זוג צעיר נפגש, מתאהב, מתחתן ומקווה יום אחד להרחיב את התא המשפחתי. היום הזה מגיע, התקוות נבנות אט אט ונרקמות כחלום בראשם. עם זאת, החלום אינו מתממש. שוב ושוב הוא מתרסק נוכח חלומותיהם ותקוותיהם. כתבה זו אינה נכנסת לעמוק הקורה בהיבט הזוגי, כי אם דווקא להבדלים שבחווית ה'כשלון' החוזר ונשנה בקרב נשים וגברים.

מאת: ריקי לוי דינר

זוג צעיר נפגש, מתאהב, מתחתן ומקווה יום אחד להרחיב את התא המשפחתי. היום הזה מגיע, התקוות נבנות אט אט ונרקמות כחלום בראשם. עם זאת, החלום אינו מתממש. שוב ושוב הוא מתרסק נוכח חלומותיהם ותקוותיהם.

בעיות פוריות הינן מנת חלקם של זוגות רבים בעולם. הסיבות רבות כאשר בתוכן נכללת גם סיבה לא מוסברת, קרי מצב בו הזוג אינו מצליח להביא ילדים לעולם וזאת ללא סיבה פתולוגית-רפואית הניתנת לבחינה ו/או הסבר.

כך או כך, אף כאשר מסופק הסבר באשר לחוסר הפוריות הרי שהוא אינו מעלים את קשיי ההתמודדות הזוגיים והאישיים.

הדבר משול לבניית ורקימת חלומות ועתיד המתנפצים שוב ושוב. הקשיים הזוגיים שמצב זה מערים אינם קלים כלל וכלל, ויש האומרים כי דווקא בקשיים אלו ניתן לראות מבחן לזוגיות אמיתית.

כתבה זו אינה נכנסת לעמוק הקורה בהיבט הזוגי, כי אם דווקא להבדלים שבחווית ה'כשלון' החוזר ונשנה בקרב נשים וגברים.

למרות שמדובר ברצון משותף, וחלום זוגי האם החוויה משותפת? זהה?

האם גברים ונשים חווים את חוסר פריונם בצורה זהה? או שמא גם כאן הגדרות מגדריות רגשיות שונות?

אין מטרתה של הכתבה להנציח סטראוטיפים מגדריים, כי אם לספק מענה באשר לקשיי ההתמודדות של זוגות  במצב זה. ההנחה הראשית היא, כי הבנה של המצב הרגשי-פסיכולוגי של בן/בת הזוג במערכת הזוגית הלא פשוטה, תקל ולו במעט על ההתמודדות.

 

שותפות גורל, הבנה שונה

תחילתו של הניסיון להרות מלא, כאמור, בחלומות משותפים הנרקמים בתחילת התהליך הזוגי. במידה והוזג אינו מצליח להרות, לאחר ניסיונות של כשנה בממוצע, יישלח אל מעבדות הפיריון לבירור הסוגיה.

אך טרם המעקב והבירור הרפואי, שמטרתו להצביע או לאתר בעיה כלשהי, מחלחלות השאלות הקשות אל נבכי נפשם של בני הזוג.

"למה אנחנו לא מצליחים? אולי משהו לא בסדר? אוף! עוד פעם קו אחד! אני לא יכול/ה יותר" וכהנה וכהנה.

למרות מפחי הנפש המשותפים הרי שפערים רגשיים מתגלעים בתפיסת החויה בין הנשים והגברים.

מרבית הגברים, כמעט כבכל חוויה אחרת, מבצעים הזרה מהחוויה הרגשית על מנת להקל על עצמם את ההתמודדות. בתוך הזרה זו הם נוקטים בניתוח לוגי המרחיק למעשה את התמודדות הרגשית, מבחינתם, אם לנקוט בניתוח סטראוטיפים מופשט, מדובר במלחמה. לא הצלחנו במערכה הראשונה, ננסה שובעד שנצליח. מדובר באימון שלבסוף יוביל אותנו אל המשוכה האחרונה ואל הנצחון. אין מה להלחץ הכל תחת שליטה, לא הצליח מנסים שוב.

 

בקרב הנשים מדובר בחוויה שונה לחלוטין. חלום ההריון והילד המשותף נרקם לא רק במוחה של האישה כי אם גם בגופה. היא מדמיינת את ההריון עד כי היא יכולה כמעט להרגיש אותו חי ובועט בגופה מרגע קיום יחסי המין בביוץ. האישה חיה את ההריון החל מהמחזור הקודם, היא מחשבת את הביוץ, זמני קיום יחסי המין, שוקלת זמנים, תנוחות, מדמיינת את החדר שתבנה עבור הרך הנולד, ועוד ועוד...

מבחינתה לא מדובר רק במשימה שניתן לבצע שוב ושוב, היות ועם כל ביצוע במוחה ובגופה היא כבר בניצחון. מפח הנפש, בעת קבלת התשובה השלילית או במקביל קבלת המחזור, הינו כה גדול עד כי השברון הוא לא רק נפשי כי אם גם פיזי – "יכלתי להישבע שהפעם נקלטתי, ממש הרגשתי שאני בהריון".

