בניגוד לעבר, כיום מקובל לחשוב שפעילות גופנית בטוחה ומומלצת לנשים עם הריון בריא. בין היתרונות: הפחתת העלייה במשקל, מניעת כאבים בגב התחתון וסיכון נמוך יותר ללידה בניתוח. מולי אפשטיין על הריון ופעילות גופנית (חלק א')

נשים רבות עוסקות בפעילות גופנית כחלק משמירה על אורח חיים בריא ופעיל. רבות מהן רוצות להמשיך ולעסוק בפעילות גופנית גם כאשר הן נכנסות להריון.

יש נשים שאינן פעילות כלל, אבל מחליטות שתקופת ההריון היא הזמן הנכון מבחינתן להתחיל לעסוק בפעילות גופנית. מהן התועלות של ביצוע פעילות גופנית במהלך ההריון? אילו סוגי פעילות מומלצים?  מה ההבדל בין ספורטאיות לבין נשים שאינן ספורטאיות? נרחיב על כך במאמר זה.

 

בעבר לא היתה תמימות דעים בנוגע לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון. הספקות בעניין התעוררו לאחר שדווח שנשים שעסקו בעבודה פיזית קשה ועמדו שעות רבות על הרגליים במהלך ההריון נטו ללדת מוקדם מן המתוכנן.

דיווחים אחרים סתרו את העניין וטענו שפעילות גופנית עצימה כשלעצמה אינה הגורם היחיד ללידה מוקדמת. הספרות המדעית העדכנית טוענת שפעילות גופנית היא בטוחה ומומלצת לנשים שההריון שלהן חף מכל סיבוכים ובעיות. למעשה, כיום ידועים אפקטים חיוביים רבים לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון.

 

היבטים תיאורטיים
העיסוק בפעילות גופנית במהלך תקופת ההריון גורם לשינויים פיזיולוגיים ומטבוליים שעלולים לפגום בהתפתחותו התקינה של העובר.

להלן הבולטים שבהם:

עליית טמפרטורת הגוף: מחקרים הוכיחו שנשים שטבלו בקביעות באמבטיות חמות במהלך ההריון נטו ללדת תינוקות שסבלו ממומים בתעלת השדרה. עובדה זו עוררה דאגה שמא העלייה בטמפרטורת הגוף כתוצאה מביצוע פעילות גופנית גורמת לתופעות דומות.

בנשים פעילות לא הרות עשויה טמפרטורת הגוף במאמץ להגיע אל מעבר ל- 39 מעלות צלזיוס. במחקרים שנעשו על נשים שעסקו בפעילות גופנית במהלך ההריון לא נמצאה עדות לכך שפעילות זו מגבירה את הסיכון להתפתחותם של מומים בהשוואה לנשים שלא עסקו בפעילות גופנית.
 

זרימת הדם לרחם: היבט נוסף שקשור בפעילות גופנית והריון הוא אספקת הדם לרחם. אחת הסברות היתה שהפעילות הגופנית עלולה להקטין את זרימת הדם לרחם ובכך עלולה להיפגם אספקת החמצן והמזון לעובר המתפתח. מחקרים שנעשו על נשים הרות פעילות הראו שזרימת הדם לרחם ולעובר אינה נפגמת כתוצאה מהעיסוק בפעילות גופנית.

 

אספקת חומרי מזון לעובר: סברה נוספת שהועלתה בנוגע לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון היא ירידה אפשרית באספקת הגלוקוז לעובר. מאחר ששריר פעיל דורש כמות גדולה יותר של גלוקוז בהשוואה לשריר שאינו פעיל נטו לחשוב שהדבר עלול לפגוע בהתפתחות העובר.

כיום ידוע שהעלייה במשקל במהלך ההריון אצל נשים פעילות ואצל נשים לא פעילות היא די דומה, עם נטייה לצבירה מעטה יותר של משקל אצל הנשים הפעילות.

 

לידה מוקדמת: קיימת גם סברה שהקטנת זרימת הדם לרחם בשילוב הפרשתם של הורמוני הסטרס במהלך הפעילות הגופנית עשויים להגביר את התכווצות הרחם ולגרום ללידה מוקדמת.

הנשים אמנם מדווחות סובייקטיבית על פעילות מוגברת ברחם בתגובה לביצוע פעילות גופנית אולם במדידות שנעשו בנשים הרות שביצעו פעילות גופנית לא נצפתה כל עלייה בפעילות הרחם. למעשה, המחקרים מוכיחים שהעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון מקטין את הסבירות ללידה מוקדמת.

 

עיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון - למה כן?

נמצא שעיסוק בפעילות גופנית מתונה במהלך ההריון מעניק תועלות רבות לאשה ההרה.

כמה מן ההיבטים הפחות רצויים של ההריון כמו: חוסר נוחות גופנית, השפעת העלייה במשקל על הדימוי העצמי, סיבוכי לידה והתפתחות סוכרת אצל האשה ההרה עשויים להתקבל באופן קל יותר אצל מי שעוסקת בפעילות גופנית:

תגובות שריר-שלד וחוסר נוחות באזור האגן: במהלך ההריון חלים שינויים אנטומיים והורמונליים המשפיעים על מערכת השלד והשרירים של האשה. חוסר נוחות במערכת השלד והשרירים במהלך ההריון, במיוחד כאבים בגב התחתון, הוא דבר שכיח ומקובל.

