גילוי לב – הרבה מחברותיי נישאו בגיל צעיר (20-23) ונעזרו בתמיכת ההורים שלהם בגידול הילדים המתבטא בלקחת את הילדים מהגן/בית הספר, לדאוג להם לארוחה, לקלח אותם,לדאוג לשיעורי הבית שלהם והרבה פעמים שחבריי יצאו לבלות באמצע שבוע או בסוף שבוע (צעירים אמרנו, לא?)  ההורים שמרו על הילדים שלהם.

מאת: ניוה מלשובסקי

 

גילוי לב – הרבה מחברותיי נישאו בגיל צעיר (20-23) ונעזרו בתמיכת ההורים שלהם בגידול הילדים

המתבטא בלקחת את הילדים מהגן/בית הספר, לדאוג להם לארוחה, לקלח אותם,לדאוג לשיעורי הבית שלהם והרבה פעמים שחבריי יצאו לבלות באמצע שבוע או בסוף שבוע (צעירים אמרנו, לא?)  ההורים שמרו על הילדים שלהם.

ואני שמחתי והתענגתי כי הייתי בטוחה שגם אצלי זה יקרה.

אבל מה, לא התחתנתי בגיל 23 אלא כמעט בגיל 29...

עם הלידה של בתי הבכורה ציפיתי לעזרה אינסופית, בעודי עובדת משרה מלאה שיקחו את הילדה ויטפלו בה וכו' וכו'. כאשר זה לא קרה בהתאם לציפיות המוקדמות שלי, שוחחתי עם חברה טובה שאמרה לי בפירוש

"סבתא היא לא אמא! אמא שלך לא צריכה לגדל את הילדים שלך, היא צריכה להיות סבתא לילדייך."

המשפט שלה מהדהד בראשי עד היום.

יכול להיות שעשר שנים אחורה באמת הייתי מקבל יותר עזרה מהוריי, יכול להיות שמצבם הבריאותי של הוריי חברותיי היה טוב משל הוריי, ויכול להיות הרבה סיבות ואין לי מה לצפות לקבל עזרה כמו שהן קיבלו.

מה עוד שאני טיפוס בניגוד להרבה אנשים (לא חבריי!!!!) שלא מנצל כל דקה פנויה של ההורים לשים להם את הילדים.

ובכלל לא צריכה לתהות על הסיבות.

עלינו להבין שההורים יכולים לעזור בכל צורה שהיא. כספית, לקחת את הילדים, אולי בכלל לעזור בניקיונות הבית ובבישולים. כל עזרה היא עזרה והיא מבורכת.

זה לא מובן מאליו שהורים צריכים לעזור לנו כפי שהוריהם עזרו להם.

אנחנו מצפים בעידן האינטנסביות של החיים והעובדה שרובנו עובדים משרה חלקית או מלאה פשוט לעזרה

תחת הנטל הקורס מתחת לרגלינו. ולא תמיד העזרה מגיעה. לא תמיד באופן בה אנחנו מבקשים לנו.

אבל סבא וסבתא גידלו אותנו. לא ישנו בלילות, רצו בבקרים, דאגו, גידלו וחינכו ועשו את עבודתם נאמנה.

עכשיו הם רוצים לבוא פעם בשבוע לבקר ולעזור כפי יכולתם.

להביא ממתקים ולבלות עם הנכדים. הם רוצים להזמין אותנו לארוחת ערב לשישי לפעמים.

הם שעובדים היום (בעוד שהוריהם לא עבדו כמו שהם או לפחות האם בזמנו) גם קורסים תחת העייפות

האינסופית וזקוקים למנוחה ולשלווה שלהם.

אין להם צורך בבכי תמידי של תינוקות, להסתדר עם 3 ילדים ולגדל את הנכדים.

אז נכון שלפעמים אנחנו יוצאים לבלות או נוסעים לחופשה וההורים נמצאים ועוזרים.

אבל ביום יום בואו נחשוב גם עליהם. הם נותנים את מה שהם יכולים. לא תמיד את מה שהיו רוצים.

אנחנו צריכים לגדל את ילדינו ולעשות את העבודה שהם עשו איתנו.

ועוד נקודה למחשבה – בואו נודה על האמת. הרבה פעמים אנחנו לא אוהבים שהם מתערבים לנו בחינוך ואומרים לנו מה להגיד לילדים ומה לעשות. אז אי אפשר למשוך את החבל משתי קצוותיו.

מצד אחד שיעשו וייתנו אבל כשמגיע רגע לייעץ או להעיר אנחנו נסוגים אחורה ולעיתים אף תוקפנים איתם.

לכן, עלינו לדאוג שאנחנו ההורים ואנחנו קובעים. אבל אחרינו בתור הם סבא וסבתא. ויש להם סמכות להעיר,

להגיד דבר מה לילד, מותר לנו להנחות אותם מה לקנות להם או יותר נכון מה לא לקנות להם, מה לתת להם לאכול ומה לעשות איתם.

ההורים יבינו שאתם מגדלים את ילדיכם בדרככם וייתנו לכם מרחב מחייה גם לטעויות.

ואתם תקבלו הורים שעוזרים ונמצאים שם אבל פחות מתערבים ויותר מייעצים.

ולנו מותר להקשיב. מותר להגיד תודה. מותר לסנן. ולהחליט את דרכינו. בשביל ילדינו.

תנו להורים שלנו להיות סבא וסבתא. הם יהיו נפלאים עם ילדינו אם רק נאפשר להם.

לחיי סבא וסבתא!!!!

 

שלכם, ניוה