מתי מתחילים עם גמילת הפעוט מחיתולים

הגמילה של הפעוט מחיתולים נעשית פעמים רבות באופן תחרותי – לפי הרצון שלנו כהורים ושל הגננת. אז איך יודעים מתי ילדכם כבר מוכן ללכת לשירותים,
וכיצד מתחילים את תהליך הגמילה שלו מחיתולים חד פעמיים מהרגע שהוא בשל לכך? לפניכם מדריך הגמילה המלא


מאת מעיין אטיה, מדריכת הורים ויועצת שינה וכותבת ספרוני הדרכה של "מעיין ההורות" 


מתי מתחילים עם גמילת הפעוט מחיתולים
ילדך הפעוט גדל, והנה הגיע השלב הכל כך רגיש אצל הורים רבים, שלמרבה הצער הפך בשנים האחרונות למאוד תחרותי – הגמילה מחיתולים.
כמו כל תהליך אחר אצל ילדים, בראש ובראשונה הגמילה מחיתולים צריכה להגיע מהילד, כאשר היא תלויה בבשלות ובמוכנות של הילד. איפשהו בדרך,
תהליך הגמילה מחיתולים נעשה פעמים רבות ללא הסתכלות על הילד וללא בדיקה האם הוא בשל ומוכן לכך, אלא לפי קריטריונים כמו:
גיל, החופשות של הגנים והרצון של ההורים ושל הגננת. 

 

אז איך יודעים מתי להתחיל עם הגמילה מחיתולים ומה בעצם צריך לעשות? 

מבחינה תקשורתית: ילד צריך לבטא מה הוא רוצה ומה הוא צריך. הוא צריך להיות מסוגל לומר שהוא צריך לשירותים, ולא שכל רגע ההורים או הסובבים אותו יציעו לו ללכת לשירותים.
מבחינה פיזיולוגית: הילד צריך להיות מסוגל לגשת לשירותים ולהוריד בגדים על מנת שיוכל לעשות את צרכיו ללא עזרה מהסביבה. ברגע שהוא תלוי בסביבה, אנו יוצרים תלות שלו בנו, כשהכוונה היא ליכולת של הילד  לגשת לשירותים באופן עצמאי. לעזור בניגוב בתחילת התהליך בהחלט צריך, אבל ההליכה וההתנהלות ההתחלתית בשירותים מצריכה עצמאות ומסוגלות של הילד לכך. חשוב מאוד להימנע מההתעסקות של הסביבה סביב ההליכה לשירותים של הילד, ובמיוחד לא להזכיר ולא לשאול כל שנייה, וכמובן לא לכעוס כש"בורח" לו. 
 
כמו בכל תהליך, כשמדובר בילדים איפשהו בדרך מופיעה רגרסיה, וזה בסדר גמור! המשמעות היא שהילד מפנים את התהליך ולעתים בודק דרכו גבולות. חשוב להיות מודעים לכך ולדאוג לכך שהתגובות שלנו כהורים יהיו מונוטוניות ועקביות. 
 
על מנת לזהות מוכנות ובשלות של ילד לתהליך, אנו צריכים לראות איזושהי התעסקות של הילד סביב ההליכה לשירותים והגמילה: הוא בוחן בני משפחה אחרים שהולכים לשירותים או לחילופין חברים בגן, או מבקש לעשות לפני המקלחת, או שפשוט יושב עם החיתול על האסלה. בשלב זה מומלץ להתחיל להציע לו להוריד את החיתול אחת לכמה ימים – ולא כמה פעמים ביום או בשעה. חשוב מאוד להדגיש שאם הגמילה מחיתולים לא באה מהילד אלא מהרצון של הסביבה, לפעמים הלחץ שהסביבה יוצרת גורם לאנטי אצל הילד, שרק יעכב וידחה את הגמילה – גם במידה והילד בשל ומוכן לכך.
 

 

כיצד מתחילים את תהליך הגמילה לאחר שנוכחנו לדעת שהילד בשל ומוכן לכך?

לרצון של הסביבה נכנסת התחרות, שבאה לידי ביטוי בדוגמאות כמו: "הבן שלה נגמל ביומיים", " הבת שלה בת שנה ועשרה חודשים וכבר גמולה", ועוד אינספור דוגמאות. לכל ילד יש קצב התקדמות משלו, ולחץ של הסביבה יכול רק ליצור אנטי לתהליך, כמו גם עיכובים ופחדים. זו נקודה מאוד חשובה ומאוד קריטית להצלחת תהליך הגמילה.
 
