מתרשלים בתפקידם

בניגוד לדעה הרווחת, הריון ולידה הם אירועים רפואיים לכל דבר וגם בהם עלולות להתרחש תקלות בשל רשלנות של הצוות הרפואי. מה עלול להשתבש? כיצד ניתן למנוע זאת? ואיך ניתן לתבוע את הצוות הרפואי? מדריך מיוחד, על כל מקרה שלא יהיה.



מאת: שלומית גרסטנפלד רוזנבלום באדיבות IFEEL


מתרשלים בתפקידם

הריון ולידה הם אירועים משמחים ומרגשים, אך התקופה הארוכה שבה שוהה התינוק בבטן אמו והדרמה הגדולה הכרוכה בהוצאתו לאוויר העולם מלווה לא פעם במתח רב ובדאגה לשלומו ולהתפתחותו. לצורך כך, ובניגוד למה שהיה מקובל בעבר, עוברת האישה ההרה בדיקות רבות במהלך ההריון, שמטרתן לוודא כי התפתחותו של העובר שהיא נושאת ברחמה תקינה. מרפאות הנשים השונות מצוידות בדרך כלל במיטב המכשירים הרפואיים הקיימים בשוק, אך לעיתים, למרות שכל הבדיקות הראו כי הכל תקין, משהו משתבש וההורים הטריים נאלצים להתמודד עם בעיות רפואיות המתגלות אצל הרך הנולד.

אותן בעיות רפואיות לרוב אינן ניתנות לפתרון לאחר הלידה, אך יש פעמים שברור כי ניתן היה למנוע אותן אם הרופא המטפל או המערכת כולה היו ערניים יותר. רשלנות הצוות הרפואי המלווה את מעקב ההריון או מבצע את הלידה עלולה להוביל לסיבוכים שונים, שכתוצאה מהם נולדים ילדים הסובלים ממומים בדרגות קושי שונות. גם היולדת לא חפה מסכנה ולעיתים, כתוצאה מהטיפול הרשלני, נותרת עם פגיעות משמעותיות ואף נמצאת בסכנת חיים. במקרים אלו נרתמת המערכת המשפטית לעזרת האזרח הקטן ודואגת שהמערכת הרפואית, שהתרשלה בתפקידה, תפצה אותו על רשלנותה ותסייע לו להתמודד עם הקשיים הרגשיים, ההתפתחותיים והכלכליים, שהתעוררו בעקבות התנהלותה.

אם אתם חושדים כי היתה רשלנות מצד הצוות הרפואי בטיפול בכם או בתינוקכם בתקופת ההריון והלידה הכתבה הבאה מיועדת עבורכם. בעזרתה של עדי וייס, עורכת דין מומחית בתחום הרשלנות הרפואית, יצאנו לבדוק מהם המקרים העיקריים שבהם עלולה להתרחש רשלנות רפואית ומהן האלטרנטיבות המשפטיות העומדות בפני הנפגעים מהם. יש לציין כי כל הנאמר בכתבה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי וכי בכל מקרה שבו אתם מעוניינים לפתוח בהליכים משפטיים נגד הגופים הרפואיים שטיפלו בכם יש להיוועץ בעורך דין מוסמך המתמחה בתחום.

בהריון

ההליך: אחת הבדיקות החשובות שאותן עוברות נשים הרות היא סקירת מערכות, בדיקת אולטרה סאונד שבה הרופא סורק בקפדנות את איברי גופו של העובר ומוודא את תקינותם. ישנם שני סוגי סקירות. האחת היא הסקירה המוקדמת, שמתבצעת לרוב בשבועות 14 עד ה - 16 להריון באופן פרטי בלבד ובמהלכה ניתן לאתר מעל 85 אחוזים מכלל המומים בעובר ואחוז דומה של סיכונים לליקויים כרומוזומליים. השנייה היא סקירת המערכות המאוחרת, המתבצעת לרוב עד השבוע ה - 24 להריון ובה סורק הרופא בצורה מדוקדקת את איברי העובר, מהראש ועד לכפות הרגליים. בנוסף, בדיקה זו משמשת למעקב אחר קצב גדילת העובר ולקביעת מיקומה של השיליה. הבדיקה הבסיסית כלולה בבדיקות שממומנות על ידי קופת החולים וניתן גם לבצע בדיקה מורחבת באופן פרטי ובתשלום נוסף.

