כולם מכירים את התהודה העצומה שיש לתינוק על הסביבה. אין כמו הכנה מעצימה ומכבדת כדי לעמוד באתגר ממקום בטוח ונוכח. נשים כבר זוכות לעדנה הזאת, יש ספרים, בלוגים, יש יוגה, יש קורסים. אבל לגברים עדיין אין. משם עלה הצורך בתכנית חדשנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לאבהות ולזוגיות, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.

מאת: רותי שלו, מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית

כולם מכירים את התהודה העצומה שיש לתינוק על הסביבה. גם אם עוד לא הייתם שם, גם אם אתם בדרך, כבר שמעתם בוודאי על רעידת האדמה הרגשית, הזוגית והכלל משפחתית המתחילה בהריון ומתעצמת לאחר הלידה. אין כמו הכנה מעצימה ומכבדת כדי לעמוד באתגר ממקום בטוח ונוכח. נשים כבר זוכות לעדנה הזאת, יש ספרים, בלוגים, יש יוגה, יש קורסים. אבל לגברים עדיין אין. גברים עדיין במדבר. משם עלה הצורך בתכנית חדשנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לאבהות ולזוגיות, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.

 

כל אחד צריך מקום, תפקיד, משבצת

אני מרגישה שהנקודה המכריעה באתגר הזוגי-הורי היא העובדה שלגבר אין עדיין משבצת משלו ובמהלך ההריון ולאחריו הוא עובר ממצב של אדם עוצמתי, מחולל ועצמאי ביתר תחומי חייו, לאדם שולי במידה מסוימת במהלך ההריון וההורות המוקדמת. כמובן שיש ויש, אבל עצם העובדה שגבר מוזמן לרכוש יחד עגלה, ללמוד נשימות לקראת הלידה ולעזור בסחיבת הסלים ולא הרבה יותר מזה, מראה לנו שהוא עדיין לא מוזמן להיות שם ממקום אוטונומי ואותנטי, אלא כשולייה (או מה שכבר זכה להגדרה "לך תביא לי") גברים רבים מאבדים עניין בנקודה הזאת. והמחיר עשוי להיות קטלני עבור המשפחה הצעירה, מה שמתבטא כידוע באחוז גבוה של מתגרשים בשנים הראשונות שלאחר הלידה, או סתם חיים של ניכור ומרירות.

 

 הרבה פעמים זה דווקא נוח לעולם. הוא מנהל לו חיים משלו, בעבודה למשל, והיא חיים משלה, עם התינוק. ולזה קוראים החמצה. כי יש עוד הרבה יותר לבקש מהחיים. חברות אמיתית שהיא הרבה מעבר לחיתולים והתעוררות בלילה.

 

הרצון לאלף גבר ולהפוך אותו להיות איזה מן צ'ארלס שכזה מבית קטן בערבה, זה משהו חסר סיכוי. כי במהותו, אדם אותנטי וחופשי זקוק למרחב שבו הוא יכול לפלס לו בעצמו, דרך משלו. שיפוט, השוואות עם בעלה של השכנה, ביקורת ואכזבה מצטברת, הם מקור בלתי נדלה לעימותים, איבוד מוטיבציה והיעדרות רגשית של גברים.

 

מטרת הסדנא היא לתת את רשות הדיבור לדברים שלא נאמרים. להצטייד באומץ וכנות כדי לתת לאינטואיציות, לחוכמה ולמנהיגות הגברית להשמיע קול, ולהוריד את תחושות חוסר הביטחון ותחושת הקיפוח (החסויה). כי יש צורך בשותפות זוגית ממקום בוטח ומעצים ולא ממקום ממורמר.

 

האיכויות הגבריות הטבעיות מחייבות אותו בניסוח עצמאי של העולם החדש שהוא בורא, אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, מה עושים כשאין כלים? איך מתכוננים לפרוייקט הגדול ביותר אי פעם, מבלי להיתמך ומבלי לקבל את החסד השמור למתחילים? לגבר אין במתכונת החברתית הקיימת מקום בטוח ללמוד דברים חדשים, ובוודאי שלא להפגין חששות וחוסר ביטחון. וזהו בעצם העניין- השבי שבו מוחזקים גברים בחברה המודרנית (והמצ'ואיסטית) שבה אנחנו חיים. אין מקום להתלבטויות, לחולשה לכאב. גבר- גבר הוא מי שהכל מסתדר לו בקלות וכבר יש לו תשובות לכל השאלות הגדולות של החיים, כמו לאבהות למשל.

