הבעל מתלבט או מודיע נחרצות, כי אינו מעוניין או אינו מסוגל להיות עימך בתהליך הלידה. חוסר הרצון שלו להיות בלידה נופל על אוזניים ערלות, היות ומצידך אין אפשרות אחרת. לא בחלום הלידה הצפוי שבראשך, ולא בבחינה החברתית נוכח התהיות הרבות והגבות המורמות של אנשים, ששמעו כי הוא אינו מעוניין לקחת חלק בתהליך. אז איך בכל זאת שורדים את סירובו?

מאת: ריקי דינר-לוי, מאמנת הורים

זמן הלידה מתקרב, כולם מברכים מסביב ושואלים את אחת השאלות הנפוצות בתקופה זו – "נו, אתם כבר יודעים איפה אתם יולדים?". את עונה, מחייכת, מקבלת אישורים לכאן ולכאן אך בליבך נחמצת. כולם שואלים  -"איפה אתם יולדים?" כשאת יודעת כי בפועל אולי תהיי שם לבד. לא אתם, אלא את. הבעל מתלבט או מודיע נחרצות, כי אינו מעוניין או אינו מסוגל להיות עימך בתהליך הלידה.

 

חוסר הרצון שלו להיות בלידה נופל על אוזניים ערלות, היות ומצידך אין אפשרות אחרת. לא בחלום הלידה הצפוי שבראשך, ולא בבחינה החברתית נוכח התהיות הרבות והגבות המורמות של אנשים, ששמעו כי הוא אינו מעוניין לקחת חלק בתהליך. אז איך בכל זאת שורדים את סירובו?

 

חלום הלידה המשותפת

ובחלום הלידה של מרבית הנשים, הבעל נוכח בלידה, שותף מלא לחוויה שבסופה שניכם חובקים ילד/ה באושר וסיפוק עילאי. במציאות, לא תמיד כך הם פני הדברים. מעבר ללידה עצמה, שלא תמיד "עוברת חלק" מבחינה רפואית, קיימים אספקטים רגשיים, שלא תמיד מיישרים קו עם החלום. באלו תעסוק כתבה זו.

 

נשים מעוניינות כי הבעל יהיה נוכח בלידה ממספר סיבות. חלקן רציונאליות ומובנות מאליהן, חלקן רגשיות. הבירור בין השניים חשוב, היות והוא יעזור במקרה בו הבעל אינו מעוניין להיות נוכח בלידה. אם כן מדוע נשים מעוניינות בנוכחות הבעל?

 

• הילד של שנינו - ראשית וברורה מאליה הטענה כי מדובר גם בילד שלו. אם הוא לא יהיה נוכח אז מי? האישה מרגישה כי כפי שלה לא ניתנת זכות הבחירה אם להיות שם או לא, גם לבעלה אין זכות שכזו. הילד הוא ילד של שניכם ולכן שניכם אמורים להיות שם ברגע יציאתו לעולם.
• קשר ראשוני - הרבה נשים, בייחוד בלידה הראשונה, ניזונות מסיפורי לידה של אחרות העוסקות בקשר הראשוני הנרקם עם התינוק מיד עם הגיחו לאוויר העולם. החשש הוא שאם הבעל לא יהיה שם ברגע זה מה יהא עם התחברותו לילד בעתיד? התשובה לכך טמונה בשאלה נוספת, התוהה האם כל המנעולים הרגשיים לליבו של הילד תלויים ברגע הבודד הזה?
• תמיכה רגשית - אין ספק כי תהליך הלידה מפחיד ואף מכאיב לא אחת. אנו זקוקות לבעל היות ואנו זקוקות לתמיכתו הרגשית, ולתחושת האינטימיות ברגע זה.
• ספר החוקים – מזכיר במקצת את הסיבה הראשונית לרצוננו בנוכחות הבעל בתהליך הלידה, אך מעבר לכך. ישנן התניות חברתיות שאנו לא עוצרות לתהות עליהן, ביניהם ההתנייה כי הבעל חייב(!) להיות בתהליך. עתה באמת נעצור ונשאל האם באמת כך הם פני הדברים?

