סיפור הלידה של עדי

כן, לא להאמין אבל עבר כמעט חודש מאז הלידה. ביום שני עדי שלנו תהיה בת חודש. עדי נולדה ב- 6/2/06איך שהזמן טס!!!!!!
כל הסיפור של ההריון התחיל בהפתעה מוחלטת: אחרי שניסינו עם הטיפולים שנתיים והתיאשנו, הפסקנו, עשיתי ניתוח לקיצור קיבה וירדתי 17 קילו במשקל פתאום יום בהיר אחד בבדיקות שיגרתיות התברר לנו שאנחנו בהריון. לא היתה מאושרת ממני!!!! כל ההריון עבר בשלום: בלי בחילות והקאות, בלי בצקות וצרבות, בלי טחורים. קצת לחץ דם גבוה שבסופו של דבר הוא - לחץ הדם - קבע שיולדים ביום שני.
"כמה ימים לפני הלידה הייתי אצל רופא נשים שלי ולחץ הדם קצת השתולל מעבר למקובל. הייתי בשבוע 39. הרופא ביקש להמשיך למדוד במרפאה ואם לה"ד עובר את 140/100 לגשת למיון. כך עשיתי, ועד יום שני מדדתי לחץ דם. ביום שני התקשרתי לרופא והקראתי לו את כל המספרים. הוא שלח לי הפניה למיון בפקס ואני נסעתי עם האוטו לבד למיון. כמו לביקורת. בעלי הנחמד נשאר עם הילדה.
במיון קיבלו אותי ושמו לי מוניטור כרגיל, רק שהמוניטור הראה צירים סדירים. אני אותם בכלל לא הרגשתי ובטח לא הייתי באה בגללם למיון!!!!! הרופאה בדקה ואמרה שיש פתיחה 3.5, היא מבצעת לי סטריפינג ומכניסה אותי לחדר לידה. אמרתי לה: "זה יקח הרבה זמן?", כי בעלי לא כאן, הוא צריך להגיע. כן, היא ענתה יש לו זמן ,שיתחיל לצאת. הבעיה היא שהאוטו שלנו אצלי כאן בביה"ח, צריך למצוא ביביסיטר לילדה והבן אדם נכנס ללחץ. חשב שאני יולדת עוד רגע!!!! אני בינתיים עשיתי לי קבלה לחדר לידה, התארגנתי, ובשעה 17:00 נכנסתי לחדר לידה.
מכאן הכל התחיל לתקתק: 18:00 - פיטוצין, הרגשתי טוב אולי התחיל קצת לכאוב, הפתיחה היייתה 5, ב19:30 פקעו לי את המים ופה כבר ביקשתי את האפידורל. ד"ר אפידורל הגיע מהר ותוך חצי שעה הייתי כבר עם הזריקה.
הבעיה הייתה שהזריקה לא עשתה שום השפעה!!!! עדיין הרגשתי צירים והיה נורא מוזר, כי זכרתי מהלידה הקודמת שאחרי 10 דקות התחיל גן עדן. קראנו לאחות ואמרנו שהזריקה לא משפיעה. היא בשיא הרוגע אומרת: "בואי נבדוק, אולי את כבר בלידה?". להזכירכם, פעם אחרונה שבדקו אותי הפתיחה הייתה 5. וכן, היא צדקה, אני הייתי בלידה פעילה עם פתיחה מלאה. על זה היא אמרה שיש לי מזל ותוך 2-3 דחיפות התינוקת תהיה בחוץ. היא המליצה לא להוסיף עוד מנה, כי זה יעקב את הלידה, היא גם צדקה. בהתחלה לא ממש הסתדרתי עם הלדחוף, אבל בסופו של דבר בשעה 21:40 עדי שלנו נולדה. היא הייתה פיצפונת, בהשוואה לאחותה הגדולה. היה לי קרע אחד שלא היה חובה לתפור, אבל תפרו לי. אחרי הלידה נתנו לי להניק אותה והעבירו אותה לתינוקיה. היא נולדה במשקל 3200. מה שעוד יצא לנו מהלידה הזאת, זה סרט וידאו שצילם פראמדיק שהתלמד שם והיה נוכח בלידה. מה אני אגיד לכן, בהשוואה ללידה הקודמת עם כל זה שהרגשתי צירים, נהניתי מהלידה, הייתי ב"הכרה" לשם שינוי, אחרי שהעבירו אותי למחלקה קמתי וטיילתי, לא היו כאבים ולא הרגשות רעות. ביום רביעי בערב ביקשתי להשתחרר כי כבר לא יכולתי להיות בחדר המחניק הזה בביה"ח. הגענו הביתה וכאן מתחיל סיפור אחר....
בסופו של הסיפור רציתי להגיד המון תודה על הפורום הזה שגם אני נהייתי מכורה אליו, ממשיכה להתעדכן, עכשיו רק במדורים אחרים. שיהיה בהצלחה לכולן ולידות קלות וכייפיות לכן!!!!!