זה יכול להיות בגלל שהשפה שלהם עוד לא מספיק מפותחת ולרוב זה כי הילדים עוד לא באמת יודעים להגיד מה הם מרגישים. אז איך נוכל בכל זאת לדבר על דברים?

 

לא פעם את רואה אותו עצבני וכואב ואת מנסה לדבר, לעזור, אבל איך אפשר לעשות את זה כשלכל שאלה שאת שואלת הוא עונה בתשובות קצרות ולא מסכים לשתף? 

 

נראה כאילו רק אתמול הוא יצא לך מהבטן ופתאום יש לו עולם משלו (איך זה יכול להיות?) הוא משחק עם חברים, רב איתם, כועס, אוהב, מקנא, חושב מחשבות וחש רגשות שלא קשורים בכלל אלייך (הזוי). אבל גם עכשיו אמא, הוא זקוק לך מאוד. שתביני, שתקשיבי שתהיי שם איתו ושתדריכי אותו איך להתמודד עם העולם.

 

אין כמו סיפור כדי לגעת בלב...

 

סיפור יוצר עניין, מאפשר שיח והרבה יותר קל לדבר על דברים שקורים ל"אחרים". דרך סיפור נוכל להכיר את הרגשות והמחשבות של הילד שלנו, להעביר מסר חינוכי או רגשי ולתת לו תחושה שהוא לא לבד.

 

אפשר לרכוש סיפור בחנות הספרים ולשם כך יש ספרים מצוינים בנושאים שונים, אולם הדבר כרוך בתשלום ולא תמיד נוכל למצוא בדיוק את הסיפור שיתאים לילד שלנו. 

 

פתרון מעניין וזמין יכול להיות סיפורים שאת תספרי ואשר יתאימו בדיוק לאירועים השונים שעוברים על ילדך. תוכלי להשתמש בשני סוגים של סיפורים סיפור מובנה וסיפור השלכתי:

 

סגנון זה של סיפור מתאים למקרים בהם יש לך קצת יותר מושג לגבי מה שילדך מרגיש, כמו למשל לידה של אח קטן, מעבר דירה, מריבה עם חבר בגן. סיפור מובנה מתאים מאוד לילדים קטנים שהיכולת השפתית שלהם עוד מוגבלת, אבל גם לילדים מעט גדולים יותר. בחרי לך דמות שתהיה דומה מעט אך שונה מהילד (בכל זאת אנחנו לא רוצות שזה יהיה לגמרי ברור). את יכולה לבחור דמות שהיא חיה, או דמות של ילד/ה מהמין השני. דמות זו יכולה לחזור לאורך הסיפורים השונים ולעבור דברים דומים למה שהילד שלך עובר. רצוי שיהיה לסיפור מבנה קבוע מראש: הסיפור מתחיל ממצב רגיעה, ישנו סיבוך, רגע שיא ופיתרון (התרה). 

 

אדגים ואסביר בסיפור לדוגמא על צבי צב שנולד לו אח קטן- בחלק הראשון של הסיפור, מצב רגיעה, אפשר לתאר את המצב לפני הלידה, צבי צב היה אהוב על ידי הוריו והם נתנו לו את כל תשומת הלב. לאחר מכן התרחש הסיבוך, פתאום הבטן של אמא גדלה והיא הביאה הביתה אחות צבצבית קטנה. אחריו בא השיא שהוא בעצם החרפה של הסיבוך. בשלב זה הכניסי את מה שנראה לך שיכול להיות שהילד שלך מרגיש, כך למשל תוכלי לתאר איך צבי צב עצוב וכועס כי הוא חושב שלהורים כבר לא אכפת ממנו. הסתכלי טוב טוב על הילד שלך, אם נגעת בסיפור במה שהוא מרגיש את תראי איך פניו משתנים מעט, איך הוא מחדד את ההקשבה לשמוע את מה שקורה עם הדמות. אם לא פגעת, לא נורא, סיימי את הסיפור ונסי לחשוב על משהו אחר בפעם הבאה. בשלב האחרון, הפיתרון (ההתרה), אמא של צבי צב מבינה שהוא מרגיש שלא אוהבים אותו, היא מחבקת אותו ומסבירה לו שהלב שלה גדל עם כל ילד ויש לה מקום להכיל את כולם.

 

פעמים רבות תוכלי לראות הקלה על פניו של הילד, לעיתים הוא גם ישתף בעצמו שגם הוא הרגיש פעם כמו צבי צב או שגם לו נולדה אחות קטנה. כך תדעי שנגעת במקומות הנכונים ותוכלי להעביר לו את המסר שאת כל כך רוצה.

 

סיפור זה מתאים לילדים מעט ורבאליים או מעט יותר גדולים. תוכלי להשתמש בסיפור מהסוג הזה כדרך לגשת אל עולמו הפנימי של ילדך גם כשאת לא בטוחה בדיוק מהו הדבר שמציק לו. תוכלו ליצור משחק משותף, את תספרי לו סיפור והוא ישלים מעולמו. ההנחה היא שהדרך שבה הוא משלים את הסיפור מבוססת על חוויותיו האישיות ומעידה על מה שמעסיק אותו. כך לדוגמא אם את רואה שילדך חזר עצוב מהגן תוכלי לספר על צבי צב שהלך לגן בשמחה אבל בגן משהו קרה שהרס לו את המצב רוח, שאלי את ילדך מה לדעתו קרה. הקשיבי טוב טוב אבל היי זהירה. ילדך לא מספר לך בדיוק את מה שקרה לו בגן, אבל סביר להניח שהוא מספר לך את החוויה הפנימית שלו. הקשיבי לו והמשיכי איתו, הוסיפי משלך ותשאלי אותו עוד ועוד שאלות על מה שקורה עם הדמות בסיפור. זהו תהליך של שיתוף רגשי ויצירה. לבסוף נסי להביא את הסיפור לאיזושהי התרה, כך שהילד יוכל לחוש מוחזק ורגוע בסיום הסיפור. 

 

לא פשוט להגיע לעולם של הקטנים שלנו, אבל בסופו של דבר למרות שהם לא בדיוק כמונו הגדולים, הם בנויים מאותם חומרים: גם הם כמונו, מקנאים, אוהבים, נפגעים ושמחים.