ביום רביעי 31.8 היה התל"מ שלי ושום דבר לא נראה באופק.היתי במסיבה משפחתית ,ראיתי סרט עם בעלי והלכנו לישון בערך בשתיים...בארבע ועשרים התעוררתי עם ירידת מיים...

ביום רביעי 31.8 היה התל"מ שלי ושום דבר לא נראה באופק.היתי במסיבה משפחתית ,ראיתי סרט עם בעלי והלכנו לישון בערך בשתיים...בארבע ועשרים התעוררתי עם ירידת מיים(הספקתי לקפוץ מהמיטה לפני שהיא נרטבה) כדי להפטר מהתלבטות אם זה זה שמתי פד וניסיתי לחזור למיטה אבל כל תנועה שלי גרמה לעוד מים לזרום החוצה.הערתי את הבעלול שלי ארזנו לנו תיק באיזי ארזנו גם בגדים ליעלה ונסענו לנו .שמנו את יעלה אצל סבתא שלה והמשכנו לבית חולים.עשו מוניטור שלא הראה צירים חזקים מאד או סדירים אם כי כבר התחיל קצת לכאוב לי.בחמש וחצי תוך המתנה לרופא התחילו צירים חזקים יותר שנעשו תכופים יותר. בערך בשש וחצי הגיעה רופאה שאמרה שאני עם פתיחה של 2 ס"מ ומחיקה של 80% ועדיין החזקתי מעמד יפה ואפילו צחקתי עם עלי בין הצירים שזה מגניב שאני בכ"ז יולדת בתאריך שלי...
בשבע היה חילוף משמרות ומיילדת באה ולקחה אותי לחדר לידה.אחר חוקן ומקלחת חמה(יו כמה שזה מרגיע צירים)עליתי למיטה לובשת חלוק ורוד ושום דבר .המיילת חיברה מוניטור ואז בא רופא.הוא בדק וכבר הייתי עם פתיחה של 4ס"מ. והשעה בסה"כ 8 ועשרים.המוניטור לא הצליח לתפוס את הדופק של העובר והרופא החליט לחבר לו מוניטור פנימי.זה לא נחמד במיוחד אבל לא כאב.ההחלטה השניה שלו היתה שאני צריכה פיטוצין כי הצירים לא סדירים.ביקשתי שיחד עם זה יחברו אותי לפטידין (טשטוש)כי אם כבר זירוז אז אין טעם לסבול. המיילדת קצת חלקה עליו היא אמרה שהלידה גם ככה מתפתחת מהר ואני אלד מוקדם אז היא חברה אותי לטפטוף חלש של פיטוצין וניתקה אותו ברגע שהצירים הסתדרו.הא גם נתנה לי פטידין ובשלב הזה נרדמתי ישנתי גם בצירים עצמם אם כי הרגשתי את הכאבים.בעלי טוען שדיברתי שטויות בערמות.הגיוני, הפטידין עשה לי הזיות מטורפות.בתשע וחצי כבר נותקתי מהפטידין והפיטוצין.בעשר עשרה בערך החלטתי שכואב לי ואולי בכ"ז אני אקח אפידורל.לא הספקתי לבקש והמילדת בדקה אותי ואמרה שיש לי פתיחה של 8!ירדתי במקום מרעיון האפידורל.אחרי עשר דקות(!!!)הייתי עם פתיחה מלאה ומחיקה מלאה!בשלב הזה עוד לא התחילו צירי לחץ אבל המיילדת המדהימה שלי החליטה שכדאי לי להתחיל ללחוץ בלי צירי לחץ כי ככה הלחיצות מבוקרות ואפשר להמנע מחתך.
התחלתי ללחצוץ ויחד עם זה התחילו הצרחות.כאב לי בטירוף וייתי צריכה להשקיע המון כח כי לא היה ציר לחץ שיעזור לגוף ללחוץ.כל העומס עלי ויש עוד צירים רגילים תוך כדי והם כואבים...לחצתי ולחצתי וכל פעם נגמר לי הכח והמילדת אומרת לי נו הראש עוד שניה בחוץ תלחצי קצת יותר ארוך ואני צועקת לה שכואב לי ואני לא יכולה יותרואין לי כח.בשלב מסוים סגרתי את הרגליים תוך כדי ציר והיא קראה לבעלי שיעזור לה להחזיק לי את הרגל כי אי אפשר ללדת ככה ואני לוחצת וצורחת ובעלי מודיע לי גם שעוד שניה הראש בחוץ ואולי כדאי לי להפסיק לצרוח וללחוץ עם כל הכח. באמת שניסיתי אבל הצעקות האלה לא בשליטתי.עוד כמה שאגות ואז פתאום לחצתי חזק וארווווך והראש יצא!ראיתי אותו יוצא! (ילדתי בשכיבה בזוית של 45 מעלות ויכולתי לראות הכל)שניה אחר כך החליק החוצה כל הגוף ובעשרה ל11 הבן המוק והיפהפה שלי היה בחוץ.
הכאב נעלם כלא היה.השליה יצאה בלי לחיצה אפילו.
אז יש לנו בן מדהים.הוא שקל 2784 גר´ 50 ס"מ אורך.
ואני יצאתי בלי תפרים (רק שנים פנימיים)ובלי חתכים והכל הרגיש לי סבבה.
הברית התקיימה במועד בלי סיבוכים קוראים לו אייל שלמה ואנחנו מאושרים.יעלה קיבלה אותו מאד יפה ואנחנו אצל אמא שלי עד אחרי ר"ה אז נחזור הביתה לשקט שלנו.
היתה חוויה מדהימה לידה קצרה יחסית וקלה תודה לאל.
כיף להיות אמא ,כל פעם מחדש