מאת: שי זילברבוש – מומחה להתפתחות תינוקות וילדים ומורה בכיר לשיטת פלדנקרייז, מפתח שיטת "צעד ראשון" – מרכז ליווי התפתחותי לתינוקות.

בעולם שבו אנו חיים, הטלוויזיה היא קודם כל נתון: היא שם, במרכז הסלון, במרכז החיים, כובשת אט-אט נתחגדול יותר מההוויה היומיומית שלנו. תינוקות נולדים לתוך עולם שבו הטלוויזיה היאקיימת ומרכזית: בבתים רבים היא פתוחה לאורך שעות, מציפה את חלל חדר המגוריםבגירויים, צלילים ורעשים. כיוון שהיא חלק מחיינו, אין ספק שלרוב היא תעשה גם לחלקמחייהם של ילדינו.

השאלה היא מאיזה גיל?

התאורטיקן ניל פוסטמן טען נגד הטלוויזיה שהיא גוזלת מהילדים אתילדותם ("אבדן הילדות", 1985). היום היא גוזלת לא רק את הילדות אלא גם את הינקות, ועושה את זה בתקופה שבה תהליכי ההתפתחות של התינוק הם קריטיים ובמידה רבה בלתיהפיכים.
כדאי להבין לעומק מה עושה הצפייה בטלוויזיה לתינוק, ולמה זה כל כךמשמעותי להתפתחותו:
 
לגעת ב...כלום

התינוק בתחילת חייו צריך ליצור קשר בין מבט עיניו למהשעושה ידו (קשר עין-יד): הוא רואה משהו, מושיט את היד לתפוש את הדבר, ומפתח את הקשרבין ראיה לתנועת היד. כשהתינוק צופה בטלוויזיה, הוא לא "יודע" שאין שם במה להחזיק.  הוא רואה דבר מעניין – תנועה, מוזיקה, רוצה להושיט את היד... אבל נתקל במסך. בכלום.בתסכול.
בחודשים הראשונים, קשרי עין- יד מתפתחים לכיוון חושים נוספים: הדבר שנגעבו, הוא רוצה גם להכניס לפיו, רוצה להזיז את הדבר, ליצור בו תנועה.
אבל תינוקשצופה לאורך זמן בטלוויזיה, וינסה "לתפוס" את מה שהוא רואה, יכשל שוב ושוב. במשךהזמן הוא יבין שאין לו מה לתפוש והידיים יפלו לצדדים בתחושה של ייאוש. כך נוצרתפגיעה בקשר עין יד, ובמקביל נוצרת תבנית של תסכול שיכולה להשליך לדברים אחריםבחייו, כמו לגירויים נוספים שהאימא תיתן לו- והוא לא ינסה להגיבאליהם.

רעש כאמצעי הרגעה
 הוריםרבים משתמשים בטלוויזיה כאמצעי הרגעה. הטלוויזיה "משקיטה" את הילד באמצעות עודףגירויים, שמשתלט עליו עד שהוא מתעייף ובוהה: אין מחשבות, אין דאגות (גם לנוכמבוגרים, ועל אחת כמה וכמה לתינוקות). למעשה, באמצעות עודף אינפורמציה (על פימחקרים – עד פי 1000 יותר מאשר בעת קריאת או הקראת ספר) – הטלוויזיה "שולטת" עלהתודעה של הילד. הוא נראה רגוע – אבל הוא בעיקר פסיבי.

צמצום המרחב
תהליך מרכזי בהתפתחות של תינוק היאיצירה של תחושת מרחב: ההזדמנות שתינוק מחפש כל העת היא לחקור את המרחב שסביבו, ולהגדיל את האפשרויות ואת טווח החיפוש.
אבל בעת הצפייה בטלוויזיה, בעיקר כשהיאמתרחשת לאורך שעות, המרחב של התינוק מצטמצם לטווח הראיה של המסך. במשך הזמן, הצמצוםנעשה להרגל, ואפילו היכולת של העיניים לחפש את המרחבים, את הגילויים – קטנה.

בעיות ראיה ומיקוד
כאשר בגילינקות, העיניים של התינוק מתמקדות במשהו שנמצא במרחק קבוע וללא הפסקה, שריר העיןמתעייף, ולאורך זמן יתכנו בעיות ראיה ומיקוד, עד להרכבת משקפיים בגיל מוקדם.
חשוב לזכור שגם אם ילדכם רואה טלוויזיה, רצוי לשנות את המיקום כך שהמרחקמהטלוויזיה ישתנה, וגם הכיוונים (פעם מצד אחד ופעם מצד אחר.

מתח שאין מה לעשות איתו
אחרי שעות רבות של צפייהבטלוויזיה, נצבר מתח רב בגוף של הילד. התחושה היא של דברים שקרו (לעיתים ברמה רגשיתאו חושית) – אבל הגוף לא לקח חלק פעיל בתהליך! אפשר לחשוב כיצד אתם מרגישים אחריכמה שעות מול הטלוויזיה לעומת התחושה אחרי פעילות גופנית.
המתח שנצבר בגוף עלוללהתפרץ אחר כך בעת משחק, בבכי, ברגזנות, או בתחושה כללית של אי שקט.

של מי הילד?
הטלוויזיה מעניקהלהורים לגיטימציה לחשוב שהילד עסוק וטוב לו: התינוק נראה רגוע, מתעניין, לפעמים גםחוזר על מלים ששמע בקלטת.. לכאורה הכל בסדר, אבל למעשה, יותר מדי פעמים, הטלוויזיההיא בייביסיטר שמשמש כתחליף ליחסים עם ההורה, תחליף דל ופוגע.

הטלוויזיה כהרגל או כהתמכרות
טלוויזיה היא מוצרממכר: ככל שרואים יותר מעוניינים לראות עוד. התוצאה היא שחצי שעת צפיה בגיל חצי שנהנעשית לשלוש-ארבע (!) שעות צפייה בממוצע אצל ילדי הגן.
אנו מעריכים כי חלקמבעיות הקשר והריכוז בגילאים מאוחרים יותר, בגן ובבית הספר, נובעים מעודף התמכרותלמסך הקטן. מדוע ? כי כדי להירגע הילד זקוק להרבה רעש ובלאגן (כמו הטלוויזיה(, הרבה גירויים ולהצפה. לאורך זמן – הוא דורש את הרעש גם במקומות אחרים, ולא מצליחלהירגע בלעדיהם.

אז מה אפשרלעשות?

1.       לצפות בשכיבה על הבטן: אם התינוק רואה טלוויזיה, חשובלתת לו לראות בתנוחה של שכיבה על הבטן,  ולהשתדל לא  להשתמש במשטחים מוטים, כגון עגלות, טרמפולינות או סלקל. בישיבה מרובה על משטח  מוטה, התינוק לומדלהתיישב דרך השימוש בשרירי הבטן במקום בדרך הנכונה והמאורגנת יותר שהיא  דרךהעברות משקל ושימוש בזוקפי הגב – וכך נגרמת לו פגיעה כפולה (גם הטלוויזיה עצמה, וגםהעובדה  שהוא לא לומד להתרומם בדרך נכונה.