סיפור הלידה של עמית (או "נפלאות הניתוח הקיסרי")
סיפור הלידה של עמית (או "נפלאות הניתוח הקיסרי")
לפני עשר שנים ילדתי אם בתי הבכורה בתל השומר, בלידה המזוויעה ביותר שיכולתי להעלות על דעתי. במשך שבועות היה לי טפטוף וכל פעם שהייתי מגיעה לביקורת בבית החולים, אמרו לי שזה הפרשה נורמלית של הריון. מה ידעתי? הריון ראשון, נכון?
עמית נולד לפני 4 שנים. אבל סיפור הלידה שלו מתחיל קצת לפני עשור.
לפני עשר שנים ילדתי אם בתי הבכורה בתל השומר, בלידה המזוויעה ביותר שיכולתי להעלות על דעתי. במשך שבועות היה לי טפטוף וכל פעם שהייתי מגיעה לביקורת בבית החולים, אמרו לי שזה הפרשה נורמלית של הריון. מה ידעתי? הריון ראשון, נכון?
בסוף שבוע 40 הגעתי לבית החולים ללא מים ועם פתיחה של 2 ס"מ, דבר שגרם לחיבור מיידי לזירוז ובלי אפידורל. אחרי 30 שעות שבמהלכן הייתי משוכנעת (!) שאני הולכת למות !!! יצאה סוף סוף המלאך הקטן לאוויר העולם בתהליך לוגיסטי שכלל 2 רופאים שלוחצים על הבטן שלי ועוד כ-5 אחיות היסטריות מסביב.
לסיכום. לא חוויה נעימה.
כשהחלטנו להביא ילד נוסף לעולם, היה ברור לי שאלד אותו בדרכי שלי ובשליטה מלאה. "אותי לא יובילו כצאן לטבח שוב", אמרתי לבעלי, שנאלץ להסכים עם שיגעונותי.
מהחודש החמישי התחלתי סבב רופאים על מנת לבדוק מי יסכים לנתח אותי (עכשיו זה כבר מקובל יחסית, אבל אז התייחסו אלי כמו משוגעת), עברתי רופא, רופא ולא התייאשתי. מכל רופא שמעתי: "בשביל מה לך?", "כולן עוברות את זה" והמשפט הגדול ביותר: "ניתוח קיסרי כואב הרבה יותר" (אז זהו, שלא).
עד שהגעתי בתחילת חודש שמיני לדר' דסקלו המדהים. הוא מיד הבין שאין סיכוי שאלד בדרך אחרת ואחרי שהסביר לי את הסיכונים, הציע להיות לידי בלידה רגילה ולדאוג לי לאפידורל מידי (וקיבל סירוב נחרץ), קבע לי תאריך לניתוח קיסרי פרטי בבית חולים מעיני הישועה.
קצת על הבית חולים, בהתחלה ממש הסתייגתי, השמועה שאין טיפול הולם לתינוקות הנולדים במצוקה. אבל האפשרות ללדת בדרך שאני בוחרת בה, הכריעה את הכף.
הגיע היום המיוחל. התאשפזתי ערב קודם בצום. ובבוקר נכנסנו לחדר לידה, צוות מקסים חיבר אותי לאפידורל. הרופאים פתחו, ניקו, ניקזו ואז נכנס רופא לחדר ואמר "רופא ילדים בחדר" (מסתבר שלא מוציאים את התינוק אם אין רופא ילדים בחדר) ובאותו רגע שמעתי "פאק" והנסיך יצא לעולם. מיד ניקו ועטפו אותו, הגישו לי אותו לנשיקה ויצאו עם הגוזל מהחדר (להראות לאביו).
האווירה בחדר הלידה הייתה נהדרת, צחקתי עם הצוות, האחיות אפילו סיפרו לי שהן "עבדו" על בעלי בזמן שנתנו לו את התינוק ואמרו לו "יש לך בת חמודה" והוא הזדעק :"לא, זה צריך להיות בן, זה בן"
העיקר בסיפור הוא שדר' דסקלו המדהים, סגר אותי בדבק ביולוגי, לא היו לי תפרים או סיכות ויכולתי להתהלך חופשי.
הצוות במחלקה היה נפלא, כל החששות שלי לגבי בית החולים התפוגגו.
בתל השומר, הרגשתי שמתייחסים לכל יולדת כאילו היא היולדת ה-1000 ובמעיני הישועה מתייחסים לכל יולדת כאילו היא מס' 1.
אחרי ניתוח קיסרי נשארים בבית חולים חמישה ימים. אני הרגשתי כל כך טוב, עד שביקשתי להשתחרר יום לפני הזמן...
בקיצור, לא הייתי ממליצה לעבור ניתוח קיסרי למי שנמצאת בהריון ראשון ועוד לא יודעת מה מצפה לה. אבל לכל אלא שכבר סבלו... אין כמו ניתוח קיסרי !
