סליחה ופיוס

שוב הילדים רבו? אף אחד לא מוכן להגיד סליחה? את כבר מורטת שערות מעצבים? למילים סליחה, התפייסות – יש חשיבות רבה בגיל הרך כמו גם בגיל הבוגר יותר. כעס, ריב, ואפילו מכות בין אחים הם דברים שמצויים בכל בית ולו ה"טוב ומחונך ביותר". איך מתמודדים?



מאת: ניוה מלשובסקי

 


סליחה ופיוס

שוב הילדים רבו? אף אחד לא מוכן להגיד סליחה? את כבר מורטת שערות מעצבים?

למילים סליחה, התפייסות – יש חשיבות רבה בגיל הרך כמו גם בגיל הבוגר יותר.

כעס, ריב, ואפילו מכות בין אחים הם דברים שמצויים בכל בית ולו ה"טוב ומחונך ביותר".

ילדים מקנאים אחד מהשני, כועסים אחד על השני, מזוטות או מדברים קצת יותר רציניים, עלבונות שרירותיים כל כמה שעות בערך, עד כדי צעקות, קללות (לא גסויות) ואפילו דחיפות או מכות קטנות.

אי אפשר כמעט למנוע זאת בין אחים ולא משנה אם מדובר בשני אחים בנים או 2 אחיות בנות או מעורב. זה קיים.

השאלה איך אפשר להמעיט את הרגעים האלו, ואם הם קיימים לא לתת להם לגלוש לפסים לא רצויים כמו אלימות מילולית וגסויות ולבטח מכות של ממש. ואיך אפשר בלי סליחה ובלי התפייסות.

הריבים יכולים להתחיל מכלום. הרצון של האחד לראות עכשיו תוכנית טלויזיה מסויימת בעוד האח האחר מתעקש לראות תוכנית אחרת ודווקא בסלון למרות שיש בבית עוד טלויזה או שתיים, היאבקות על זמן מחשב, הילד שבדיוק מפריע לאחיו לעבור בדרך למטבח או באמת כל דבר אחר שרק יעלה על הדעת. כל דבר מקפיץ את הילדים שלנו, אין להם סבלנות כמעט לכלום והעלבונות לא מאחרים להגיע: "אתה מפגר", "מטומטם", "את לא מבינה כלום", "שמן", וכל מיני שמות גנאי והרשימה רק הולכת וגדלה מיום ליום.

החוכמה היא להקדים תרופה למכה. בשעה שילד עצבני או פגוע די קשה לדבר איתו בבהירות ולבטח מפספסים את המטרה של השיחה החשובה הזו ולכן כאשר כבר קיים הריב, נאמרה המילה, נסו לא להתערב בין האחים ולראות האם הם מצליחים לסיים את הריב שלהם לבד אפילו ללא התנצלות. לפעמים זה מסתיים בלא כלום והם ממשיכים לשחק הלאה.

במידה והאירוע נמשך ונגרר לפסים רציניים יש להתערב ולהפריד ואפילו לגעור ולהרים קול ולבטח להרים גבה.

עלבונות לא. מכות לא. ניסיון לפתור כן. התנצלות כן.

אז ברגע כזה כאשר את עצבנית ויוצאת מכלייך והילדים מתעקשים בעמדתם שהם לא אשמים, הפרידי ביניהם לכמה דקות של רגיעה. לאחר מכן, נסי להבין מהם כל אחד בעמדתו הוא, מה קרה. אין אשמים. אין מנצחים. יש מפסידים.

אני דוגלת בבקשת סליחה הדדית בכל מקרה. פיוס. חיבוק או "שולם" ולהמשיך הלאה.

לא רוצים, ממשיכים. יש בצד ההתעקשות הפסד ועליכם להחליט מהו ההפסד. "עכשיו אין טלויזיה או מחשב".

"לא יורדים מחר לגינה". משהו בסגנון. על הילד להבין שיש מחיר להתעקשות המיותרת שלו.

ולכן, בזמן הכי נעים וכיפי שלכם עם הילדים, דברו איתם. הסבירו להם את התוצאה של הפגיעה והעלבון.

את החשיבות של הסליחה וההתפייסות. לא תמיד הכל בכוונה קורה. לפעמים ילדים טועים.וצריך ללמוד לסלוח גם כאשר הצד השני עשה משהו בכוונה או שלא. ללמוד לוותר ולא להתעקש ולהמשיך את החברות.