 

רציונל המציאות הבודד

אז בעלך הודיע כי אינו מעוניין להיות בתהליך הלידה. כעת נבחן כיצד הודעה זו מתיישבת עם חלום הלידה המשותפת. ראשית, עלינו לשאול את עצמנו מדוע אינו מעוניין להיות בתהליך. בהנחה כי אין מדובר בזוג על סף גירושים, הרי שהסיבה לסירובו אינה נעוצה בטיב היחסים עם אשתו, אלא במשהו אימננטי ואישי שלו. ישנם אנשים, כולל גברים תתפלאו, שמראה בתי חולים שלא לדבר על דם מחריד אותם עד כדי חוסר יכולת תפקודית. אם אכן זהו המצב, חשבי בהגיון: האם יעזור לשכנע אותו להיות נוכח בלידה? הלא במקרה שכזה במידה וישתכנע, סיכוי סביר כי לא יוכל לעזור לך בעת הצורך בשל הנ"ל. האם באמת ההתעקשות שווה את התוצאה?

 

חשבי מה חשוב לך יותר – מישהו שיוכל לעזור לך בתהליך לרבות תמיכה רגשית, או להיות צודקת ולענות על תכתיבים חברתיים, הטוענים כי הבעל צריך להיות נוכח לבידה. אם הראשון הוא החשוב יותר, הרי שגם חברה טובה, או דולה יכולה לענות על צורך התמיכה הרגשית (לעיתים בואו נודה יותר מהבעל), ולבעל יש את כל החיים להיות איתך ועם הילד/ה.

 

מבחינת ההתחברות לילד ברגע הגיחו לעולם – חידוש ושבירת מיתוס בנושא נשים יקרות. לא כולנו מתחברות לילד עם הגיחו לעולם, לא כולם זוכים ל"בונדינג" המיידי המוזכר בכל כך הרבה ספרי פסיכולוגיה. חשבו כמה נשים ילדו את ילדיהן בניתוחי חירום תחת הרדמה מלאה ולא זכו לרגע זה. חשבו כמה זוגות אמצו ילד ולא חוו את רגע היציאה לעולם. כמה גברים היו בעבודה ופספסו את הלידה? האם הדבר אומר שכל אלו לא יתחברו לעולם לילדם? האם הדין על ההתחברות הרגשית לילד נקבעת אך ורק בעת הלידה? היו רציונאליות, הלא ברור, שלא כך הם פני הדברים ואבוי אם היו. אחרי שהבהרנו נקודה זו – האם באמת חיבור בעלך לילד מבחינה רגשית תלוי בהימצאותו הבלעדית בחדר הלידה?

 

להתעקש או לא להתעקש – זו השאלה

טרם ההכרעה בשאלה הנ"ל, חשבי ברצינות האם מדובר בסירוב טפשי מצדו, או שמא במשהו שלא ניתן לשנות. נכון, היה לך חלום ללדת יחד איתו אך המציאות שונה. כמו כל דבר בחיים, ובייחוד בזוגיות, יש פשרות והמון המון תחומים אפורים שלא ידענו על קיומם, או לא תכננו לפיהם. האם זה הוגן שתחומים אלו ישקו דווקא לאירועים כה מכוננים בחיינו – לא. אך חכם יותר והוגן יותר לחיות בשלום עם בן זוגנו בהמשך החיים ולא להתעקש על אירוע בודד.

הדבר משול לאדם המתעקש לפתוח דלתות של חדרים שונים עם מנעולים שלא מתאימים. בסופו של יום הוא נשאר תקוע באותו חדר, אך ללא תוצאה.

 

עם זאת, במידה ולא מדובר בעקרון אקוטי כגון החשש מכניסה לבתי חולים וכיו"ב, נסו להגיע לדיאלוג המבהיר את עמדות שני הצדדים כדי למצוא את הפשרה המתאימה לכם. זוגות רבים, לדוגמא, שוהים יחד בחלק הראשוני של ההגעה לבית החולים ולאחר מכן מלווה האישה על ידי דולה או חברה טובה.

 

בסופו של יום הילד יצא, והאב יתחבר. השאלה היא האם סירובו מגיע ממקום רגשי צר, או מגלם בחובו אסקפט רחב יותר עליו שיש לעבוד בזוגיות.

אבל זה כבר לפעם הבאה....

שיעבור בקלות, עם או בלי.