ברגע שהתחלנו תהליך גמילה מטיטולים, אנחנו מתרגשים וזה בסדר גמור. בכל זאת, נקודת ציון בדרך. חשוב מאוד לזכור לא להפוך את הנושא לנושא היחיד המדובר בבית ובסביבה. לא לשאול, להזכיר ולהציע כל שנייה. אם ראיתם שהילד מסוגל ומוכן לתהליך, סמכו עליו והעבירו אליו את האחריות. גם אם יש רגרסיה בדרך, תהיו מודעים לכך, תכילו אותה ובעיקר שמרו על תגובות מונוטוניות ועקביות.
 
לא רק קצב הגמילה שונה בין ילד לילד, אלא גם נושא של גמילה מפיפי וגמילה מיציאות. יש ילדים שיעברו את שניהם ביחד ללא בעיה, ומנגד יש ילדים רבים שיווצר אצלם פער בגמילה מהפיפי לבין הגמילה מהיציאה. חשוב להבין שהקושי בגמילה בכלל הוא בניתוק מהרצפה בזמן הישיבה על האסלה. הפיפי יוצא יותר בקלות ואין איתו כל כך בעיה, ואילו היציאות הן יותר כבדות ובזמן היציאה מרגישים את הכובד של היציאה, והנפילה לתוך האסלה יכולה להיות מלווה ברעש של הנפילה למים – מה שעלול להרתיע וליצור פחדים אצל ילדים. לכן חשוב להיות מודעים לכך ולתת לילד להתקדם בקצב שלו. 
 
בשל הניתוק מהרצפה, רצוי להשתמש בישבנון שיש לו מדרגות והילד יוכל להניח את הרגליים עליו. ילד שנגמל מפיפי אבל עדיין מתקשה ביציאות ומבקש לעשות את זה עדיין בטיטול, יש לאפשר לו אבל עדיין, לא להציע ולשאול, לתת לילד לבוא לבקש טיטול, וכן לנסות לגרום לפעוט לחוות חוויה חיובית אחת עם היציאה על מנת שהמחסומים והפחדים ייפתחו, וזאת על ידי ניסיונות למשוך את תשומת ליבו לדברים אחרים, לספר סיפור בזמן הישיבה, להיות איתו ולשוחח. כל זאת במידה והוא מוכן ומעוניין.

 

ומה לגבי גמילה ביום וגמילה בלילה?

יש ילדים שתהליך הגמילה יילך בצורה חלקה גם ביום וגם בלילה, אך אצל רוב הילדים המוכנות לגמילה בלילה שונה מהגמילה ביום. אין צורך ולא רצוי למהר עם גמילה בלילה, וגם חשוב ואסור להפסיק לתת לילד לשתות מהשעה שש בערב רק כדי שלא יברח לו פיפי בלילה. גם לגמילת לילה הילד צריך להיות מוכן ובשל, וגם פה צריכות להיות אותן התנהגויות ותגובות מונוטוניות בנוגע לבריחת פיפי בלילה: לא לכעוס, לא לעשות מזה סיפור, להחליף ולהחזיר לישון. גם פה האחריות צריכה לעבור לילד, אבל חשוב לבדוק שהוא בשל ומוכן לגמילה בלילה.
 
לגבי פיפי פרס או כל הגדרה אחרת: אני אישית סבורה שכשילד מצליח במשהו, מגיע לו על זה חיזוקים ואפילו פרס, אבל גם טבלה והדבקת מדבקה בכל יום שהצליח יכולה להיות פרס. טבלה או מדבקות שימחישו לילד את החיזוקים על הצלחותיו הן בהחלט חלק חשוב בתהליך הגמילה. ילד זקוק לחיזוק ולעידוד על הצלחותיו וגם על ניסיונותיו, אבל לא להפוך את הנושא למשא ומתן, לזכור את הרעיון של הפרס, להמחיש לילד את החיזוקים והעידוד על ההצלחות ולא לנושא משא ומתן וסחיטות בין הילד וההורה.
 
פעמים רבות כהורים אנו עושים טעויות קטנות, שמקבעות הרגלים, ולכן חשוב מאוד להבהיר שוב את הנושא של הדו-שיח הפנימי שלנו עם עצמנו – גם בנושא הגמילה מחיתולים. טעויות אלו עלולות ליצור אנטי ועיכובים בתהליך הגמילה, ואף ליצור בעיות שיופיעו בשלב מאוחר יותר.