הרופא המבצע את בדיקות האולטרה סאונד חייב למלא את תפקידו במיומנות ובמקצועיות ולאבחן את אותם מומים במסגרת הבדיקה שהוא מבצע. בנוסף, אם הבדיקה המבוצעת הינה הבסיסית חלה על הרופא החובה ליידע את האישה כי קיימת בדיקה מקיפה יותר, וזאת כדי לאפשר לה להחליט האם לבצע אותה. חשוב לציין כי בעבר רק נשים בסיכון היו עוברות סקירת מערכות, אך בשנת 2007 נכנס לתוקף נייר עמדה מספר 13 של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה שבו הומלץ לבצע סקירת מערכות בין השבוע ה - 19 ל - 25 לכל הנשים ההרות, גם לנשים שהריונן אינו בר סיכון.

הבעייתיות: הבעיות העלולות להתרחש בשלב זה מתחלקות לשני סוגים עיקריים: האחד, אי אבחון מומים שמהם סובל העובר, כלומר הרופא שערך את בדיקת האולטרה סאונד לא זיהה כי העובר נושא מום זה או אחר במבנה השלד. השני הוא אי אבחון פיגור בגדילה תוך רחמית (iugr), כלומר כאשר תוצאות בדיקת האולטרה סאונד מצביעות על כך שהפרמטרים הנמדדים אינם תואמים את גיל ההריון ומתעורר חשד לפיגור בגדילה תוך רחמית, ולפיכך קיים חשש כי התינוק שייוולד יסבול מליקויים שונים, לרבות פיגור שכלי ומוטורי.

בשני המקרים הללו על הרופא המבצע את בדיקת האולטרה סאונד או מעקב ההריון ליידע את ההורים לעתיד אודות הממצאים כדי שיוכלו לשקול האם ברצונם לבצע הפסקת הריון או להמשיך ולהביא את הילד לעולם למרות הפגיעה.

התביעה: תביעות מסוג זה מוגדרות תחת השם "הולדה בעוולה", כאשר התובע הוא התינוק, או הילד בשלב מאוחר יותר, המלין על עצם לידתו וטוען כי אלמלא מעשה הרשלנות היו הוריו יודעים על המום, מבקשים לבצע הפסקת הריון והוא כלל לא היה בא לעולם. עילת התביעה של הילד היא בגין הנזק שנגרם לו מכך שייאלץ לחיות עם המום שממנו הוא סובל, להבדיל מהחיים ללא מום. במרבית המקרים מוגשת התביעה באמצעות הוריו של הקטין (המשמשים כאפוטרופוסים הטבעיים). אם התובע מחליט לעשות זאת לאחר גיל 18 הוא יכול להגיש את התביעה בעצמו.

בנוסף קיימת עילת תביעה עצמאית להוריו של הקטין על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מלידת בנם הסובל ממום. במסגרת זו טוענים ההורים לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו להם, כמו הפסדי השתכרות, כאב וסבל ועוד. הפיצויים הנפסקים במקרים אלו הינם גבוהים מאוד, לרוב מיליוני שקלים, וזאת מכיוון שהנזקים שנגרמו הינם חמורים ולצמיתות, וכן מכיוון שמדובר בשנים רבות שבהן צפוי התובע לחיות עם המום שממנו הוא סובל. סכום הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק עד היום בתחום זה הינו 14 מיליון שקלים.

כיצד מצמצמים סיכונים? במסגרת ניהול מעקב ההריון עוברות הנשים בין מסגרות רפואיות שונות הכוללות את הרופא המבצע מעקב הריון, האחיות המבצעות בדיקות מעקב, הרופא המבצע את בדיקות האולטרה סאונד ועוד. חשוב מאוד להקפיד על ניהול תיק מעקב הריון שבו העתק של מלוא הבדיקות והמסמכים הרפואיים הקיימים ולהציג אותו לכל גורם רפואי שאליו פונים לביצוע הבדיקות בהריון כדי שתהיה רציפות בהעברת המידע, שתסייע לרופאים לקבל את התמונה המלאה.

 

במהלך הלידה

ההליך: כאשר אישה הכורעת ללדת מגיעה לבית החולים כאובה ונרגשת ציפייתה הטבעית היא כי לה ולעובר שברחמה יינתן הטיפול הטוב והראוי ביותר וכי ההליך יסתיים בשלום עם לידתו של תינוק בריא ושלם. אמנם הטכנולוגיה כיום משוכללת ולידה נחשבת בעיני רבים כהליך פשוט, אך למעשה מדובר בהליך רפואי לכל דבר שגם בו ישנם סיכונים רבים, לאם ולעובר.

