פוריות הפכפכה

כבר כשנה מנסה אחת מחברותיי להכנס להיריון מבן זוגה שיחיה, כמובן. על פניו מצב שגרתי – זוג בשנות השלושים + לחייו, ללא בעיות רקע ידועות מנסה להביא את הצאצא הראשון לעולם. טבעי, נגיש, רגיל. מנגד, נכנסה חברה אחרת של חברתי להריון לא מתוכנן 3 פעמים וזאת מבני זוג שונים ומזדמנים. הפעם, זו הפעם הרביעית שלה. הפעם, היא החליטה להשאיר.



פוריות הפכפכה

 

כבר כשנה מנסה אחת מחברותיי להכנס להיריון מבן זוגה שיחיה, כמובן. על פניו מצב שגרתי – זוג בשנות השלושים + לחייו, ללא בעיות רקע ידועות מנסה להביא את הצאצא הראשון לעולם. טבעי, נגיש, רגיל.

כמעט באותו הרגל הלחץ של חברתי עולה עם כל חודש בו היא מגלה רק קו אחד על בדיקת ההריון הביתית, שמספר ימים לאחריה מופיע המחזור הכה לא מיוחל בשלב זה של החיים.

הגבר מבחינתו שומר על ארשת פנים רגילה מתאכזב במקצת וחוזר אל שגרת יומו הכוללת בין היתר, מזה שנה, את הרגעת אישתו.

מנגד, בדיוק לאורכה של אותה שנה, ואפילו שנה ומחצה, נכנסה חברה אחרת של חברתי להריון לא מתוכנן 3 פעמים וזאת מבני זוג שונים ומזדמנים. הפעם, זו הפעם הרביעית שלה. הפעם, היא החליטה להשאיר.

 

הפכפכות גורלית

אני יושבת אל מול חברתי ומנסה להרגיע, להציע, שוב, את כתפי ויודעת למעשה כי גם אני לא מצליחה לקלוט את חלוקת האגוזים המשונה של אלוהים.

מצד אחד יש זוג אוהב, אחראי, מסור שיש ביכולתו לגדל ילד לתפארת, לתת לו את המירב של החום והאהבה שהוא צריך בראש ובראשונה, וגם לספק לו את מאוויו החומריים ואין לי ספק כי הוא יהיה מאושר בבית הזה.

מנגד, יש לנו בחורה לא אחראית, המחליפה בני זוג באופן תדיר, אינה יציבה, אינה מחזיקה מעמד בקשרים, אינה עובדת בעבודה למעלה משלושה חודשים ומגלמת במראה והתנהגותה את שיאו את עידן חוסר האחריות והנהנתניות. ודווקא היא באותה יד גורל אכזרית זוכה לילד בקרוב.

בכל יום ראשון כאשר אני מתחילה דיאטה, אני מתחילה במקביל לשים לב לכל אותן בחורות רזות העוברות ברחוב. לפתע יש המון מהן. מספרן לאמיתו של דבר, לא עלה משמעותית מהשבוע שלפני, התודעה שלי אליהן במוחי עלתה פלאים.

אני רואה את הרזות וחברתי רואה את ההריוניות. כל הריונית – כולל את חברתה.

הלב נחמץ.

השבוע קיבלו חברתי ובן זוגה הפניה למרפאת פוריות. החשש הגדול התממש וכעת מתחיל הבירור. לעיתים אין סיבה, הרבה מדי פעמים.

מחד זה מנחם היות שאם אין סיבה אין צורך לחשוש, מאידך אין גם במה להאחז היות ואין מה לפתור. זהו פשוט מצב נתון – פשוט הפנייה למרפאת פוריות.

איני יודעת איך מתמודדים עם מצב כל כך עלום ובלתי מוסבר – ללא סיבה פתולוגית יהיה רשום על הטופס, ללא סיבה הגיונית יהיה רשום על אותם אגוזים המחולקים חינם דווקא לחסרי השיניים.

 

צו חברי

שאלתי את חברתי כיצד היא מתמודדת עם הנושא. סיפרה לי כי בהתחלה נשברה, עכשיו מנסה להתמודד.

אני אהיה שם עבורה, היא מציינת בהתייחסות לחברתה ההריונית. קשה אבל זה מה שחברות עושות.

אני מברכת אותה על חברותה ולא יודעת אם יעמדו כוחותיה לאורך זמן. מקווה כי לא תצטרך.

אם תבקש ממני אהיה הדולה שלה.

מקווה שעד אז אהיה בעצמי בהריון היא מוסיפה, כמו מתנצלת על בקשתה.

אני חושבת שיש בזה מן הטירוף. בכל המצב הזה.

פשוט טירוף.

אך האמת היא שלא. לעיתים איננו מבינים את צו הגורל, או את שמתוכנן עבורנו.

אני יודעת כי טיפולי פוריות מטבעם הם הפכפכים. יש לי חברות להן שני ילדים מקסימים שנקלטו באופן טבעי, ואת השלישי הרו לאחר תקופה ממושכת בה עברו מספר טיפולים. וכמובן שיש גם סיפורים הפוכים, של מספר לידות לאחר טיפולי פוריות ולאחריהן ילד המגיע בקלות באופן טבעי.

אין כאן חוקיות, ושוב...מצד אחד זה מנחם מצד שני אין במה להאחז.

ההפכפכות אינה רק בסטטיסטיקות, אלא אף ואולי בראש ובראשונה ברגשות.

בידיעה כי אתה מסומן למרפאת פוריות. בהבנה כי משהו לא בסדר. בטכניות של ההזרעות, המיקרו-מניפולציות ושאר התהליכים הגופניים והזוגיים העוברים על בני הזוג בדרך לילד המיוחל.

ברור לי שזר לא באמת יכול להבין זאת.

ברור לי שכל הריונית שתעבור כעת ליד חברתי תצבוט את ליבה.

ברור גם לי שלאלוהים תכניות משלו.

מדי פעם רק הייתי רוצה שיסביר לנו אותן.

 

תודה.