יצאנו לחופשה - מה עושים עם הטיפול ?

האם יש צורך לטפל בהפרעת קשב וריכוז (adhd) גם בסופי שבוע, חגים וחופשות מבית הספר?



מאת: דר' אריה אשכנזי, סגן מנהל המכון להתפתחות הילד ע"ש ויינברג, ביה"ח אדמונד ולילי ספרא לילדים, שיבא תל-השומר


יצאנו לחופשה - מה עושים עם הטיפול ?

adhd הינה הפרעה נוירופסיכולוגית כרונית אשר לא משתנה כאשר הילד בביה"ס או בחופשה: זוהי הפרעה המתקיימת 24 שעות ביממה 365 יום בשנה, וברוב המקרים יש לטפל בה 7 ימים בשבוע כולל שבתות וחגים. חשבו לרגע על חולי סכרת, האם הם מפסיקים לקחת את האינסולין בסופי שבוע?  האםאנשים הסובלים מיתר לחץ דם מפסיקים את הטיפול התרופתי בחופשות?

הפרעת קשב וריכוז משפיעה על הילדים ברוב המקרים גם בפעילויות שמחוץ לביה"ס. כאשר ילדים אלו אינם מטופלים הם עלולים להשתעמם בקלות  ולדרוש מההורים "לבדר" אותם ללא הפוגה. ילדים אלה נוטים לעבור במהירות מעיסוק לעיסוק, עלולים להציק לכלב או חתול הנמצאים בבית, ולעיתיםקרובות הם יוזמים מריבות עם אחים או אחיות או חברים הבאים לבקר, וברוב המקרים ההורה צריך להפריד בין הניצים. התנהלות זו עלולה להעכיר את האווירה בבית, בעיקר כשיש חילוקי דעות בין ההורים כיצד יש להתמודד עם הבעיות שמתעוררות  כשהילד אינו מטופל בתרופות. הילדים שאינם מטופלים תרופתית מתקשים להעסיק את עצמם ברצף, להתמיד במשחקי חשיבה או בקריאת ספרים. ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז יכולים לבלות שעות ארוכות  במשחקי מחשב (נינטנדו  או גיימבוי), כיון שמשחקים אלו נותנים  להם את התחושה של תנועה מתמדת .

הטיפול התרופתי לא נועד רק לשפר את היכולת האקדמית בביה"ס.  ביטחון ודימוי עצמי מתפתחים בגיל צעיר ואסור להחמיץ חלון הזדמנות זה. ילד שאינו מטופל זקוק להדרכה והכוונה לעיתים קרובות גם מחוץ לביה"ס. הוא עלול להתקשות באינטראקציה עם חברים (מתקשה לחכות לתורו, מתקשה לחלוק את הצעצועים שלו, צועק ומתרוצץ).  ילדים המאוזנים בטיפול תרופתי שולטים במעשיהם, נהנים יותר מקשרים עם חברים וכתוצאה מכך הדימוי העצמי משתפר .

כשילד לא מטופל נתקל בבעיות,  הוא נוטה להרגיש מקופח, לא אהוב, ולא מובן על ידי אחרים, וכתוצאה מכך הוא עלול לפתח רגשי נחיתות. המיתוס הנפוץ,  שיש צורך לעשות הפסקות בטיפול כדי לאפשר לגוף להתאושש או לאפשר לילד ללמוד מניסיון ללא טיפול אינו תקף. כשהורה אומר לי שהוא יכול להתמודד עם התנהגותו של הילד, תשובתי  לטיעון זה היא שטובת הילד היא הנקודה המכרעת בשיקול האם הילד זקוק לטיפול תרופתי רציף.

ילד המאוזן תרופתית הינו ילד שמרגיש טוב יותר עם עצמו, המאפשר להורים ליהנות מחברתו,  וכתוצאה מכך  האווירה בבית נעימה יותר והיחסים בין ההורים טובים יותר. בעבודות מחקר נמצא שקיימת שכיחות גבוהה יותר של דיכאון אצל הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז שאינם מטופליםתרופתית. כמו כן, נמצאה שכיחות גבוהה יותר של גירושים אצל הורים  שילדיהם  אינם מטופלים.

ישנם כמובן מקרים יוצאים מן הכלל (שאינם מעידים על הכלל) שבהם ניתן להפחית את המינון ולעיתים אפשר להפסיק אותו כשהילד הינו מחוץ לבית הספר. תופעות הלוואי של התרופות (ריטלין לנגזרותיו ותרופות אחרות ממשפחת הסטימולנטים) עלולות להפחית את התיאבון או להשפיע לרעה על מצב הרוח של הילד. יש צורך להתחשב במכלול הנתונים ולפעול בהתאם.

הטיפול בהפרעת קשב וריכוז צריך להיות הוליסטי, כשהמרכיב התרופתי מהווה חלק משמעותי ממנו. כל ילד הינו ישות נפרדת ולכן יש למצוא עבורו את השילוב האופטימאלי שאינו מתאים בהכרח לכל ילד אחר.