הבעייתיות: אחת הבעיות הנפוצות בשלן עלול להיגרם נזק היא הערכה מוטעית של משקל היילוד. כאשר יולדת מגיעה לבית החולים לצורך לידה על הרופאים להעריך מהו משקלו המשוער של היילוד. במקרים שבהם משקל היילוד גבוה (מעל ארבעה או ארבעה וחצי קילוגרמים) על הרופאים להמליץ ליולדת לבצע ניתוח קיסרי כדי למנוע קושי בחילוץ התינוק.

בתביעות רבות שהוגשו לבתי המשפט נטען כי כתוצאה מטעות בהערכת המשקל נתקבלה על ידי הצוות הרפואי החלטה לבצע לידה נרתיקית במקום ניתוח קיסרי. במקרים אלה, במהלך הלידה ולאחר שראשו של התינוק הגיח, נתקעו כתפיו של התינוק בתעלת הלידה. במהלך מאמצי הצוות הרפואי ליילד את התינוק, נגרם לו "פרע כתפיים" (שנקרא גם שיתוק על שם ארב) שמשמעותו פגיעה בכתפיים שעלולה לעיתים להיות קשה מאוד ואף להוביל לנכות אורתופדית משמעותית.

ישנם מקרים שבהם רשלנותו של הצוות הרפואי במהלך הלידה עצמה גורמת לנזקים חמורים ובלתי הפיכים ליילוד. בחלק גדול מהמקרים מתבטאת רשלנותו של הצוות הרפואי בכך שלא הבחין במועד, או לא הבחין כלל, במצוקה שבה מצוי התינוק ולפיכך לא פעל לחלצו במהירות המתחייבת. כתוצאה מכך סובל התינוק מבעיה באספקת החמצן למוחו, המובילה לנזק מוחי חמור ובלתי הפיך הנקרא שיתוק מוחין (cp).

התביעה: חשוב לדעת כי לא בכל מקרה שבו נולד תינוק הסובל משיתוק מוחין יש עילה לתביעה. קיימים מקרים שבהם שיתוק המוחין נוצר במהלך ההריון וללא כל קשר לתהליך הלידה או לפעולותיו של הצוות הרפואי. לצורך כך נקבעו קריטריונים מסוימים ורק אם כולם מתקיימים מתקיימת עילה לתביעה.

כיצד מצמצמים סיכונים? למרות ההתרגשות הרבה במהלך הלידה חשוב שההורים לעתיד ומי שמלווה אותם יהיו ערניים לתנועותיו של העובר, יעקבו אחד מכשיר המוניטור ויזעיקו את הצוות הרפואי כל אימת שמתעורר חשד, ולו הקל שבקלים, לכך שמשהו אינו תקין עם העובר.

 

לאחר הלידה

ההליך: לאחר שעוברים את תשעת חודשי ההריון הארוכים ומלאי הציפייה לבאות בשלום ואת הלידה הכואבת והמלחיצה, התחושה היא כי החלק הקשה נותר מאחור וכי ממחלקת היולדות הדרך הביתה, להתחלת החיים החדשים, קצרה ביותר. הצוות הרפואי משגיח על הרך הנולד ועל אמו עד לשחרורם הביתה והוא גם האחראי על בריאותם. אולם גם כאן, כל כך קרוב לשחרור, קיימים מקרים שבהם הצוות הרפואי אינו ערני דיו למצב התינוק או האם וכתוצאה מכך נגרמים נזקים חמורים שהיו יכולים להימנע על ידי מתן טיפול הולם במועד.

הבעייתיות: בין המקרים המתועדים ניתן למצוא אירועים שבהם מתרחש קרע של הרחם, מקרים שבהם מופיעים דימומים וכן מקרים שבהם מסתבר בדיעבד כי נותרו חלקי שיליה בגופה של היולדת. כל אלו מצריכים ערנות של הצוות הרפואי ומתן טיפול רפואי דחוף, שימנע הידרדרות במצב היולדת ואף יציל את חייה.

