מכות ונפילות של פעוטות וילדים – מה עושים

כאימא, אולי את מכירה את הרצון לגונן על הילד- שלא ייפול, שלא יקבל מכה. אבל, ילדים אינם בובות חרסינה שניתן לעטוף בצמר גפן על מנת שלא יישברו. מהרגע שהם לומדים לזחול וללכת, מתחילות גם הנפילות והמכות. כיצד להגיב כשילדים נופלים- האם יש תגובה נכונה ולא נכונה?



מאת: רוסנה ברגהוף


מכות ונפילות של פעוטות וילדים – מה עושים

כאימא, אולי את מכירה את הרצון לגונן על הילד- שלא ייפול, שלא יקבל מכה. אבל, ילדים אינם בובות חרסינה שניתן לעטוף בצמר גפן על מנת שלא יישברו. מהרגע שהם לומדים לזחול וללכת, מתחילות גם הנפילות והמכות. כיצד להגיב כשילדים נופלים- האם יש תגובה נכונה ולא נכונה?

 

תגובה ראשונית: התעלמות

זה אולי לא נשמע טוב, להתעלם מכך שהילד נפל, אך אם תצליחי לשמור על איפוק זה רק יהיה לטובתו! אימהות רבות מגיבות באופן רגשי לנפילות, עוד בטרם הילד עצמו מתחיל לבכות. כאשר את רצה אליו בבהלה, הוא מקבל את המסר שקרה משהו דרמתי המצדיק בכי. מאז שהילד שלי למד ללכת, הייתי עדה לפעמים רבות בהם נפל, קם והמשיך ללכת ולשחק ללא תגובה של בכי. זה קרה בעיקר במצבים כאשר עניין אותו להמשיך לשחק והוא לא היה עסוק בתגובה שלי ובקבלת תשומת לב ממני. הבכי הגיע בעיקר במצבים של נפילה עם מכה כואבת במיוחד (כגון נפילה מגובה), ואז זה כבר סיפור אחר.

 

להכיל את הבכי

ניתן להבחין בין סוגי בכי שונים. ישנו בכי שהוא תגובה ברורה לכאב, וישנה "התבכיינות" שהיא לצורך קבלת תשומת לב של ההורים. אם הסוג השני מופיע לעתים קרובות, זה יכול להדליק אצלכם "נורה אדומה". במקרה כזה, תבדקי עם עצמך: האם את נוהגת להגיב באופן רגשי לנפילות? וגם, מהם האופציות האחרות שלו מלבד בכי לקבל תשומת לב? האם את פנויה רגשית אליו כשהוא פונה אליך? האם יש לכם מספיק זמן איכות יחד? אולי הגיע הזמן לקחת חופשה מהעבודה ולנסוע לקמפינג בצפון או לנופש במלונות אילת.

 

אז מה עושים כשילד מגיב בבכי לנפילה? לעתים אנחנו חושבים שהבכי הוא הבעיה, ושצריך לגרום לילד להפסיק לבכות. אך הבכי הוא התרופה למכה. אצל ילדים קטנים, בכי הוא אחת הדרכים העיקריות לביטוי עצמי, ואם יש לו צורך לבכות כדאי לתת לו לממש צורך זה. מומלץ להימנע הן מתגובות היסטריות לנפילה והן מאמירות כגון "לא קרה כלום, תפסיק לבכות" (כן קרה משהו, הוא נפל וקיבל מכה). כמו כן, אל תנסי להסיח את דעתו על מנת שיפסיק לבכות. לרוב, אם נותנים לילד למצות את הבכי, מבלי שכועסים עליו או מנסים להפסיק אותו, בנקודה מסוימת הוא פשוט מפסיק והוא חוזר לשמחה ולמשחק, כאילו לא קרה כלום. לעומת זאת, אם הבכי מופסק ע"י ההורה באופן מלאכותי, הצורך לבכות יישאר בפנים והוא יבוא לידי ביטוי בהזדמנות אחרת. תפקידך כאן להישאר רגועה ולהוות סביבה תומכת ומכילה. את יכולה להיות שם בשבילו, לחבק, לומר שאת מבינה שכואב לו, במקרה הצורך לטפל בפצע.

חשוב להבין שהתגובה הנכונה תגיע מתוך אמפתיה, אך לא מתוך הזדהות עם הכאב. הסיבה לכך שקשה לנו להתמודד עם בכי של ילדים ואנו ממהרים להפסיק אותו, היא שהבכי שלהם נוגע בנקודות הטראומה שלנו, הן מהעבר הפרטי שלנו והן מההיסטוריה האנושית. מתוך הטראומה שלנו, אנחנו מגיבים באופן רגשי לבכי של הילד, וזה כמו להוסיף עצים למדורה. האתגר הוא למצוא את המקום של רגיעה הפנימית, ומתוכה לתמוך בילד ולהכיל את הבכי.

 

תגובה אמפתית

אמפתיה היא כאשר אנחנו מבינים את החוויה הרגשית של הילד, מקבלים אותו ללא שיפוטיות, מרגישים חמלה אך לא רחמים או הזדהות. הזדהות אינה מאפשרת ראית זוויות הסתכלות חדשות ולכן מצמצמות את טווח הפתרונות. אי הזדהות פירושה לשים את עצמינו במרחק רגשי מסוים מהסיטואציה, מרחק המאפשר לנו לתמוך באחר. תגובה אמפתית מורכבת שני שלבים:

א. שיקוף החוויה של הדובר כפי שאני מבין אותה ומתן לגיטימציה.

ב. מתן זווית ראיה חדשה או פתרון אפשרי.

 

כיצד תשמע תגובה אמפתית במקרה של בכי בעקבות נפילה? לדוגמה:

שלב א': אני רואה שכואב לך.

שלב ב': בוא נשטוף את הפצע במים.

תגובה לא אמפתית לעומת זאת, יכולה להישמע כך: אל תעשה עניין גדול מנפילה קטנה; אתה כבר ילד גדול, ילדים גדולים לא בוכים; אמרתי לך להיזהר, למה אתה אף פעם לא מקשיב לי? 

תגובה אמפתית תסייע לילד לבנות דימוי עצמי חיובי . תגובה אמפתית מתחילה ממה שאנו מרגישים בלב: חמלה וקבלה. במקרה של נפילות, הקבלה היא הן של תגובת הילד והן של הסיטואציה: לקבל שנפילות וחבלות הן חלק טבעי מהחוויות וההתנסויות שילד עובר בגיל הזה. דרכן הוא לומד על הסביבה ועל גבולות הגוף שלו.