האם את או אתה סובלים מחוסר חשק מיני? האם אתם מרבים להשתמש בתירוצים כמו "כואב לי הראש", או "היה לי יום קשה בעבודה"? ייתכן שהפתרון לבעיה שלכם לא מצוי אצל הפסיכולוג ולא אצל הסקסולוג, אלא דווקא אצל הגנטיקאי. כך לפחות מראה מחקר ישראלי, שבדק את הקשר בין המיניות לחומר הגנטי.

 

 "ככה נולדתי"

השוני באישיות של כל אחת ואחד מאתנו הוא משתנה שמקשה על החוקרים להבין את המיניות שלנו ולא תמיד ניתן להבין מהיכן נובע השוני בתשוקה המינית הקיים גם בין אנשים דומים, החיים באותה תרבות.

 

תוצאות מחקר שנערך בראשות הפסיכולוג פרופ' ריצ'רד אבשטיין, ראש מרכז שיינפלד לגנטיקה אנושית באוניברסיטה העברית, ופרופ' רוברט בלמקר מהיחידה לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב - מציגים נתונים, המראים כי הבדלים פשוטים ברצף ה-DNA (החומר הגנטי של כל אחת ואחד מאתנו) משפיעים על התשוקה המינית, על העוררות ועל התפקוד המיני ומובילים להבדלים ולגיוון בתכונות הגנטיות הנראות לעין.

 

כלומר, מעבר לממצא המשמח שהגנטיקה שלנו קשורה גם לחרמנות ("זה לא אני, תאמיני לי, נולדתי ככה!") אם ממצאי המחקר נכונים, ניתן יהיה לסייע לבני אדם להבין את מיניותם ולטפל בהפרעות המיניות טוב יותר.

 

החוקרים בחנו את ה-DNA של 148 סטודנטים ישראלים בריאים, נשים וגברים כאחד, והשוו את התוצאות עם שאלוני הערכה עצמית שמילאו הנבדקים על תשוקה מינית, על עוררות מינית ועל תפקוד מיני. התוצאות הראו מִתְאָם בין המשתנים בגן D4, האחראי לייצור קולטן דופמין DRD4, לבין דיווחיהם של הנבדקים על מיניותם.

 

שינויים אחדים בגן זה מדכאים תשוקה, עוררות ותפקוד מיניים, בעוד שלשינויים אחרים בגן זה השפעה הפוכה:  הם מגבירים תשוקה מינית.

 

 הבסיס הביולוגי

החוקרים מאמינים שהמשתנים המגבירים את התשוקה המינית הם מוטציה חדשה יחסית. לפי הנחת העבודה שלהם, כ-30 אחוזים מאתנו נושאים את המוטציה העשויה להגביר את התשוקה המינית, בעוד ש-60 אחוזים נושאים את המוטציה העשויה לדכא את התשוקה מינית.

 

החוקרים מציינים כי במקרים רבים, הבדלים בדחף המיני ומה שמכונה "תשוקה מינית נמוכה", עשויים להיות נורמליים ולא להצביע בהכרח על הפרעה בתפקוד.

 

מעט מאוד ידוע על הבסיס הביולוגי להבדלים בין בני אדם בהתנהגות מינית נורמלית. השינויים המשמעותיים ביותר בביטוי המיניות האנושית מיוחסים, היסטורית, להתנהגות נלמדת או לבעיות פסיכולוגיות. אולם ההתקדמות שחלה באחרונה במחקרי הגנטיקה המולקולרית של ההתנהגות והאישיות, במחקרי ההדמיה של העוררות מינית והתפקוד המיני - ובמחקרים נוירו-אנדו-קרינולוגיים; התקדמות זו מצביעה על כך שלהבדלים אישיים בהיבטים רבים של המיניות האנושית, בדומה לתכונות אנושיות אחרות, יש בסיס מוצק בתחום מדעי המוח.ייתכן שבעתיד, כשנרצה לטפל בבעיות מיניות – נפנה גם לגנטיקאי, ולא רק לפסיכולוג או לסקסולוגית.