לא ישנה כבר משבוע 36 חברה אומרת לי משפט ככ נכון- הריון הוא 8 חודשים ועוד שנה.. כמה צחקתי ככה גיליתי עם הימים עד כמה זה נכון.

ההריון לא פשוט במיוחד עם סכרת הריון שכוללת מפגשים שבועיים במחלקת הריון בסיכון, כבר מכירים את כל הצוות הרפואי ממש בני בית :)

לפחות אני יודעת שאפגוש את הנסיך שלי גג עד שבוע 38+5 , בגלל הסכרת אומרים שלא מושכים יותר מזה, ועד אז מתעסקים במלא ספקולציות של מתי, איך, זירוז, קיסרי, ולא יוצאים עם שום החלטה כי היחיד שקובע זה הנסיך הקטן. 

 

תחילת שבוע 37 נו מה קורה? מה אמרו לך? תעשי זירוז? וואי זה כואב רצח הפיטוצין, תבקשי לחכות, תבקשי להקדים...ככ הרבה עצות והנסיך הקטן כבר גדול ובועט חזק מתה לראות אותו כבר! 

 

שבוע 37+5 יום שישי ממתינים בקצת הסבלנות שנשארה ליום ראשון שבוע 38 לביקורת סוף סוף אמורים להחליט... קצת וודאות בתוך האי וודאות

אבל לנסיך הקטן כמובן תכניות משלו ...

 

בסהכ נסענו לקניון לקנות לו מוניטור ועוד בדרך באוטו בצומת של בית החולים מדברים על כל דרכי הלידה השונות ואיך יהיה ומה יהיה

ואז משום מקום בום מאחורה תאונה קלה, מאוד.

מיד מרגישה הרבה בעיטות ונרגעת שהנסיך הקטן בסדר,  בראש נזכרת בקורס הכנה ללידה ומייד ניגשים לבית חולים.

מוניטור, אולטראסאונד, בדיקות דם, בדיקות רופא הכל בסדר ברוך השם אבל התחילו צירים סדירים..פתיחה 2 .. מחיקה של 80% 

בעלי הולך להביא את התיק לידה שהכנו מבעוד מועד.

מפה לשם מגיע הערב אחרי קבלת נוזלים הצירים נעלמים כלא היו בכל זאת מחליטים להשאיר אותי לאשפוז לצורך השגחה אז בילינו סופש בבית חולים 

ביום ראשון מקבלים מכתב שחרור והפרופסור מגיע ומודיע שבתחילת 38 משמע בעוד יומיים להגיע לביקורת כמובן ששאלנו מה מחליטים והתשובה הקבועה לא מחליטים נראה בביקורת ...

 

אז הלכנו לקניון לקנות את הבייבי סנס שרצינו והגיע לו יום שלישי המיוחל! קמתי בבוקר ערנית מתמיד ומוכנה נפשית שוב לתשובה הקבועה שעד 38+5 לא מזרזים זה לא בריא לנסיך הקטן.

 

מגיעים לבית חולים פתיחה 2.5 מחיקה מלאה ממליצים על סטריפינג, אז עשיתי. מיד התחילו צירים ואז סוף סוף מתקבלת החלטה שמפה יוצאים רק 3. :)

קצת מדרגות קצת הליכות פתיחה 3 ווהוו אפשר להיכנס לחדר לידה . החדר לידה מלא עד אפס מקום . יש מקרים יותר דחופים אומרים לי תצטרכי להמתין. למזלי הצירים לא ככ כואבים לי אז ממתינה בסבלנות ובשעה 18:00 נכנסים חדר לידה ואני מקבלת אפידורל.

כמו קסם הגוף נרגע. 

נכנסת הרופאה המהממת שלי שטיפלה כל ההריון בסיכון ומודיעה שעכשיו הולכים לנוח קצת ובאמת הלכנו לנמנם ..

ב4 בבוקר מעירים אותנו שוב מוניטור שוב בדיקת פתיחה כמעט 4 סמ מתחילה התרגשות.

בשלב זה מחליטים לצרף קצת פיטוצין על מנת לעזור לקדם ובכמה שעות הקרובות הכל מתקדם בכיף לא מרגישה כלום. 

לסירוגין נכנסים לחדר אמא שלי, חמתי, אחותי שואלים אם הכל בסדר קצת מסאג' ברגליים המנומנמות. 

 

ואז משום מה מתחילה לפוג השפעת האפידורל, תוך זמן קצר מגיע המרדים מוסיף עוד חומר ואני בראש שלי מוכנה שוב לרגיעה רק כשכאן העניינים כבר לא בשליטתי וההרדמה עושה לי גל חום בגוף מלמעלה עד למטה ופתאום כאבים מטורפים שחור בעיניים מרוב כאב בא לי למות! והמרדים? רגוע מתמיד.. כנראה שהיה לך ציר פשוט.

מפה לשם מתקדמים בערך כל שעה עוד סמ כבר התחלפו 3 מיילדות ואז נכנסה עדי המקסימה שילדה את החברה הכי טובה שלי כמה שבועות לפני ואיתה ידעתי שגם נלד.

 

פתיחה מלאה סוף סוף!!! השעה כבר 18:00 אבל הנסיך הקטן עדיין גבוה נותנים לו כמה שעות לרדת משנים תנוחות עושים הכל אבל הוא בשלו לא זז.. אני ממש מרגישה אותו בצלעות גבוה.

כבר כואב אני מותשת בקצה גבול היכולת שלי.

ואז מחליטים קיסרי.. קצת בכי כי עצוב, אבל לגמרי מהול בשמחה שהנה אוטוטו אנחנו נפגשים.

ב20:15 נולד החתיך שלי בניתוח שנגמר בהרדמה מלאה כמה אושר!!!

3.130 של מתיקות.