אם יצא לכם לעקוב אחר תחומי העניין של ילדיכם בני ה- 3-6 וודאי הבחנתם בבדיקה הגופנית שהם מעבירים אחד את השני בהנאה וביסודיות ושאלתכם את עצמכם: למה? מה יש במשחק התפקידים הזה שמושך את הילדים לשחק בו פעם אחר פעם? היכן עובר הגבול הדק בין משחק תמים לסיטואציה שעלולה לפגוע בהתפתחות התקינה של ילדנו?

מאת: בת-שיר סולמי

אם יצא לכם לעקוב אחר תחומי העניין של ילדיכם בני ה- 3-6 וודאי הבחנתם בבדיקה הגופנית שהם מעבירים אחד את השני בהנאה וביסודיות ושאלתם את עצמכם: למה? מה יש במשחק התפקידים הזה שמושך את הילדים לשחק בו פעם אחר פעם? לא נמאס להם לחזור שוב ושוב על אותה הבדיקה? מהו משחק תפקידים זה ועל איזה צורך הוא עונה אצל הילדים? היכן עובר הגבול הדק בין משחק תמים לסיטואציה שעלולה לפגוע בהתפתחות התקינה של ילדנו? איך נציב את הגבולות בצורה שתצמיח את הילדים ותעצים את הביטחון שלהם בנו ובעולם שמסביבם?

משחקי תפקידים בילדות

כבר בגילאים צעירים לכאורה (שנה ושלושה חודשים– שנה וחצי ואפילו קודם לכן) ניתן לראות ילדים שלוקחים את התיק על הכתף, מנופפים לשלום ומודיעים שהם הולכים לעבודה. ילדים מחקים את אימא בנעליה הגדולות, את אבא עם ארגז כלי העבודה או בטיפול בגינה ובדרך זו הם רוכשים את התפקידים שמסביבם. ילדים לומדים דרך משחק וילדים ובעיקר על ידי חיקוי.

למה ילדים משחקים במשחקי תפקידים?

 בכל גיל נראה את החיקוי של פעולות המוכרות לילדים בשלב שבו הם נמצאים: בגילאי שנתיים נראה את הילדים מכסים את הבובה בשמיכה ומאכילים אותה בבקבוק, לקראת גיל שלוש נראה את הילדים בודקים אחד את השני בפינת הרופא ובגילאי 4-6 המשחק הנפוץ הוא "משפחה", בו יש חלוקת תפקידים לאמא, אבא, אחות גדולה ותינוק. משחקי תפקידים אלו נקראים בעגה המקצועית משחקים סוציו-דרמטיים, משחקים חברתיים, המשלבים דמיון וחיקוי של עולם המבוגרים. ילד בגיל 4-6 לומד להזדהות עם הדמויות במשפחתו ולכן מחקה את התפקידים של כל אחת מהדמויות. ההזדהות היא שלב בהתפתחות, שמאפשר לילד להתגבר באמצעותה על משברים התפתחותיים.

משחקים ברופא וחולה

איזה תפקיד לומד הילד במשחקי רופא וחולה? לכאורה, מה הבעיה בללכת לרופא ולהיבדק אצלו? ככלל, ילדים מעבדים את החוויות שעברו באמצעות חזרה על החוויה בזמן אחר במקום אחר. לדוגמא ילד שפחד לשתף פעולה עם בדיקת הגרון, משתף פעולה עכשיו בפינת הרופא מול חברתו הטובה וחווה חוויה של הצלחה אחרי שחווה חווית כשלון אצל הרופא. המשחק אצל ילדים מאפשר להם להתאמן בחוויה ולחוות אותה בהיבטים נוספים. מכאן אפשר להבין גם את החזרה והעקביות באותו משחק. אנו כמבוגרים שואלים עצמנו: לא נמאס להם לשחק כל יום את אותו המשחק? ילדים מתאמנים במיומנויות החיים כפי שגם המבוגרים עושים בתחומים מסוימים. אין ספק, שכמו שהכנה מקיפה לבגרויות, למשל, מביאה אותנו בתחושת בשלות ונינוחות לרגע המבחן, כך גם הילדים מתכוננים לתפקידי החיים בחזרה ושינון ואימון.

הצבת גבולות בזמן משחק

ברוב המקרים ילדים שמגלים את המשחק ברופא ובחולה נמצאים גם בשלב גילוי והעמקת המודעות הגופנית שלהם לגופם שלהם כמו גם לגופם של האנשים סביבם. כדאי להיות ערניים בגילאי 3-4 בזמן שהילדים משחקים לבד בחדר. אמנם השקט הוא נעים ומאפשר לנו להתעסק ולהתקדם עם המטלות שלנו, אך כדאי להיכנס ולבדוק מה קורה בחדר. המדיניות לגבי סגירת דלתות משתנה מבית לבית, אך כדאי להיות מודעים לכך שילדכם בודקים את גבולות גופם ופועלים מתוך סקרנות מתמדת וכן כדאי להיות עם האצבע על הדופק. אפשר לבקש מהילדים לבדוק אחד את השני רק מעל הבגדים ולרענן את נוהלי השמירה על הגוף ועל האיברים הפרטיים.

נהלים לשמירה על פרטיות הגוף

כל הורה יבחר לעצמו את הדרך והסגנון שבו הוא מעוניין להעביר את המסרים לילדיו, אך המסר בגדול הוא שהגוף שלנו הוא רק שלנו ושלאף אחד פרט לאימא או לאבא (ורק לצורכי טיפול או הגיינה) אין זכות לגעת באיברינו הפרטיים וגם לילדנו אין זכות לגעת באיבריהם הפרטיים של ילדים מהגן.

 

הרבה פעמים אנו שמים את הדגש על שמירת גופם של ילדנו וחשוב מאד להבהיר להם שגם להם אין זכות לגעת או להחדיר חפצים לגופם של ילדים אחרים. כדאי לצאת מתוך נקודת הנחה שכלום לא ברור מאליו לילדים, הם רק עכשיו לומדים את פלאי החיים והם תמימים כל כך! לכן חשובה גם השמירה על הטון והמסר שמשתמע מדברינו. על מנת שילדנו יגדלו להיות מבוגרים ששמחים בגופם ונינוחים בהכרויות עם אחרים, אין טעם לכעוס. כדאי להעביר לילדים את המסר שאנחנו יודעים שזה נעים לגעת באיברים הפרטיים, אך אנחנו עושים זאת רק כשאנחנו נמצאים לבד באמבטיה, בשירותים או במיטה ורק עם עצמנו. מי שמעוניין, יכול לרכוש את קלטת הdvd של "החברים של יעל" שעוסק בנושא הגוף ומה שמסביבו בדיוק בהקשר זה.