועלות, האדרנלין גואה מעלה ואנחנו לרגע נושמים אויר, פוגשים אנשים חדשים וזוכים לחוויות חדשות.

 

הילדים שהתרגלו אף הם למסלול קבוע, מסגרות וגבולות לפתע זוכים לאחר צהריים עם אחד ההורים, או סבא/סבתא או מטפלת ולרגע אחד גם הם יוצאים מהשגרה. (יש גבול כמה אפשר לשלוט בשלט רחוק בילדים).

והם זוכים לרגע אתנחתא. נכון, הם מכינים שיעורים, ומתקלחים ומשחקים וכל מתנהל כרגיל. אל דאגה.

אבל קיימת הרגשה של חופש. לבטח כשהאם היא זו שלומדת. קצת פחות לחץ, הרס"ר לא כאן עכשיו וטיפה אפשר לשחרר. ואתם יודעים מה? דווקא השחרור הזה יכול להביא את הילדים לבגרות, עצמאות ולהבנה שההורה לא בבית, עליהם לקחת קצת יותר אחריות ולדאוג שהבית מסודר, ועליהם לבצע את המטלות הלימודיות בזמן וזה נעשה מתוך תחושה ש"ניתן לסמוך עליי".

 

דברו עם הילדים, שתפו אותם כיצד הגעתם למחשבה ולעשייה ללכת ללמוד. הסבירו להם מה אתם מצפים מהם בזמן ההיעדרות הזמנית שלכם. איך סדר היום ייראה. אין סיבה לשנות משהו מהותי. אין סיבה להרגיש רגשות אשם ולפצות את הילד במתנות על חוסר הזמן שלכם.

האמינו, הילד מבין ומתגאה בהורה שלו שלומד, מתקדם ועושה משהו למען עצמו.למען המשפחה.

 

בסופו של יום, הערך המוסף שיהיה לכם מהלימודים הוא לא רק התעודה או הג'וב החדש שתקבלו אלא הרבה סיפוק, לעיתים הבנה עמוקה בתחומים מסוימים וניצול נכון של הידע שלמדתם, ותחייכו יותר ותרגישו טוב עם עצמכם.

 

זכרו, גם לנו מותר לעשות משהו למען עצמינו. אפילו חובה. משהו שיוציא אותנו מהשגרה ולו לרגע. 

גם לנו מותר להגשים חלומות. עכשיו זה הזמן שלנו!

 

בהצלחה!

 

 

שלכם, ניוה

לומדת הנחייה לגיל הרך ובני הנוער ב"עידן ההורות"