תקופת הינקותמוגדרת מרגע הלידה ועד לגיל שנה וחצי-שנתיים. בעבר היה מקובל לתאר את התינוקכפאסיבי שרק ישן, אוכל ובוכה. היום יודעים שהיילוד בא לעולם כשהוא רואה, שומעומסוגל לתפוס מגוון רחב של גירויים.

מאת: שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית אבחון,טיפול, יעוץ והדרכת הורים. 

ההתפתחות הבין-אישית והרגשית בתקופת הינקות

תקופת הינקותמוגדרת מרגע הלידה ועד לגיל שנה וחצי-שנתיים. בעבר היה מקובל לתאר את התינוקכפאסיבי שרק ישן, אוכל ובוכה. היום יודעים שהיילוד בא לעולם כשהוא רואה, שומעומסוגל לתפוס מגוון רחב של גירויים. היילוד מצויד ברפלקסים שעוזרים לו להגיב עלגירויים. במהלך תקופת הינקות ניכרת התפתחות מהירה מאוד ביכולת התפיסה, בתפקודהמוטורי ובפעילות הסנסו-מוטורית והקוגנטיבית של התינוק. התינוק מגיע בהדרגה למידהרבה של שליטה בהתנהגותו. במקביל מתרחשת התפתחות חשובה בפעילות הבין-אישית והרגשיתשל התינוק, והתפתחות זו מחוללת שינויים רבים ביחסי הגומלין בינו לבין הסביבה.
התקשרותהוא מונח הבא לתאר קשר רגשי הדוק ומתמשך בין שני אנשים, שמבוססעל רגשות חיבה ואהבה. איך התינוק מבטא את ההתקשרות שלו? הוא ממשיך להיות צמוד לאותהדמות לאורך זמן; מופיעים סימני עצבות ומצוקה כשמפרידים בינו לבין הדמות שהוא קשוראליה; התינוק שמח ונראה רגוע יותר כאשר נמצא שוב במחיצת האדם אליו הוא קשור; במשךהזמן התינוק נוטה למקד את התנהגותו בדמות, הוא עוקב אחריה גם כשאינה קרובה.
התינוק הוא יצור חברתי, מגיל צעיר מאוד הוא מגיב לאנשים ומתעניין בפניהם. בגילחודשיים הוא מתחיל למקד את מבטו בעיניים, באף ובפה. החל מגיל 5 שבועות הוא מתנהגשונה לאנשים שמכיר וכאלה שלא מכיר. בגיל 3-4 חודשים הוא מבחין בין מבוגרים וילדים.מגיל צעיר הוא מבחין בין קולה של אמו לקול של אישה אחרת.
בשבועות הראשוניםשלאחר הלידה עוד אין קשר בין-אישי אמיתי בין התינוק והאם. החל מגיל 5 שבועות מופיעחיוך חברתי מכוון, והתינוק יוצר קשר עין עם הסביבה. בגיל זה אפשר כבר לראות יותרתאום בין שניהם. הפעילות סביב התינוק מתחילה להיות מקור חשוב של התרגשות והנאה בחייהמשפחה. התינוק מראה סימנים ברורים של התרגשות ומתפתחת תחושה של אמון או בטחוןבסיסי (לפי אריקסון). התינוק ממשיך להתפתח ולהיות עצמאי ובסביבות גיל 14 חודשיםמופיעים הביטויים הראשונים של התפתחות העצמי.


סנדר תאר את שלבי האינטראקציה בין התינוק והאם:

