סיפור הלידה הקיסרית של עדי

בשעה 14:00 קראו לי..ירדנו למיון יולדות ועשו לי מוניטור..ואז נכנסו רופאים מרדימים סטז'רים... כל מיני שאלות וניירת..נו ביורוקרטיה בכל מקום... ואז מגיע בחור צעיר עם בחורה כנראה סטז'רים שבאו לעזרה במחלקה כי הבנתי שחדרי הלידה והניתוח מפוצצים... והנחיתו עליי פצצה- בעלי לא ייכנס איתי לניתוח...



סיפור הלידה הקיסרית של עדי

אז כמו שאתן זוכרות קבעו לי תור לקיסרי ל 1-10 שזה היה ביום חמישי, אושפזתי יום לפני להכנות לקראת

הלידה...אני הייתי אחרונה ברשימה של המוזמנים לאותו היום אז חיכיתי עד שיקראו לי..(מיותר לומר שלא עצמתי עין אחת כל הלילה..מרוב התרגשות).

בשעה 14:00 קראו לי..ירדנו למיון יולדות ועשו לי מוניטור..ואז נכנסו רופאים מרדימים סטז'רים... כל מיני שאלות וניירת..נו ביורוקרטיה בכל מקום... ואז מגיע בחור צעיר עם בחורה כנראה סטז'רים שבאו לעזרה במחלקה כי הבנתי שחדרי הלידה והניתוח מפוצצים... והנחיתו עליי פצצה- בעלי לא ייכנס איתי לניתוח... ואני מההההההההההה?????????? אין מצב כזה!!! וברזי הדמעות נפתחו בחוזקה ולא נעצרו.

אמרו לי שבגלל ניתוח חרום אז אני אנותח בחדר קטן יותר שאין בו גישה לבעל והוא נמצא בתוך חדר של חדרי הניתוח..בקיצור בכי התנינים שלי לא עזר ובעלי היה מאוכזב נורא אבל הלך להמתין לי בחוץ.

נכנסתי לחדר הניתוח...ומה אומר לכן- אין בקיסרי שום חווית לידה...בכלל!!! לפחות לא עבורי. לפחות לא עד שהקטנה יצאה.

הכנות החלו...אהה..וכל הזמן מאז שנפרדתי מבעלי בכניסה לא מפסיקה לבכות.. כל רופא שנכנס שואל מה קרה??? אבל שתקתי כי פשט לא עמדתי בזה..כל הרגשות ובלי בעלי??? לא יכלתי לדבר בכלל.

ואז אמרו לי, אוקי אנחנו מתחילים עם זריקת האפידורל..(עשיתי הרדמה מקומית) ולא עברו 3 דק..הייתי מונחת על השולחן ללא תחושה ברגליים...(ואני עדיין בוכה בלי הפסקה)..ואז המנתח..אוי איזה מקסים...ד"ר בצר...מקסים!!!!!!!!! הגיע ואמר לי מתחילים...וזה היה בשעה 14:20, עמדה לידי המרדימה וכל הזמן ניגבה לי את הדמעות ודיברה איתי ועודדה אותי..ואני שומעת את ד"ר בצר אומר :"את תרגישי עכשיו לחץ"  ואני אומרת לה ..מה הוא אמר? ואז היא אומרת לי..תסתכלי למעלה....(אני כותבת לכן ובוכה)..והנה היא...האור האושר של חיי... מופיעה לי למעלה מעל לבד...כולה לבנה וקטנה... ואם קודם בכיתי...אז הפעם בכיתי אבל ממש בכי של ילדה קטנה. ואחרי כמה דק שמעתי אותה בוכה וזה היה עילאי!!! פשוט חלום...והביאו לי אותה

לנשק אותה להריח אותה..אוי זה היה מרגש.. היא נולדה בשעה 14:32... אתן קולטות... רבע שעה של ניתוח אחרי 9 חודשים...

בעלי ראה את הילדה ממש באותו הרגע שיצאה גם.. קראו לו והוא אמר שראה אותה בדיוק כמוני ושלא היה נורא כ"כ לחכות בחוץ...

היא נולדה במשקל נוצה של 2.655...(קלעו בול בהערכת משקל האחרונה). והייתי בטוחה שהיא תעבור לפגיה אבל לא.. היא הייתה בסדר גמור.. היה חסר לה סוכר אז נתנו לה עירוי של גלוקוז למשך יומיים... וזה שמר על משקלה.

קראנו לה עדי... היא ממש עדי ..עדינה קטנה שברירית...

במשך ההריון דיברתי הרבה על איך אני אהיה.. איך אסתדר?? אבל אתן מכירות את המושג: " אינסטיקט אימהי"? אז בננות שלי..הוא קיים..והוא מופיע באותה השנייה שאת מחזיקה את הילד/ה שלך בידיים.

לא להאמין..הרמתי אותה לראשונה בלי חששות..היא אומנם קטנה אבל לא פחדתי ..ישר לקחתי אותה וחיבקתי אותה..וכמובן ברגע שהיא צריכה לאכול..ישר הוצאתי את הציצי...בלי לחשוב פעמיים והיא ינקה ממש יפה!!!

נורא מרגש... נורא מחבר...

אה.... יוליה- בגלל שקראתי את סיפור הלידה שלך..אז אמרתי לבעלי שיגיד לתינוקייה בלי מטרנה ובלי מוצץ... וזה היה ממש חכם לעשות.. אז תודה לך על זה.

 

ההחלמה המניתוח הוא פשוט סיוט עבורי! סיוטטטטטט!

אני כבר 5 ימים אחרי ועדיין חשה כאבים עזים..קשה לי לקום ולשבת...או בכלל לקום אליה בלילה...

אבל אני לא מוותרת לעצמי אני נורא פעילה..הולכת חוזרת מסדרת...קמה אליה בלילות...

חוץ מבבית החולים שהביאו אותה אליי...ביקשתי מהם כי זה היה רחוק לי ללכת ולחזור.

היא יונקת..ואני רוצה גם להתחיל לשלב מטרנה כי היא ממש קטנה וחשוב שתעלה במשקל אז הרופא אמר לי לתת לה מטרנה פעם ביום לפחות.

בלילה הראשון...לא עצמתי עין..כל שניה בדקתי אותה, ראיתי שהיא בסדר...והלילה היה יותר קל... היא קמה כל 3 שעות בדיוק... אכלה, עשתה גרעפס, קקי, החלפתי והיא נרדמה... פשוט תענוג.

אה.. דבר נוסף- בכי אחרי הלידה..אוי זה קיים..ההורמונים חוגגים..אני מוצאת את עצמי בוכה בלי קשר לכלום...זה פתאום מגיע ללא כל התראה מוקדמת, העיניים והלב מלא...והתחושות לא ברורות בכלל... ממה זה? ואין לי הסבר..פשוט הכל יחד - שמחה, התרגשות, פחד, אושר, עצב...מה לא....

 

אוי בננות איזה חלום זה...זה ממלא אותנו עד בלי די..אותנו ואת הבעלים שלנו....