התביעה: דוגמה לתביעה בתחום זה ניתן לראות במקרה של גלית סעדה ז"ל, שנפטרה לפני כשנה, מספר שעות לאחר שילדה זוג תאומים בריאים בניתוח קיסרי. סעדה ז"ל נפטרה לאחר שהצוות הרפואי לא היה קשוב לתלונותיה החוזרות ונשנות על כאבים חזקים בבטנה ולכן לא גילה כי לאחר ביצוע הניתוח התרחש בגופה של היולדת דימום מסיבי.

כיצד מצמצמים סיכונים? קיימת חשיבות רבה למעקב המתבצע אחר מצבה של היולדת והתינוק, תוך דיווח לצוות הרפואי כל אימת שמתעורר חשד למשהו בלתי תקין. אם אתם לא רגועים אל תהססו לדרוש ביקור של רופא שיערוך בדיקה מדוקדקת ויוודא כי הכל אכן כשורה.

 

על התביעה

מה צריך כדי להוכיח שהתרחשה רשלנות רפואית?

 

כדי להגיש תביעה על רשלנות רפואית נגד הצוות הרפואי שטיפל בכם במהלך ההריון והלידה רצוי, לפני הכל, לפנות לעורך דין שיטפל בכל התהליך ויאסוף את המסמכים הדרושים מכל המעורבים, שאותם צריך להגיש לבית המשפט. חשוב לדעת כי תביעות בנושא רשלנות רפואית בניהול הריון או לידה שייכות לתחום "דיני נזיקין" ולפיכך על הטוען לרשלנות רפואית להוכיח את התנאים המצטברים הבאים:

1. קיומה של רשלנות: על התובע להוכיח כי הצוות הרפואי התרשל בניהול ההריון, הלידה או המהלך שלאחר הלידה. כאן המקום להדגיש כי בתי המשפט בוחנים את פעולותיו של הצוות הרפואי בהתאם לרמת הזהירות הנדרשת מ"הרופא הסביר". כמו כן, נבדקת פעילותו של הצוות הרפואי בהתאם לנורמות שהיו מקובלות בתקופה הרלוונטית לתביעה (כלומר תקופת ההריון או הלידה) ולא בהתאם לסטנדרט הקיים במועד הגשת התביעה. לדוגמה, תביעה המוגשת לבית המשפט ובה נטען כי הרופא שביצע את בדיקות האולטרה סאונד במהלך הריון שהתרחש בשנת 1990 לא אבחן קיומו של מום בעובר ובכך התרשל. במקרה כזה בית המשפט יבחן מה היה הסטנדרט לגבי בדיקות האולטרה סאונד בשנת 1990 ולא בשנת 2009, עת הוגשה התביעה.

2. נזק: על הטוען לרשלנות רפואית להוכיח קיומו של נזק. בתי המשפט פיתחו דוקטרינות שונות לצורך הערכת גובה הפיצוי. באופן כללי ניתן לומר כי מטרת דיני הנזיקין הינה "השבת המצב לקדמותו", כלומר השבת התובע (הפגוע) למצב שבו היה אלמלא נגרם לו הנזק.

3. הוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק: על התובע להוכיח כי רשלנותו של הצוות הרפואי היא זו שגרמה לנזק ולא גורמים אחרים. לדוגמה, ייתכן מצב שבו טוענים התובעים כי כתוצאה מרשלנות בניהול הלידה נולד התינוק כשהוא סובל משיתוק מוחין. במקרה כזה על בית המשפט לבחון היטב את הנתונים העובדתיים המתייחסים ללידה הספציפית (ביניהם דפי המוניטור, מסמכי הלידה, הנתונים אודות מצב העובר ועוד) ולקבוע, בהתאם למבחנים ספציפיים וידועים, האם, לדוגמה, שיתוק המוחין שעימו נולד התינוק הוא תוצאה של רשלנות הצוות הרפואי או שמא שיתוק המוחין התפתח כבר במהלך ההריון ללא כל קשר לפעולות הצוות הרפואי.

 

היכן עלולים להתרחש מקרים של רשלנות רפואית?

 

המלצת המערכת

מתלבטים אם לקחת איתכם מלווים ללידה או לא? מומלץ לקחת, על כל מקרה שלא יהיה. במהלך הלידה, בעיקר כאשר מדובר בלידה ראשונה, ההורים לעתיד נמצאים בסערה רגשית ולא תמיד יכולים לחשוב על הכל. במקרה של סיבוך בלידה חשוב שיהיה יחד איתם אדם שעליו הם סומכים שיוכל לסייע להם להאזין לרופאים, להבין במה מדובר ולקבל את ההחלטה הנכונה.