בכוונה הדגמתי את המקרה דרך אחים, משהו שקורה בבית מול עיננו. אבל הרבה מהמקרים קורים בבית הספר, במתנ"ס, בחוג, במסיבת יום הולדת. ולכן החשיבות היא קודם כל לבסס את ערך ה"הסליחה" בבית. אח סולח לאחותו.

אם סולחת לבתה. בן סולח לאביו. שהילד יראה שערך זה כמו ערכים אחרים חשובים קיים ושריר בביתו שלו, יילמד גם לקבע אותו בחיים שלו בכל מקום ובכל זמן.

לא לגלוש לפסים אישיים, לא לומר גסויות, לא להעליב במזיד, לא לשים ללעג את חברו מלפני 2 דקות, ולבטח לא להרים ידיים או להשליך חפצים.

בני היה בחוג כדורגל ומתוך המשחק והלהט דחף חבר-שחקן מהקבוצה הנגדית. המאמן כעס וביקש שיאמר סליחה.

בני שלא חשב שעשה משהו רע לא הסכים ועונשו היה לשבת כל המשחק בספסל. תגובתו הרגשית לא איחרה להגיע וים של דמעות ליווה אותנו בדרך הביתה.

הסברתי לו שגם אם הוא צודק והמקרה לא היה בכוונה , חברו לקבוצה נפל וכאב לו והמילה "סליחה" הייתה גורמת לו להבין שזה לא היה בכוונה והיה סולח לו וממשיכים לשחק יחד הלאה. ובנתיים מה שקרה שהוא הפסיד את שעת החוג, הרגיש מנודה, חברו הרגיש כעס כלפיו וכולם הפסידו. ולכן צריך לדעת להתנצל והצד השני היה מקבל זאת.

התפייסות היא דבר חשוב! בכל גיל.

גם אנחנו הגדולים לעיתים מתקשים לסלוח לחבר שנעלם ומאכזב, למנהל שאך צעק עלינו ליד כל העובדים, לאם שגערה בנו שלא לצורך, לילדינו שהעליב אותנו בגיל הבגרות ויורה חיצים ללא סוף, לבעל שלא אומר מילה טובה אף פעם והדוגמאות הינן בלי סוף.

מחיי היום יום.

ואם ליבנו יתמלא בכעס תמידי ואכזבה תמידית לא נוכל לפנות את הרגש בלב לדברים טובים אחרים, לתת לאנרגיות החיוביות להכנס לתוכנו. ומסר זה עלינו להעביר לילדינו מקטנות ועד בגרות.

אפשר להבין, אפשר לקבל לפעמים אבל בשורה התחתונה צריך לדעת לבקש סליחה, צריך לקבל את הסליחה,

צריך להתפייס.

האגו השולט בנו כמו בילדינו לא תמיד נותן לנו את הפשרה הזו של הסליחה והפיוס ואנחנו לא מוכנים לוותר על עמדתנו, וכך גם ילדינו, בוגרינו. אבל לא נוכל לחיות בשלום עם עצמנו לאורך זמן אם לא נסלח לאוהבים שלנו, למכרים ולחברים שלנו, ולנסות להבין מאיפה זה בא ולמה זה קרה. ולפעמים פשוט לבקש סליחה או לסלוח גם בלי להבין את האירוע.

להיות אח, להיות חבר, להיות בן, להיות אם ופשוט להמשיך הלאה.

גם את אמא, גם אתה אבא, למדו לבקש סליחה מילדיכם במידה ופגעתם בהם או עשיתם משהו שהכעיס אותם. זו הדוגמא הטובה ביותר להראות להם שגם אתם הגדולים יודעים לבקש סליחה.

גם אני עושה זאת כאשר אני קצת חורגת (כמו כולנו מעייפות והדינמיות הבלתי פוסקת של חיי היום יום) ובעיקר מלמדת את ילדיי שקללות ומכות לא יהיו נחלת הבית אצלנו. רק חיבוקים ונשיקות.

וכן, מי שחורג – נענש. עמדו גם על כך.

סליחה והתפייסות. 2 מילים חדשות. אמצו אותן באהבה והכניסו אותן למילון הערכים שאתם מקנים לילדיכם.

שלכם, ניוה