 

החברה כמאקרו והחינוך שקיבלו גברים במיקרו, לא מאפשרים להם להיחלץ מהבדידות המזהרת של כלוב הזהב הזכרי. ואז, ברגע האמת, מול שלייה ובכי ופחד וצפצופי מוניטור, פתאום הם עומדים במבחן המציאות. ורבים מהם מצטיינים במשימה- הם תומכים, מגוננים, מועילים. אבל מה אז? מה כשמסתיים המבצע? אז מתחילים החיים.

 

מטרת הסדנא היא לתת מרחב מעצים לאבות צעירים. להעמיק את הקשר בין גבר לבין עצמו כך שידע מה יש לו להציע לעולם ומה חשוב לו לקבל מהאבהות ומהזוגיות. זיהוי הרצונות והמשאלות, ניסוח ה"אני מאמין" האישי לחיים החדשים – ללא לחצים וציפיות מן החוץ.

 

דיבור על גבריות ומיניות, פיתוח אמצעי תקשורת בינו ובינה, היכרות עם עולמה של אישה בהריון ולאחר לידה, כל אלה יעלו לדיון בתהליך ההכנה. מכיוון שכל אלה הם הבסיס ההכרחי לשותפות שיוויונית ופתוחה שתיווצר. להיות מועיל זה כבר לא מספיק

 

וזה עוד לא הכל

מה עם התינוק? אדם חדש בא אלייך, עולם ומלואו. איך מתחילים קשר עם גור קטן ורך, ועוד ללא מילים? כמו שכבר נאמר, ילדים הם המראה שלנו, הם המורים שלנו. ההכנה להורות מחייבת אותנו למגע עם עצמנו, כדי שמה שהילדים יביאו לעולמנו יהיה שמיש ועמוק, ויגע בלב פנימה. כדי שנזכה לגדול ולהתפתח לאנשים המיטביים שנועדנו להיות, אנחנו זקוקים לשביל פנימה. תינוק זה הרי הרבה יותר מטמפרטורת המים באמבטיה וגזים לפני השינה. לכן הכנה מועילה לאב צעיר היא הרבה יותר מהוראות שימוש. כי גם הקשוח והמסוקס שבגברים היה פעם תינוק של מישהו. ולשם אנחנו שואפים. למגע עם עולם פנימי שעל פי רוב מאופסן באלבומים. שם מפתח הזהב לבאר הטובה של אבהות עוצמתית, אינטואיטיבית ואותנטית.

 

כדי לתת לאיכויות גבריות מקום, צריך לפנות מקום. להציע את הזכות הבלעדית על האבהות, מבלי לנגוס בה או לרוקן אותה מתוכן, וזה חל על גברים ונשים כאחד.

 

המשניות של גבר בחייו של תינוק היא בראש ובראשונה עניין של תפיסה ולחצים סביבתיים, וכמובן בחירה אישית. צריך להיות אדם מודע ואסרטיבי במיוחד כדי להתעקש על נוכחות רגשית ופיסית מלאה בהריון, בלידה ובהורות ובכדי לעמוד מול הנטייה הכמעט טבעית לפרק ולמסמס את מעמד האב וחשיבות נוכחותו במשפחה הצעירה.

 

איכויות גבריות ונשיות גם יחד הם לחם חוקו של כל תינוק וילד, ואם יש משהו שיהווה  נקודת תפנית ממשית בעיצוב החברה בעתיד - הרי זה שיתוף פעולה מכבד ומעצים בין גברים ונשים, יד ביד.

 

מי אתה אבא? מה לבך מבקש? איך תתן לעוצמה ולאהבה שלך ביטוי בחיי היומיום? איך תכיל את הצרכים, הלבטים והמצוקות שלך? איך תתקשר אותם לעולם? את הבחירה המנוסחת במה שמתאים, אפשר לעשות רק כשיש מגע עם האיש שגר שם בפנים. אז זה הזמן לתת לו את הבמה הראויה. זוגיות שיוויונית, הורות שיתופית- זהו המגדלור, זאת המשאלה, זה החזון. תיקון עולם בין חיתולים לגרעפסים