 

הפער הוא בין חשיבה רציונלית לחשיבה רגשית המרגישה כי עולמה קרס עליה. מבחינת הבעל ניתן שוב לעמוד על הרגליים ולהתחיל לרוץ מרתון, בשנית, מבחינת האישה מדובר בפצע מדמם ופגיעה אנושה.

עד כמה שינסו לדבר על החוויה, הרי שהיא תשאר משותפת אך תפיסתה כה שונה וזרה. גבר לא יוכל להבין את שעובר על אישה מבחינה פיסית, ואישה לא תוכל להבין כיצד הוא מתנהל בצורה כל כך קרה ומחושבת.

 

כך או כך, שיחות, גם אם מגלות את הפערים עוזרות להתמודד ולשלב אחד את השניה בחוויה ובהתמודדות.

 

בעיית הפוריות נובעת מ...

לאחר כשנה כאמור, אלא במקרים בהם ידועה הבעיה מראש, מופנה הזוג לבירור אצל מומחי פיריון.

שאלה נוספת העולה בבחינת העיבוד הרגשי של החוויה, היא האם קיים הבדל בתפיסת החוויה כאשר מתגלה כי מקור הבעיה מצוי אצל האישה ונהפוך הוא כאשר מתגלה כי הוא מצוי אצל הגבר?

 

הנקודה המשותפת בחווית חוסר הפיריון, אף אם מדובר בבעיה נקודתית, היא כי משוה במשחק התפקידים החברתי-אישי נפגם. החוויה האישית היא של שבר בייעוד המגדרי של הפרט.

במילים אחרות, למרות התקדמותנו שנות אור מהחברה הפטריאכלית של המאות הקודמות, הרי שאם נבחן את משחק התפקידים החברתי כמעט דבר לא השתנה.

האישה, בחברות חילוניות כדתיות, מיועדת מגיל צעיר לכדי דבר אחד – להיות אמא. היא מודעת לייעוד זה ומגלמת אותו במשחקי ילדות, בחלומות הנעורים ובכל שלב בחייה. למרות השתנות ייעוד זה בבחינת מועדו, שהרי גיל ההריונות הראשונים התקדם לעבר גילאי השלושים בעוד שבעבר דובר על תחילות שנות העשרים, הרי שהגדרת הייעוד עצמו לא השתנתה הרבה.

לאמר לאישה כי אינה יכולה להרות, או כי מתגלות אצלה בעיות פוריות כלשהן, כמוהו כמו לומר לה שאינה יכולה למעשה לממש את שהיא אמורה להיות. לא רק הייעוד האמהי נפגע, כי אם תחושת הנשיות עצמה.

 

הגבר לעומת זאת, למרות שייעודו המגדרי חברתי לא הוגדר באופן מלא כלהיות אב השנה, הרי שייעוד מקביל גילם משהו מחווית ההורות העתידית המדומיינת. הגבר אמור, להגן, לפרנס, להיות אב המשפחה. נכון כי מילים אלו נשמעות פרימיטיביות ואינן שייכות למאה העשרים ואחת, אך כאמור,למרות השתנות החברה בכל אחד ואחת מאיתנו מפעמות ההגדרות הפרימיטיביות האלו ממש כידע קדמוני הפועל מתוך התת-מודע המשותף של כולנו. גבר שייעוד זה נפגם אצלו חווה חווית כשלון אישית בכמה רמות –

• הדבר מעלה תהיות באשר לגבריותו האמורה להרבות זרעו בכל העולם.
• אספקט נוסף שנפגם נוגע ליכולת להגן, ולספק לאישה את מאוויה.
• ופגיעה בחוויה העתידית רחוקת הטווח הנוגעת לרצון הבסיסי להקמת צאצאים בדמותך.

 

שותפות? או האשמה?

למרות החוויה הקשה המשותפת, הרי שיש להיזהר מהטחת האשמות גם אם זו נבנית במוחנו ואינה נאמרת בקול. כן יש מקום לפנייה לייעוץ והכוונה באשר להתמודדות המשותפת אף אם מקורה הינו חד צדדי.

חשוב להבין, כי שני הצדדים חווים משבר ואין זה משנה מה מקור הבעיה, השבר הוא גדול.

נאמר כבר פעם כי תקווה הינה כל שנותר לאדם לעיתים ואין לקחת זאת ממנו, כאשר מתגלעות בעיות פוריות זהו בדיוק הדבר שנלקח – תקווה. התחושה היא של חוסר אונים ומחשבה כי כבר אין מוצא. זהו השבר הגדול.

סייגים

כבכל חוויה רגשית הרי שהכללות סופן שיגעו אף בסטיות התקן. רוצה לאמר כי לא ניתן להכליל בכתבה אחת את כל טווח הרגשות המתגלעים במקרים מעין אלו. כמו כן כתבה זו לא לקחה בחשבון זוגות חד-מיניים, וזוגות אשר נכנסו אל מערכת הנישואים בידיעה כי כאשר יגיע הרגע ייאלצו להיעזר בשירותי פוריות (זהו נושא לכתבה אחרת)ץ

אני מאחלת לכלל הזוגות שנים של אחדות רגשית וגופנית, המלאה בצאצאים לרוב.

 

 

בחסות אתר טויוטה, ואתר דיאטה