אפילו בעלי כבר אומר שכך נראה לו הדרך הטבעית ללדת...
לפני עשר שנים ילדתי אם בתי הבכורה בתל השומר, בלידה המזוויעה ביותר שיכולתי להעלות על דעתי. במשך שבועות היה לי טפטוף וכל פעם שהייתי מגיעה לביקורת בבית החולים, אמרו לי שזה הפרשה נורמלית של הריון. מה ידעתי? הריון ראשון, נכון?
עמית נולד לפני 4 שנים. אבל סיפור הלידה שלו מתחיל קצת לפני עשור. לפני עשר שנים ילדתי אם בתי הבכורה בתל השומר, בלידה המזוויעה ביותר שיכולתי להעלות על דעתי. במשך שבועות היה לי טפטוף וכל פעם שהייתי מגיעה לביקורת בבית החולים, אמרו לי שזה הפרשה נורמלית של הריון. מה ידעתי? הריון ראשון, נכון?
בסוף שבוע 40 הגעתי לבית החולים ללא מים ועם פתיחה של 2 ס"מ, דבר שגרם לחיבור מיידי לזירוז ובלי אפידורל. אחרי 30 שעות שבמהלכן הייתי משוכנעת (!) שאני הולכת למות !!! יצאה סוף סוף המלאך הקטן לאוויר העולם בתהליך לוגיסטי שכלל 2 רופאים שלוחצים על הבטן שלי ועוד כ-5 אחיות היסטריות מסביב.
לסיכום. לא חוויה נעימה.
כשהחלטנו להביא ילד נוסף לעולם, היה ברור לי שאלד אותו בדרכי שלי ובשליטה מלאה. "אותי לא יובילו כצאן לטבח שוב", אמרתי לבעלי, שנאלץ להסכים עם שיגעונותי.
מהחודש החמישי התחלתי סבב רופאים על מנת לבדוק מי יסכים לנתח אותי (עכשיו זה כבר מקובל יחסית, אבל אז התייחסו אלי כמו משוגעת), עברתי רופא, רופא ולא התייאשתי. מכל רופא שמעתי: "בשביל מה לך?", "כולן עוברות את זה" והמשפט הגדול ביותר: "ניתוח קיסרי כואב הרבה יותר" (אז זהו, שלא).
עד שהגעתי בתחילת חודש שמיני לדר' דסקלו המדהים. הוא מיד הבין שאין סיכוי שאלד בדרך אחרת ואחרי שהסביר לי את הסיכונים, הציע להיות לידי בלידה רגילה ולדאוג לי לאפידורל מידי (וקיבל סירוב נחרץ), קבע לי תאריך לניתוח קיסרי פרטי בבית חולים מעיני הישועה.
קצת על הבית חולים, בהתחלה ממש הסתייגתי, השמועה שאין טיפול הולם לתינוקות הנולדים במצוקה. אבל האפשרות ללדת בדרך שאני בוחרת בה, הכריעה את הכף.
הגיע היום המיוחל. התאשפזתי ערב קודם בצום. ובבוקר נכנסנו לחדר לידה, צוות מקסים חיבר אותי לאפידורל. הרופאים פתחו, ניקו, ניקזו ואז נכנס רופא לחדר ואמר "רופא ילדים בחדר" (מסתבר שלא מוציאים את התינוק אם אין רופא ילדים בחדר) ובאותו רגע שמעתי "פאק" והנסיך יצא לעולם. מיד ניקו ועטפו אותו, הגישו לי אותו לנשיקה ויצאו עם הגוזל מהחדר (להראות לאביו).
האווירה בחדר הלידה הייתה נהדרת, צחקתי עם הצוות, האחיות אפילו סיפרו לי שהן "עבדו" על בעלי בזמן שנתנו לו את התינוק ואמרו לו "יש לך בת חמודה" והוא הזדעק :"לא, זה צריך להיות בן, זה בן"
העיקר בסיפור הוא שדר' דסקלו המדהים, סגר אותי בדבק ביולוגי, לא היו לי תפרים או סיכות ויכולתי להתהלך חופשי.
הצוות במחלקה היה נפלא, כל החששות שלי לגבי בית החולים התפוגגו.
בתל השומר, הרגשתי שמתייחסים לכל יולדת כאילו היא היולדת ה-1000 ובמעיני הישועה מתייחסים לכל יולדת כאילו היא מס' 1.
אחרי ניתוח קיסרי נשארים בבית חולים חמישה ימים. אני הרגשתי כל כך טוב, עד שביקשתי להשתחרר יום לפני הזמן...
בקיצור, לא הייתי ממליצה לעבור ניתוח קיסרי למי שנמצאת בהריון ראשון ועוד לא יודעת מה מצפה לה. אבל לכל אלא שכבר סבלו... אין כמו ניתוח קיסרי !
אפילו בעלי כבר אומר שכך נראה לו הדרך הטבעית ללדת...