העלייה במשקל והגדלת הקער המותני (לורדוזה) יוצרות עומס גדול על שרירי הגב התחתון ומקשות על תפקודה של האישה בתנוחת עמידה.

נשים שממשיכות להתאמן במהלך ההריון מתלוננות פחות על חוסר נוחות ומדווחות פחות על כאבי גב תחתון.

 

כאב באגן הוא תלונה שכיחה נוספת בקרב נשים הרות. הסיבה לכאב היא פעילותם של ההורמונים רלקסין ופרוגסטרון על רצועות האגן והפיכתן לרפויות יותר. פעילות אירובית במים נמצאה כמפחיתה כאבים באגן ובגב התחתון. 

דימוי עצמי, דיכאון והפחתה במשקל: נשים שעוסקות בפעילות גופנית סדירה נוטות לדווח על דימוי עצמי גבוה יותר ועל פחות תסמיני דיכאון במהלך ולאחר ההריון בהשוואה לנשים שאינן פעילות גופנית.

כמן כן, נשים שממשיכות להתאמן במהלך ההריון נוטות לצבור משקל דומה, או קטן יותר, בהשוואה לנשים שאינן פעילות. גם כמות השומן התת-עורי אצל הנשים הפעילות קטנה יותר בהשוואה לנשים שאינן פעילות גופנית.

בנוסף, נשים פעילות נוטות לחזור למשקלן התקין מהר יותר בהשוואה לנשים שאינן מבצעות פעילות גופנית במהלך ההריון.    

לידה מוקדמת ולידה בניתוח: נראה שפעילות גופנית במהלך ההריון אינה גורמת ללידה מוקדמת מן הצפוי. במחקר אחד נמצא שנשים שהתאמנו במהלך ההריון ילדו בממוצע שבעה ימים מוקדם מן הצפוי בהשוואה לנשים שלא ביצעו פעילות גופנית.

מרבית המחקרים לא תומכים בהנחה שהעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון גורם ללידה מוקדמת מן המתוכנן. בנוסף, נמצא שנשים שמקפידות על ביצוע פעילות גופנית נמצאות בסיכון נמוך יותר ללידה באמצעות ניתוח בהשוואה לנשים שאינן פעילות גופנית. 
 

סוכרת הריון: העיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון עשוי להיות יעיל ביותר במניעה או בטיפול בסוכרת הריון.

מספר מחקרים הראו שיפור בסבילות לגלוקוז וירידה בדרישה לאינסולין אצל נשים שפיתחו סוכרת הריון וזאת בעקבות חשיפתן לתוכנית אימונים שכללה פעילות אירובית קלה וביצוע אימוני כוח. תוצאות טובות יותר התקבלו לאחר ביצוע תוכנית אימונים עצימה יותר.

 

הסיכון והתועלת לעובר ולרך הנולד

נראה שהסיכון להתפתחותן של תופעות לוואי שתפגענה בהתפתחותו ובבריאותו של העובר של האם הפעילה הוא מינימלי. 

גודל העובר: מרבית המחקרים מציינים שגודלו של העובר לא מושפע מהפעילות הגופנית של האם במהלך ההריון.

יילודים שמשקלם בזמן הלידה היה נמוך היו שייכים בדרך כלל לנשים שהמשיכו לעסוק במהלך ההריון בפעילות גופנית יומיומית עצימה (2.5-1 שעות מדי יום). 

מצוקה של העובר במהלך הלידה: מספר מחקרים השוו בין מצבם של תינוקות שנולדו במצוקה לאימהות פעילות גופנית לבין מצבם של אלה שנולדו במצוקה לאמהות שאינן פעילות. תינוקות לאימהות פעילות סבלו פחות מהפרעות בקצב הלב ופחות מהפרשות צואתיות.

הניקוד שניתן ליילוד על מבחנים שונים היה דומה אך עם נטייה לציונים טובים יותר לתינוקות של האימהות שעסקו בפעילות גופנית. 

התנהגות התינוק: מחקר שנערך בשנת 1999 מצא שתינוקות שנולדו לאימהות שעסקו בפעילות גופנית במהלך ההריון נוטים להירגע בקלות רבה יותר לאחר גירוי סביבתי חזק.

ההשערה היא שתינוקות אלה למדו להסתגל ברחם לעוררות ולרגיעה לסירוגין. בנוסף, תינוקות שנולדו לאימהות פעילות הפגינו עוררות גבוהה יותר בהשוואה לתינוקות שנולדו לאימהות שאינן פעילות גופנית.

 

בחלקו השני של המאמר - מהם הקווים המנחים לעיסוק בפעילות גופנית; מהן ההמלצות לנשים שלא פעילות כלל, לנשים פעילות ולספורטאיות תחרותיות; וכן, מהן התוויות הנגד לעיסוק בפעילות גופנית לאשה הרה.

 

מאת: מולי אפשטיין- פיזיולוג, ראש מדור 'שירותים מדעיים לספורטאי הישג' במרכז הרפואי ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט.