ילד טוב משאיר צלחת ריקה?

למרות יוקר המחייה ומחירי המזון המאמירים,  הצנע כבר מאחורינו, וכשהילד משאיר אוכל בצלחת אנחנו נוטים להתערב . ולא תמיד בצדק.



מאת: דניאלה פיריאן, דיאטנית קלינית סטודיו סי סניף רמת גן


ילד טוב משאיר צלחת ריקה?

למרות יוקר המחייה ומחירי המזון המאמירים,  הצנע כבר מאחורינו, וכשהילד משאיר אוכל בצלחת אנחנו נוטים להתערב . הילדות המוקדמת מלווה בהכרות עם המזונות המוצעים בבית ובחוץ, ועם הזמן הילד מפתח העדפות אישיות לפי הקשרים חברתיים ופסיכולוגיים המלווים עם האכילה. סביבת האכלה משפיעה רבות על התפתחות הילד ועל סגנון האכילה. כשההורים מתערבים באכילת הילדים מטרתם היא קידום התנהגויות רצויות, הרצון שהילד יאכל את כמות המזון הדרושה לגדילתו והשאיפה שהילדים יאמצו אכילה בריאה ונכונה. אולם, התערבות ההורים לעתים מובילה לתוצאות שליליות ולא רצויות.

תקופות הילדות המוקדמת והמאוחרת הינן תקופות של פיתוח עצמאות הילד, לעתים מרדנות, והתפתחות הטעם והעדפות האישיות. התערבות הורים באכילה מאפשרת למרדנות להיכנס גם לשולחן האוכל, הילד נכון לבדוק את גבולותיו, מהות האוכל נדחקת והופכת לשולית, והאוכל הופך ככלי לבחינת העצמאות והגבולות כאמור.

 

התערבויות הורים שנמצאו כמזיקות להתפתחות הילדים:

"אין ממתקים וחטיפים בבית הזה!" הגבלת כמות המזון לעתים עלולה לדחוף את הילדים להעדפת מזונות משמינים, מעובדים ולא בריאים, וגם לעודד אכילת יתר של מזונות מסוג זה. אכילה בסתר של מזונות אלה היא לא נדירה. 
"תאכל את הברוקולי!" הפעלת לחץ על הילדים לאכול מזונות "כי הם בריאים להם" נקשרה עם אכילה מועטה של פירות וירקות ובררנות באוכל.
"תסיים הכול מהצלחת, אחרת לא תקום מהשולחן"  הכרחת הילד לסיים מהצלחת, מבלי להתייחס לאותות השובע שלו, עלולה לפגוע במנגנון שמאותת להפסקת הארוחה. הסיכון בשיבוש האותות האלו הוא צריכת מזון בכמות גדולה ממה שהגוף צריך, לאורך זמן. שיבוש האותות מוביל להשמנה ולעודף משקל, ומכאן למחלות המוכרות לעולם המערבי, כמו סוכרת, מחלות לב וסרטנים שונים.
"אם תאכל את האפונה, תקבל קינוח" במשפט כזה הילד מקשר בין האוכל לפרסים ולתגמול, ונפתח פתח למניפולציות ולמאבקי כוחות כשהאוכל הוא במרכז. אוכל הוא לא שוחד!
הפעלת לחץ סביב האוכל והארוחות, היא אפשרות למניפולציות סביב האוכל, עליה בבררנות באוכל, ושיבוש האותות הפנימיים לרעב ושובע של גוף הילד.
חשוב לזכור שגם בעת תקופות מרדנות, ילדים רוצים את תשומת לב הוריהם. שימוש במשפטים חיוביים (דוגמת "כל הכבוד אכלת את הירקות") הגבירו את צריכת המזון של הילד, כיוון שכך הילד ראה שהוא מקבל את תשומת לב שהוא רוצה. ואילו שימוש בכעס, לחץ ואמירות שליליות הובילו לבררנות אצל הילדים. גם דרך הבררנות הילד קיבל את תשומת הלב, אפילו אם היא שלילית. 
 
 
 
השליטה סביב האוכל הינה מעגלית: כאשר הילד מסרב לאכול מזון מסוג מסוים, ההורה מתעקש ומכריח אותו לאכול, והמצב רק מחמיר. 
 
אז מה עושים? איך נותנים לילד עצמאות ובכל זאת את כל התזונה הדרושה לו??