1. ב- 3 החודשים הראשונים האם טרודה בכינון סדר יום חדש שיאפשר להלהיענות לצרכיי התינוק. נוצרים דפוסי האכלה, החלפה, רחצה ושינה.
2. בגיל 3-6 חודשים יש פעילות הדדית מכוונת יותר מצד התינוק. הואשולט יותר טוב בפעילות המוטורית, מתחיל לחייך ולהשמיע קולות, וכולם מתרגשים.הפעילות המשותפת מהנה את שני הצדדים. כעת האם צריכה להיות יותר רגישה לרצונותיו.
3. בגיל 6-9 חודשים, התינוק ממשיך להיות פעיל במפגש עם האם אוהמטפלת. התינוק עושה תנועה שהשני מבין (רוצה לשחק או שירימו אותו). ההתפתחותהמוטורית מאפשרת לתינוק לזחול ולגלות עולם. כשנתקל במחסום הוא מנסה להזיזו. יתכןשהאם אמביוולנטית לגבי עצמאותו. בגיל זה מופיעים סימנים ראשונים של תהליך ההתקשרותהרגשית. על האם להוות מקור תמיכה ולהיות רגישה לפניותיו (סרוף, 1979). כאן מתחילהחרדת זרים וחרדת פרידה.
4. בגיל 9-13 חודשים, הדמות האמהית הופכת למוקד התקשרות מצד התינוק.הוא בוחן את היענותה אליו. יש אמהות ששמחות מכך, אחרות מאוימות. אמביוולנטיות עשויהלהיות בעייתית. אם האם מצליחה להיות עקבית ומציבה גבולות, זה יקל על התינוק להתרחקממנה ולהרחיב את תחום שליטתו בסביבה. כלומר, ניתן לשמור על הקרבה הנפשית, גם אםהמרחק הפיזי גדל.
5. בגיל 13 עד 20-18 חודשים, התינוק מנצל יותר את יכולתו המוטוריתוהקוגנטיבית כדי לשפר את שליטתו בסביבה. הוא מתחיל לקבוע מטרות ורצונות בלי קשרלרצון האם, ואף הפוך ממנו. מתחילה הופעת תחושת ה"אני" (שפיץ, 1957), כלומר, הואמודע לכוונותיו ולהגבלות הסביבה, אך מתעקש לעשות הכל לבד.
6. השלב השישי מתחיל בגיל 20-18 ח'. הילד קולט שמישהו אחר יכול להיותמודע למה שעובר עליו. זהו שלב ראשון לקראת הכרה עצמית (self-recognition). התינוקיותר מודע לכוונות, לדמיונות ולמשאלות שלו עצמו, וכך הוא מתחיל להיות מסוגל לתתביטוי מילולי לדברים ולשתף אחרים בחוויותיו.
7. השלב השביעי מתחיל גם באותו זמן – רציפות או קביעות העצמי –ביטויים רבים של עצמאות, עקשנות ותוקפנות. הילד לומד, שגם כאשר הוא מתנהג "לא יפה",עדיין יכולה להיות מערכת יחסים טובה עם הסביבה.

התקשרות לאב
כיום, רב הטיפול נמצא בידי האם. עד לפני זמן לא רבלא התלהבו רב הגברים בתרבות המערבית לקבל על עצמם אחריות לטיפול בילדים ובמשפחה,במיוחד בגיל הרך של הילד. היום חל שינוי. יותר ויותר אבות מוכנים ורוצים לקחת חלקבגידול הילדים. כבר בתקופת ההריון והלידה האבות מעורבים רגשית במצבם של האםוהתינוק. אך עדיין לאב יש פחות הזדמנויות לבלות עם התינוק. המחקרים מראים שאמהותמקדישות הרבה יותר זמן לתינוק מאשר האבות (בכל הסביבות התרבותיות). אך נמצא כילמרות שהאבות מקדישים פחות זמן, הם מבלים זמן רב יותר במשחק איתם מאשר האמהות.אמהות נוטות יותר למשחקים שקטים עם הילד (מחבואים), ואילו האבות משתוללים ומשחקיהםמשלבים פעילות גופנית. כמובן שסגנון האינטראקציה תלוי גם באישיות האב. מכאן,לאבות תפקיד חשוב כמו זה של האמהות.אבות בהחלט יכולים לגלות עניין ומעורבותבגידול התינוק, ובתנאים מתאימים הם אף מסוגלים למלא תפקיד אמהי. מעבר לכך, לאבהשפעה חשובה על מהלך התפתחותו של הילד כמי שמעביר לילד את הציפיות והנורמות שלהחברה בה הוא חי.